אוצרות הורדוס שייכים רק לישראל?
במקום להנגיש את הממצאים מההרודיון גם לפלסטינים, בחר מוזיאון ישראל בגישת ה"אין פרטנר" ומתהדר בתערוכה חדשה
אלא שההתעניינות בהורדוס ובהרודיון לא מתרחשת בחלל ריק. מאז חשיפת קברו של הורדוס, זכו האתר והדמות הקבורה בו לעדנה חסרת תקדים. כך למשל, באפריל האחרון נחנך בהרודיון דגם משוחזר של הקבר בנוכחות שרים, חברי כנסת וראשי המתנחלים. בטקס טען השר להגנת הסביבה גלעד ארדן ש"בין כל מחוזותיו המפוארים בחר הורדוס להיקבר דוקא בגוש עציון". הח"כים זאב אלקין (ליכוד) ועתניאל שנלר (קדימה) התייחסו במפורש לקשר בין האתר לבנייה יהודית במקום (בנייה ללא אישור שהשניים קראו להכשיר), וראש מועצת גוש עציון דוידי פרל הוסיף: "ההרודיון הוא אתר לאומי הממחיש את זכותנו על הארץ ואת ההיסטוריה היהודית העתיקה שהתרחשה בחבל ארץ זה".
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אימא יש רק בסקייפ / רוני מרגלית
אנחנו אבא ואבא, תכירו בזה / אבא ואבא
הורדוס היה ודאי משועשע מהקאמבק שלו בקרב היהודים. לאורך ההיסטוריה כולה היה המלך הרומי של האזור דמות שנואה במיוחד בזיכרון היהודי: חכמי הסנהדרין בזו לו על מוצאו האדומי, והוא רדף אותם תוך שחיסל בשיטתיות את הצאצאים לבית חשמונאי. השנאה להורדוס נותרה יוקדת גם בקרב אבות הציונות החילונית והדתית כאחד. אין זה מקרה, למשל, שאחד מגדולי בוני הארץ ומשפצו של בית המקדש לא זכה שיקראו רחובות על שמו. והנה, קברו מוכרז "אתר מורשת לאומית" והופך נכס למתנחלים אם לא התנחלות בפני עצמה. כאשר דרוש קושאן על דונם כזה או אחר, הורדוס הופך מיד ליהודי שביהודים, מתנחל קדום שבחר להיקבר ב"גוש עציון".
אולם לפני שמוזיאון ישראל מצטרף לחגיגה ומנכס לעצמו את עתיקותיו של "מלך יהודה", כדאי לעצור ולשאול למי בעצם הן שייכות? המורשת ההיסטורית של האזור משותפת לכל התושבים המתגוררים בו, פלסטינים כישראלים. בתי הכנסת בסוסיא ובעזה, קבר הורדוס בהרודיון והמקדש בהר גריזים הם גם חלק מהמורשת התרבותית וההיסטורית של הפלסטינים, ממש כמו שמסגדים, כנסיות, ותיאטראות רומיים הם חלק מן המורשת של ישראל. ההרודיון וארמונות הורדוס ביריחו מצויים בשטחים שישראל כבשה בשנת 1967. מבחינת החוק הבינלאומי, הקודים האתיים העוסקים בשימור עתיקות, ואפילו הסכמי אוסלו - אתרים אלו אמורים להיות באחריות פלסטינית.
אפשר היה גם אחרת. התערוכה יכולה הייתה, למשל, להציג את המורשת הרומית המשותפת של עמי האזור, להתבסס על מחקר פלסטיני-ישראלי, ולקבל בהשאלה, כמקובל בעולם, את הממצאים מרשות העתיקות הפלסטינית. במקום זאת בחר המוזיאון בגישת ה"אין פרטנר" האדנותית וניכס לעצמו טונות של ממצאים מההרודיון, כאילו מדובר בהעברה לגיטימית של נכסים אל מקומם במוזיאון הלאומי. במקום להנגיש את הממצאים לכלל בעלי העניין, בחר המוזיאון בשותפות דווקא עם המנהל האזרחי, הגוף שהופך את ההרודיון להתנחלות מניבה. ביקור בתערוכה יאפשר אולי להכיר את העולם התרבותי של המלך הורדוס, אך הוא ילמד רבות גם על עולמם התרבותי של המוסדות הישראליים האמונים על אוצרות העבר.
פרופ' יגאל ברונר, החוג ללימודי אסיה, האוניברסיטה העברית. יונתן מזרחי, ארכיאולוג, פעיל בארגון עמק שווה העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הפוליטי.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
