"למען הסר ספק: לא היה פה כפיל זין"
שנים שדן מייזר הוא השותף ליצירה של סשה ברון כהן, אבל כעת הוא נכנס לראשונה לתפקיד הבמאי בקומדיה "שנה גג", וגם שם הוא מקיף את עצמו באנשים מצחיקים. "המטרה היתה לעשות משהו שהוא לא חרא". ראיון, עם דיון מעמיק על איברי מין
עכשיו מגיעה למסכים הקומדיה "שנה גג" אותה כתב מייזר וגם ביים, בפעם הראשונה בחייו. הסרט מתחיל בחתונה די מחורבנת, וממשיך בהכרה הלא כל כך נעימה השוקעת אצל בני הזוג - סופר שנאבק למחייתו (רייף ספול) ומנהלת פרסום קרייריסטית (רוז ברן), שהם ממש, אבל ממש לא מתאימים אחד לשנייה. במקום לקוות שהם ייצלחו יחד את השנה הראשונה, הקהל בעצם מריע להם להתגרש. או כמו שמייזר עצמו אומר "פרידה הרבה יותר מצחיקה מקאמבק".
אתה מנסה להכניס צבע לז'אנר הקומדיה הרומנטית?
"כן. כולנו מצאנו את עצמנו נגררים לקולנוע, ומקבלים איזה סיפור מוזר על חוואי אוסטרלי שנקלע לטוויסט של הגורל עם אשת יחסי ציבור מלוס אנג'לס, והם חייבים לנסוע לרומא כדי למצוא טבעת אירוסין שכלב בלע. יש להם רק שלושה שבועות לעשות את זה ואיכשהו הם מתאהבים. זה לא קומי ולא רומנטי, זה ממש לא מציאותי ולא משקף את החיים שלי בשום צורה שהיא.
"ביחסים יש מספיק דברים מצחיקים שהביאו אותי לחשוב שכדאי להתמקד בזה, ולעשות קומדיה מודרנית, שאומרת משהו על החיים שלנו. אני מאוד אוהב את אישתי, ומקווה שזה הדדי, אבל אנחנו עולים אחת על העצבים של השני בשיטתיות - ואם מסתכלים על זה מהצד, בצורה אובייקטיבית, זה מצחיק".
ההשראה לכתיבת התסריט הגיעה למייזר, אחרי שנכח בחתונה בה הדבר הכי רומנטי שהחתן מצא להגיד על הכלה היה שזה משגע אותו שהיא יכולה לחפש את הסלולרי שלה שעות בתיק. מייזר נתן לנישואים שנה גג. אחרי שלושה חודשים העסק התפרק. ועם כל זה, עדיין היה לו חשוב לספק לקהל איזושהי אלטרנטיבה רומנטית להתפרקות היחסים.
"אני חושב שכשאנשים הולכים לקולנוע הם רוצים לצאת בהרגשה טובה. ביחוד בקומדיות. אם אין אלטרנטיבה, אתה יוצא מהקולנוע וחושב: טוב, שילמתי עשרה פאונד לכרטיס, שלושה עשר פאונד לחניה, חמישה עשר פאונד להמבורגר, בייביסיטר, ואני מרגיש חרא. למה זה טוב?".
עכשיו אני כי ההוא הלך
מייזר נראה לחלוטין נרגש מפרויקט הסולו הראשון שלו, אחרי שנים בהם חסה בצילו של ברון כהן. השניים הכירו עוד בהבדשרז - בית הספר לבנים, החביב מאוד על משפחות הקהילה היהודית בצפון לונדון. החיבה הברורה שלהם להומור פרוע חיברה ביניהם מיידית. הם התחילו לכתוב ביחד ב-1999 כשעלי ג'י קיבל פינה בתכנית הלילה "התכנית של שעה 11" בערוץ 4. כעבור שנתיים כבר עלתה לאוויר "דה עלי-ג'י שואו".
עלי ג'י עושה שפטים בטלוויזיה
"אנחנו עובדים נהדר ביחד. לעבוד עם סשה זה מאוד פרוע ומאוד מדויק. אנחנו כותבים המון, כותבים עד לנקודה בה מתחילים הצילומים ואפילו אחריה. לפעמים עולה לי רעיון באמצע הצילומים, אני כותב אותו על חתיכת נייר ואיכשהו מעביר לסשה. המרואיין לא מודע למה שקורה וסשה מחליט, תוך כדי תנועה, אם הוא הולך על זה או לא. הרקע שכתבנו לדמויות כמו בוראט וברונו הגיע לאלפי עמודים. אנחנו ישנו ונשמנו את הדמויות האלה ויכולנו לענות על כל שאלה ששאלו אותנו עליהן".
"סשה נמצא בדמות כמעט בכל זמן הצילומים. אני זוכר כשהתחלנו עם עלי ג'י, הוא היה בדמות כל הזמן. בשבילי הקטעים המצחיקים ביותר היו דווקא אלה לפני שהתחלנו לצלם. לדוגמא סשה הציג את עצמו כעלי ג'י בפני טוני בן, פוליטיקאי בריטי שבא לתכנית. אז הוא אמר לו 'טוב, איך אנחנו מאייתים טוני? זה ת-ו-נ-י-י ?'. ויכולת לראות את הפוליטיקאים חושבים לעצמם 'פאק, למה הכנסתי את עצמי?'".
בקרוב: קאמבק
שיתוף הפעולה בין השניים הוא כל כך טבעי שהשמועות בתעשיית הקולנוע אומרות שמייזר יצטרף לבארון כהן בעבודה על סרטו החדש "הלסבית", שמביא את סיפורו של ביליונר הונג קונגי המציע 65 מיליון דולר לזה שיצליח להתחתן עם ביתו הלסבית. "זה סיפור קורע ולדעתי בסיס מושלם לסרט, אבל אני עדיין לא יכול להגיד אם אני מעורב בו או לא".
אז מה עושה אדם עם הומור פרוע, לעיתים פוגעני כמו שלך בסרט של "וורקינג טייטל", האחראית ל"ארבע חתונות ולוויה", "אהבה זה כל הסיפור", "נוטינג היל" ועוד קומדיות רומנטיות מהמיינסטרים?
"הרצון שלי היה להביא משהו מתוך האקסטרים הבלתי נשלט הזה, לנושא יותר פופוליסטי או מיינסטרימי. אז התרגיל המעניין בסרט הזה היה: האם ההומור היותר קיצוני יצליח לעבוד בפורמט יותר מסורתי? אני מקווה שזה עובד. חלק מהסרטים האמריקאיים, בעיקר אלה של ג'אד אפטאו, הצליחו לשלב בין השניים, וגרמו לפרצי צחוק קולניים בזמן צפיית הסרט. ואני מקווה ש'שנה גג' יעשה את זה לקולנוע הבריטי.
"נקודת ההתחלה שלי היא שאני פשוט רוצה לגרום לאנשים לצחוק. כיוון שזה הסרט הראשון שאני מביים, המטרה האמיתית שלי היתה לעשות משהו שהוא לא חרא. בגלל שכל הסרטים הקודמים שראיתי בז'אנר היו די כאלה, אני חושב שאני הכי גאה בזה שהסרט הוא לא זבל".
השם של אפטאו עולה לא פעם בשיחה. מייזר תופס ממנו יוצר סופר מוכשר, כזה שהצליח להביא את המסגרת לשגעון שלו ולא להיפך. "אני נהנה מהסרטים שלו. הוא מדבר בקול שאני מזדהה איתו ושנראה לי רלוונטי. וחוץ מזה, הוא מצחיק. אין הרבה אנשים מצחיקים באמת היום בתעשייה. סשה היסטרי. הוא הדבר האמיתי. זאק גאלאפאנייקיס ("בדרך לחתונה עוצרים בוגאס") גם. אני אוהב את לואי סי. קיי. סטיבן מרצ'נט שמופיע אצלנו ב'שנה גג' קורע. מעטים. ממש מעטים".
ההצהרה הבאה מביאה אותנו דווקא לליהוק של שני התפקידים הראשיים בסרט, רייף ספול ורוז ברן. ברן האוסטרלית היא המוכרת יותר מבין השניים. היא השתתפה בקומדיה שוברת הקופות "מסיבת רווקות" ובסדרת הטלויזיה עטורת הפרסים "נזקים" לצידה של גלן קלוז. "אנשים אמרו לי שהסרט מזכיר קצת את העבודה של ג'אד אפטאו, איתו יצא לי לעבוד בעבר", אומרת ברן.
"תמיד יש השפעות, אנחנו הרי לא פועלים בוואקום אבל, דן תמיד עשה דברים עם אדג', דברים בועטים, תראי את 'ברונו' ו'בוראט' ועבור חברת ההפקה 'וורקינג טייטל' אי אפשר להגיד שזה סרט קונבנציונלי, גם הם יצאו מהקופסה שלהם. זו לא קומדיה רומנטית נחמדונת כזאת, מדובר בקומדיה עם הרבה צחוקים בקול רם, סקס גס לפעמים, סצנות מיניות, תמונות ערום. למזלי ברב המקרים היתה לי כפילת גוף, פריבילגיה שרייף, לדוגמא, לא זכה בה".
ריף רייף
רייף ספול, בנו של השחקן הבריטי הנודע טימותי ספול והצלע הגברית שבסרט, זכה להכרה קולנועית רחבה יותר השנה, כשהשתתף בסרטים כמו "יום אחד" ו"חיי פיי" של אנג לי, שם גילם את תפקיד המספר. מייזר מספר כי היה עליו לחץ מסוים ללהק מישהו יותר מוכר, אבל לאותם השמות הגדולים שהגיעו לאודישנים לא היה את האקסטרה פקטור אותו הוא חיפש.
"ברגע שרייף נכנס לחדר ידעתי שהוא יהיה ג'וש. יש לו את השילוב הנדיר של משהו שהוא טבעי ואמין לחלוטין, מצחיק ונראה טוב מספיק. בבריטניה מחפשים כבר שנים את היו גרנט הבא, אותו אחד עם כריזמה וקסם הטבעי. כדי שקומדיה רומנטית תצליח לא צריך את השם הכי גדול או את הבחור הכי חתיך. צריך מישהו שמדבר בשפה הנכונה. ולרייף יש את זה. וחוץ מזה שהוא נראה טוב, אנשים שיראו את הסרט ילמדו שיש לו גם זין יפה, וזה מה שצריך".
בדיוק בנקודה הזו אני רוצה להרחיב. איך זה עבד עם הצנזורה ועם תמונות הסטילס המאוד ברורות של איבר המין הגברי שמופיעות בסצנה מסוימת בסרט?
"דבר ראשון ולמען הסר ספק לא היה פה כפיל זין. זה איבר המין האמיתי של רייף ספול. לרוב אין בעיה להראות איברי מין גבריים כל עוד הם לא זקורים.
בכלל, אפשר להגיד שזה מוטיב חוזר בעבודה שלי. אני חושב שאפשר לראות זין כמעט בכל סרט שעשיתי, דבר שיכול להיראות לאנשים די מוזר. אני די מומחה כשזה מגיע לזין בקולנוע. אני מכיר כפילי זין, כמה זמן אפשר להראות תמונה של זין על המסך, באיזו זווית בדיוק.
"ב'ברונו' היה לי פגישה בת שעתיים, די הזויה, עם ועדת הצנזורה הבריטית, שרצתה לתת לסרט דירוג של 18 ואני התעקשתי שהדירוג המתאים הוא 15. בפגישה, עברנו על פריימים של אקסטרים קלוז אפ של איבר המין הגברי וניתחנו אותם. אני חושב שאם יש שם בחוץ קולנוענים שרוצים איזו עצה או שתיים בעניין זין, אני יכולה למצב את עצמי כמומחה לעניין. בכלל, אם הסרט לא ילך יכול להיות שיש לי עתיד נהדר כיועץ זין".
