תיק בלי שר - דרוש מנהיג לרווחה

בימי חלוקת התיקים לשרים, יש תיק אחד שאיש לא מעוניין בו. כמעט כל השרים שלקחו אותו סיימו את הקריירה לאחר הקדנציה, או שנסוגו בהיררכיה הפוליטית. זהו תיק הרווחה, שתקופות ארוכות נשאר ללא שר, אפילו בזמן שיש שרים בלי תיק.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שוויון בנטל - קרב מאסף על צביון המדינה / עפרה גרייצר

אומרים שחוזק השרשרת כחוזק החוליה החלשה, וזה נכון לחברה הישראלית שהפכה לאוסף של חוליות בשל המדיניות הכלכלית של העשור האחרון - כל אחד לעצמו. אנחנו אמנם נחשבים "שרשרת" חברתית בשירות הצבאי, בתשלום המסים, בשמירה על החוק, בעמידה מול אויבינו - אבל לא כשאנחנו בעת מצוקה.

השאלה הנצחית היא מי אשם בנזקקות, האדם הנזקק או הממשלה: האם הנכה אשם בנכותו? (כ-215,000 נכים בישראל.) עובד הקבלן אשם שזכויותיו מופקרות? (כ-250,000 עובדי קבלן.) הילד אשם שנולד לאב מתעלל? (כ-350,000 ילדים בסיכון.) ניצול השואה אשם שניצל? (כ-198,000 ניצולים.) הקשיש אשם שנותר ללא פנסיה? (כ-455,000 קשישים ללא פנסיה.)

אפשר להתווכח על השאלה מי אשם, אבל זו עדיין לא השאלה העיקרית. לדעתי יש שאלה בסיסית בהרבה משאלת האשמה. הפצצה מאיימת עלינו לא רק מכיוון איראן וסוריה, אלא מתחת לאף שלנו - במחוזות העוני והנזקקות. הפצצה החברתית הזו מתפוצצת יום-יום בפניהם של מאות אלפי אנשים. כך שהשאלה שצריכה להישאל היא - באיזו מין חברה אנחנו רוצים לחיות?

בין סוציאלי לחברתי

המקצוע שלי הוא עבודה סוציאלית, ובתרגום לעברית - עבודה חברתית. התרגום בפועל מתומצת לטיפול בנזקקים בלבד. המדינה רוצה שקט תעשייתי, ואת זה היא משיגה עם עובדים סוציאליים שמטפלים נקודתית וכמעט ללא משאבים - באדם, במשפחה ובקהילה.

אנחנו, העובדים הסוציאליים, היינו אמורים להעלות לכנסת את המצוקות שאנחנו רואים מדי יום. תפקידנו לזעוק על המצוקות של החברה שלנו. אחריותנו לסמן מהי החברה המתוקנת שאליה כולנו שואפים. במצב של היום היינו אמורים לזעזע מערכות ולהרעיד את המדינה, לנוכח העוולות שאנחנו רואים בעבודה בכל בוקר מחדש.

אבל אנחנו לא עובדים סוציאליים. אנחנו עבדים סוציאליים. הדרג הזוטר מרוויח 6,000-4,500 שקלים למשרה מלאה, והדרג הבכיר והוותיק מרוויח מעט יותר. עובד סוציאלי בלשכות הרווחה מטפל בכ-250 משפחות נזקקות. לא פלא שאנחנו לא עושים מעבר למחויבות הישירה שלנו, לא חותרים לשינוי מדיניות ולא מנסים להעלות את המצוקות למקבלי ההחלטות. ממילא גם אין שר שמקשיב.

איפה אתה אדוני השר?

המדיניות הכלכלית חוגגת על חשבון הנזקקים כבר עשרות שנים. פוליטיקאים יודעים שעם מדיניות שכזו, שר הרווחה תמיד יהיה המסכן הפוליטי, תמיד יואשם בצרות של הנזקקים. שר רווחה אמור לשחות נגד הזרם, ולפעול נגד שיטה כלכלית המקדשת רק רווח ולא רווחה. משנת 2000 התחלפו שמונה שרים. רובם לא עשו שום שינוי, והמעטים שעשו - עסקו בהפרטת שירותי הרווחה.

כשעבדתי בעסק פרטי לשיקום נפגעי נפש, הייתי עד למטופלים שנשארו ללא חשמל או עם פיצוץ בצנרת, משום שבעל העסק חסך בתיקון. בעל העסק מקבל תקציב מהמדינה פר מטופל, מרוויח כמה גרושים וחוסך כמה שאפשר על חשבון הנזקקים. הפיקוח הממשלתי עליהם מגוכך וכמעט לא קיים. כך גם בפנימיות פרטיות לנוער בסיכון, במסגרות פרטיות לבעלי מוגבלויות, בחברות לשיקום תעסוקתי וכך הלאה.

המנהיג החזק שכולנו צריכים הוא שר רווחה, שימנע קיצוצים נוספים בתקציבים החברתיים. דרוש מנהיג אמיץ שיֵדע להעביר את המצוקות מהשטח - לסדר היום של הממשלה. 

עופר ברקן, פעיל חברתי, M.A בעבודה סוציאלית קהילתית, עובד קהילתי בחברה למתנ"סים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il