הורים, ממי אתם מפחדים?

הבחירות הסתיימו והובילו לשינוי בכוחות הפוליטיים ובעיקר לתחושה של הורים רבים שעומד להיות כאן שינוי. במקביל אין אפילו רמז של תשובה לשאלה מי יהיה שר החינוך בממשלה החדשה. תיק החינוך, לעומת תיקים אחרים, נחשב לסיזיפי וקשה, תיק ממש לא סקסי וחסר נסיעות מרהיבות בעולם - מסוג התיקים שעדיף שמישהו אחר יקבל ולא אתה.

כל שר חינוך קיבל ירושה קשה יותר ומסובכת, ומערכת עם גיבנות גדולות ותקציב קטן. כל שר חינוך שהגיע לתפקיד השאיר לבא אחריו משרד מיושן שלא נעשו בו שינויים עמוקים כבר שנים.

הטורים האחרונים של אפרת בערוץ הורים :

מקום 7 במתמטיקה? אל תעבדו עלינו

סחוטים מהחופשות? בשנה הבאה יהיה גרוע יותר

חינוך חינם מגיל 3: חוסכים כסף - פוגעים בילדים

וכך, גם שר החינוך הנוכחי יצטרך להתמודד עם כיתות גדולות, מורים מתוסכלים, עובדי קבלן רבים יותר,

ציונים נמוכים יותר ועם יישום מסקנות ועדת טרכטנברג - אבל בלי תקציב. אלו רק חלק מהבעיות של המערכת המיושנת, המתמודדת עם אתגרי האתמול בכלים של שלשום וכמעט בלי מבט לעתיד.

אז נכון, להיות שר חינוך זה לא "סקסי" והתייחסות לחינוך כמעט תמיד עמוסה בביקורת ובקשיים. הרי כבר ניסו לשנות את המערכת: ועדות הוקמו, מסקנות הוגשו - אבל הא כמנהגה נוהגת. המסקנות נקברו בתוך קלסרים, חלק אפילו פורסמו בספרי ענק, וכמי שקראה את דוח דברת מתחילתו ועד סופו היו שם דברים מעניינים - אבל, כמו תמיד, לא היה תקציב ליישם אותם.

למה ההורים פוחדים לדבר?

אבל עם יד על הלב, זו לא רק המערכת שמקשה על שר החינוך במדינת ישראל של שנת 2013 , אלו גם הורים. ההורים שעובדים הרבה שעות, חוזרים הביתה מאוחר ומעדיפים שאת החינוך שלהם יעשה מישהו אחר: הגננת, המורה או אולי שר החינוך.

האלימות ברחובות, השתייה של בני הנוער ואפילו התאונות - בכולם אשמה, לדעת הציבור, מערכת החינוך והעומד בראשה. ההורים? הם בסדר. הם מחנכי הדור ושולחים לבית הספר ילדים מנומסים ורגועים. זו רק המערכת שמקלקלת אותם.

כחלק מהפרוייקט שיזמנו, בו הורים כותבים לשר החינוך העתידי על ציפיותיהם ודרישותיהם, הופתענו מאוד לקבל למייל האישי מכתבים רבים של הורים שפשוט מפחדים לעשות זאת בשמם המלא. אמא אחת ציינה כי הפחד שלה נובע מכך שיתנכלו לילדה, וציינה שהפחד מבוסס על ניסיונות שלה לבקר את בית הספר בעבר. אם אחרת ציינה כי היא לא תעיר לעולם דבר על המערכת. היא משאירה את העבודה הזו להורים אחרים, כך שאם המורה תכעס היא תוציא את הכעס על הילדים האחרים - לא על הילד הפרטי שלה.

התגובות בקבוצה הסגורה בפייסבוק, בה העלנו את הדברים, היו לא פשוטות. הורים הסכימו וכאילו הנהנו בעצב: אי אפשר לבקר את המערכת. "אם אתה רוצה שלא יכעסו על הילד שלך, חייך למורה ואל תשמיע בביקורת" - זה המסר שעבר כמעט על ידי כולם.

ההורים, כך נראה, מרגישים תסכול ותיוג. אמא אחת כתבה שלמעשה הילד שלה תויג כבר בשבוע הראשון לכיתה א', ומשם כבר אין לה סיכוי ולכן עדיף שתשתוק, תנסה לעזור לו ולקוות שהוא יצליח כנגד כל הסיכויים: " עברו 40 שנה. החליפו גירים, השקיעו באנימציה בספרי הלימוד, יש מחשבים, אבל אין חדש תחת השמש. אם לא נולדת להורים עם משאבים שינהלו עבורך את הלימודים, כל הסיכויים שתיכשל ושתקבל בהמשך ריטלין. לצערי ההורים עדיין מקבלים טפסים עם שאלות משפילות: מאיזו עדה אתה, מה ההשכלה של הוריך, כמה חדרים יש בבית, מה המעמד הסוציו אקונומי, הכל כדי לדעת איזה טרף, קל או קשה, עומד בפני המורים וההנהלה", ציינה בעצב.

הדרך להשפיע עוברת דרך ועד ההורים, הסבירו הורים מסויימים בקבוצה. אבל בשנים האחרונות, כך טענו הורים נוספים, "המנהלים דואגים שמי שיהיה בוועד יחשב 'נכון' ובוחרים את מי שנוח להם". הם הוסיפו וסיפרו כיצד לא נבחרו לוועד הכיתה על יד המורה, למרות הרצון להות חלק פעיל מהמתרחש בבית הספר.

יש משהו מתסכל בידיעה שאתה כהורה לא יכול להשפיע, אך מצד שני יש קושי גדול למנהל בית הספר ולצוות המורים לתפקד כאשר ההורים לא מאפשרים להם לעשות זאת, כו שקורה פעמים רבות. לצערי מדובר במאבק כוחות שפוגע בילדים של כולנו.

הורים נגד מורים - ולהיפך

אני מודה שלעתים אני מרחמת על שר החינוך הנכנס, שעדיין לא יודע שהוא כזה, כיוון שכמו שאני רואה את הדברים התפקיד שלו כולל בשנים הקרובות בעיקר את החזרת האמון למערכת: האמון של ההורים במורים ושל המורים בהורים. האמון הזה הופר, נסדק והתנפץ במשך שנים - עד שנוצרו שני מחנות.

להיות הורה במערכת החינוך הישראלית זה אומר להיות אדם חשדן ומבולבל שמנסה לתמרן בין הדרישות של המערכת לין הילדים הפרטיים שלו. להיות מורה במערכת החינוך זה לחיות במגננה מול ההורים ובניסיון לתמרן בין התלמידים, שלעתים הם חצופים לדרישות המערכת.

זוהי מערכת כפוית טובה שבה הורה לא אומר מילה טובה למורה או לגננת, מערכת כפוית טובה שבה הורים

שלא מסוגלים להישאר חמש דקות לבד עם הילדים שלהם, אך מצפים שהמורים יעשו קסמים ויהפכו את הבנדיט התורן למלאך חייכן ושקדן.

אבל זו מערכת כפוית טובה גם לצד השני. מורים עייפים ושחוקים, המלמדים בתנאים לא נעימים ונאלצים גם לפנות זמן לשיחות עם ההורים. זו מערכת שבה רוב המורים רואים את הממוצע ולא יכולים להקדיש זמן לקצוות.

ועדיין, מכאן ועד למצב שבו ההורים החליטו פשוט להרים ידיים, לא לדבר ולא להסביר מה הם רוצים - הדרך בעיני גדולה. חשוב שכל הורה ימצא דלת פתוחה אצל המורה והמנהל, ואולי אפילו חשוב שכל הורה ידבר ואם הוא מרגיש שהילד הפרטי שלו נפגע, שיגן עליו.

חשוב לדבר בנימוס, להקשיב ולנהל דיון, אפשר לא להסכים או להתווכח ברוח טובה - אבל אסור לשתוק. הורים, הילדים שלכם חייבים את התמיכה שלכם. אתם לא יכולים לחשוב שהם נפגעו או שהם מתויגים בלי שתגיבו, תדברו או תפעלו. שום דבר מזה לא צריך להיעשות באלימות או בכעס - אבל אל תוותרו על היותכם שותפים ומעורבים בחינוך ילדיכם בבתי הספר. אני בטוחה שאם נצליח לשתף פעולה ואינטרסים, מורים והורים ביחד, נצליח לייצר כאן חינוך טוב יותר ואווירה טובה יותר.

מוזמנים להצטרף ליוזמה שלנו "הורים דורשים מהפך בחינוך " ושל מגזין עשר פלוס  

הכותבת היא מנהלת פורום ייעוץ הורים, מנחת הורים ואמא לארבעה. לאתר של אפרת . לדף הפייסבוק