פעם ב-600 שנה: כשהאפיפיור תולה את המגבעת
600 שנה חלפו מאז הפעם האחרונה שמנהיג הכנסייה הקתולית פרש מתפקידו, פרק זמן שמדגים יותר מכול עד כמה התופעה חריגה. ולמי מגיש נציג האל עלי אדמות מכתב התפטרות?
הוותיקן פרסם היום (ב') הודעה דרמטית שטלטלה מאמינים נוצרים קתולים ברחבי העולם. שמונה שנים אחרי שירש את מקומו של יוחנן פאולוס ה-2, בחר האפיפיור לפרוש מתפקידו, מכיוון ש"אזלו לו הכוחות".
מנהיגי הכנסייה הקתולית נהנים ממינוי לכל החיים, ורובם המכריע נשאר על הכס עד יום מותם. לכן אין זה מפתיע שאפילו תקנון הכנסייה אינו ברור לגמרי בנושא פרישה. לאור ההנחה שהאפיפיור כפוף אך ורק לאל עצמו, לא מצוין ארגון או בעל תפקיד שיכולים לקבל את הודעת ההתפטרות. כך או כך, הקרדינלים חייבים לקבל הודעה רשמית כדי שיוכלו לפתוח בהליך המורכב לבחירת יורש.
הפעם האחרונה שהכריז אפיפיור על פרישתו הייתה בשנת 1415 על רקע הפילוג החמור ביותר שידעה הכנסייה הקתולית עד אז. ראשית הפרשה יותר ממאה שנה קודם לכן, כאשר מחלוקת בין הוותיקן למלך צרפת הביאה ל"ייבוא" מושב האפיפיור לאביניון.
הקרע הגדול התגלע ב-1378, כאשר ברומא ובאביניון נבחרו שני ראשים מקבילים לכנסייה הקתולית - אחד איטלקי ואחד צרפתי. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהיו שני טוענים לכתר האפיפיורות. גם לאחר מותם, הקרע לא התאחה ולשניהם מונו יורשים. ניסיון לפתור את הבעיה באמצעות "אפיפיור פשרה" הביא לבעיה גדולה עוד יותר - שלושה אפיפיורים שפועלים במקביל.
הפתרון הגיע רק ב-1415, כאשר ועידת קונסטנץ הכנסייה ביקשה לאחות את הקרע. שני אפיפיורים התפטרו, השלישי סולק מהכנסייה - ונבחר מועמד אחד, יחיד ומוסכם על כל הצדדים. הפרשה הטילה צל כבד על מהימנות הוותיקן בעיני מאמיניו – ומהווה דוגמה לאופי החריג של התפטרות אפיפיור מתפקידו.
המקרה המפורסם עוד יותר של פרישת אפיפיור אירע ב-1294, ובמובנים רבים הכשיר את הקרקע לבנדיקטוס ה-16. חמישה חודשים אחרי שנבחר, סלסטין ה-5 פרסם צו אפיפיורי שבו פיזר את הערפל וקבע כי אפיפיור יכול להתפטר אם כך הוא רצה. כעבור זמן קצר – הוא הכריז על פרישתו.
לפנייה לכתב/ת 
