זה רק אני והפיוט שלי

דניאל זמיר: השיר במרכז, ולא השר

נחשפתי לראשונה לעולם הפיוט בהופעה בהיכל התרבות שבה לקחתי חלק, "יהודה הלוי פינת אבן גבירול". בהתחלה חשבנו שזה עוד טרנד שיחלוף מהעולם - מה הסיכוי שיצירותיהם של פייטני ישראל ייכנסו לפלייליסט? אולם ככל שנקפו השנים, התנועה הזו של החזרה לשורשים הנפלאים האלה, חדרה עמוק יותר ויותר לתוך התודעה הישראלית.

כתבות נוספות על מוזיקה מזרחית ב-ynet:

• מושיק עפיה שובר שתיקה וחוזר ליוונית
• איציק דדיה: מי שלא לומד בישיבה, שיתגייס
• דרוש המנון: מה יהיה הלהיט המזרחי הבא?
  

לא מזמן הופעתי עם נינו ביטון האגדי בהופעה שהיתה כל כולה על טהרת הפיוטים. בין היתר ביצענו את "ידיד נפש" האלמותי, ופשוט נמסתי בכל פעם שעשינו את השיר הזה בחזרות ובהופעות. איזו עדינות, איזו מתיקות, איזו תמימות. איזה עצום זה. איזה מדהים זה שכל מי שמנגן את המוזיקה המופלאה הזו בעצם מקשר את נפשו עם הטקסטים הנפלאים האלה, שהם בעצם שירי הלל ואהבה לקדוש ברוך הוא.

 דניאל זמיר עם ברי סחרוף ומתיסיהו - יעלה

מעבר לחיבור הדתי הברור שיש עם החומרים האלה, מדובר במנגינות שהשתמרו במשך מאות שנים ושמכילות בתוכן מסורות מוזיקליות חשובות מאין כמותן והגות מוזיקלית שהיא עולם בפני עצמו. הגישה המוזיקלית בפיוט מולחן שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים בעולמנו המוטרף, שכן בפיוט המרכז הוא השיר ולא השר, הניגון ולא המנגן - מה שיוצר מיידית מוזיקה עמוקה, פנימית ומשמעותית הרבה יותר.

בעניין הטקסטים, אני חושב שכל מילה מיותרת. מדובר בטקסטים איכותיים באופן יוצא מגדר הרגיל, כל מילה מחושבת ולכל אירוע שקורה בטקסט יש סיבות רבות ומגוונות, שלא לדבר על משמעויות רבות ומגוונות. כך שכל אדם, לא משנה מאיזה רקע תרבותי או דתי, לא יכול שלא להיות מושפע מהקסם העמוק ומהאיכות הנדירה שהטקסטים האלה מייצרים.

יונתן רזאל: עוצמה ומסורת

כשאני חושב על המלה "פיוט" או "פייטנים", אני חושב על השילוב של שירה חיה ועוצמתית עם תפילות ומילים ישנות. יש משהו בכל עולם הפיוט (זה שקורה בבתי כנסת, או בשמחות של עדות ספרדיות) שהוא כל כך אמיתי - ללא במה, לרוב ללא ציוד, אך עדיין חזק מאוד.

 יונתן רזאל ודניאל זמיר, "אדון הסליחות"

אני גדלתי עם פיוטים ברקע, במפגש העולמות שבין מוזיקה קלאסית ומוזיקה פופולרית אמריקנית, לבין בית הכנסת שבו התפללתי כילד ונער. כששבתי אליו כמבוגר, זה היה שונה מאוד מהמוזיקה הקלאסית - כמו לחתוך בבשר החי, וזה בא ממקום אחר, ששובר את כל החוקים הסימטריים של ההרמוניה והמלודיה, מפתיע וחזק .

אני לא מתקרב להיות פייטן, ודי מתבייש להשמיע צליל בנוכחות פייטן אמיתי, אך מנסה פה ושם לשלב את השפה המוזיקלית הזו בעשייה שלי. קשה לי לשים אצבע על פיוט מסוים, אך נראה לי קודם כל שאלו רגעים - רגעי שיא של שירה קורעת וחזקה. ואם אני חייב לבחור, יהיו אלה כל הפיוטים של יום כיפור, ואולי של תפילת הנעילה של הנוסח הירושלמי.

קובי אפללו: צימאון לאותה השראה

מתוך השורש שהצמיחו ניגוני תהילות מפי מקהלת הלויים, אשר שרו את שכתב דויד המלך - הדמות האהובה עלי בכל מורשת ישראל - צמחו דורות שלמים של מוזיקאים בצימאון ובחיפוש אחרי אותה השראה, וביניהם גם אני הקטן.

מאז ומתמיד אני זוכר את הפיוטים השונים והמגוונים, מלווים את חיי בהקשרי חג וקדושה, משפחתיות ואהבה. את עיני אבי המתרגשות, את שירת הרבים בבית הכנסת השכונתי, ואת שיתופי פעולה שלי - ביניהם עם יצחק מאיר, שאירח אותי בהופעה והכיר לי את "יה אכסוף", פיוט שאבצע במופע ושעוטף אותי בחום ובהרגשת שייכות ביתית.

פסטיבל "זמן פיוט", שבמסגרתו זוכים טקסטים מסורתיים לעיבודים וביצועים עכשוויים, יתקיים זו השנה השלישית ב-4-11 במארס, במרכז ברודט בתל-אביב. על הניהול המוזיקלי מופקד השנה דניאל זמיר, שגם

יארח במופע המרכזי את ברי סחרוף, יונתן רזאל וקובי אפללו לערב שכולו מחווה לפיוט האשכנזי שנשכח עם השנים לטובת המנגינה הספרדית.

עוד בפסטיבל השנה: שי צברי מארח את אהובה עוזרי, להקת המדרגות מארחת את ארז לב ארי, דביר כהן ו"מיתרי דוד" מארחים את רביד כחלני מה"יאמאן בלוז", והחזן נפתלי הרשטיק יחד עם מכון תל-אביב מארחים את החזנים אברהם ברנהולץ, דניאל כלטוב, יעקב משה סלומון ויעקב רובין.