62 שנות אהבה: 'היא עלתה לשיר, ונפל האסימון'

מיליוני בני אדם יציינו היום את יום ולנטינוס הקדוש , הלא הוא "יום ולנטיין " או בעברית פשוטה "חג האהבה ". רבים עוד יותר תוהים, תהו, ועוד יתהו על קנקנה של האהבה - איך להשיג אותה, איך לשמור עליה, והאם היא בכלל בת השגה? כתבי ynet מביאים לכם ארבעה סיפורים של אנשים שהצליחו לענות תשובות טובות לכל השאלות האלה. ארבעה סיפורי אהבה.

חג האהבה ב-ynet:

• בטעם של פעם: 5 דרכים לחגוג את חג האהבה
• יום האהבה: 3 טיפים לבחירת המתנה המושלמת
• 10 טעויות שגברים עושים בחג האהבה
  

"הייתי בוחר בה, גם לו מולי הייתה מלכת היופי". יצחק ואלה(צילום: בני דויטש)

בימים שבהם הדברים היו מצד אחד פשוטים יותר ללא חוצצים כמו צגי מחשב או טלפונים ניידים, אך מצד אחר צנועים בלי הרבה מקום להבעת רגשות, מצאו אלה (82) ויצחק (84) בראון זה את זה בין דפי ההיסטוריה של העם היהודי במאה ה-20, ויחגגו השנה 62 שנות נישואין.

"הפעם הראשונה שעיניי פגשו בו הייתה כשהגעתי מפולין לבית היתומים היהודים בגרמניה", נזכרה אלה, "שמעתי שריקות חזקות, ולא הבנתי לאן כל הילדים רצים. הצצתי מהחלון, וראיתי שכולם מתייצבים למסדר בחצר ומולם הוא עמד. שאלתי מיד את חברתי מי זה הסדרן, והיא ענתה 'זה איז'ו ויש לו כבר חברה', אבל לי זה לא שינה, כי ידעתי שיום אחד זה יקרה".

(צילום: בני דויטש)

הם היו אז בני 15 ו-17. לאחר מלחמת העולם השנייה, שניהם הגיעו מפולין לגרמניה לבדם בלי משפחה או חברים. בראון כלל לא ידע שיש מישהי שחושבת עליו, עד שבאחד מערבי השישי שנערכו בבית היתומים הוא הבחין בה. "אלה עלתה לשיר, והיה ידוע שיש לה קול יפה, אבל פתאום ראיתי לנגד עיניי נערה יפה עם לחיים ורודות ותלתלים שופעים, ואז כבר 'נפל לי האסימון'", נזכר יצחק בהתרגשות.

השניים סיפרו על הקושי לגשת לצד האחר בשל הנורמות החברתיות של אותה התקופה. "אני הייתי מאופק מאוד ועצור. לא היה נהוג בחברה לבטא רגשות, אז היה לי מחסום", סיפר יצחק, ורעייתו סיפרה אף היא על ביישנותה. השניים נפרדו בדרכם לעלות לישראל, אך פגשו זה את זה שוב בקיבוץ בית השיטה, וגם אז היו לא מעט מכשולים שהפרידו בין השניים.

(צילום: בני דויטש)

בראון יצא לשליחויות מחוץ לקיבוץ, לקורס מ"כים, ועבד קשה באותה התקופה. אולם, שוב ערב שישי היה זה שהפגיש בין השניים. בראון עבדה במחסן הבגדים של הקיבוץ, ושמעה את חברתה קוראת "הנה הקצין הגיע". לדבריה, היא הבינה מיד שמדובר ביצחק, ולכן השאירה לו בצד את הבגדים הכי מגוהצים. "זה היה הרמז הרשמי הראשון מבחינתי", סיפרה.

שמלת הכלולות שמורה בארון מאז 1951(צילום: בני דויטש)

לאחר כשנתיים שבהן נהפכו השניים לחברים קרובים, הציע בראון נישואים. ליצחק ואלה יש שני בנים ותשעה נכדים והם מתגוררים במגדלי הים התיכון בסביון. עד היום שמרה בקפדנות על שמלת הכלולות שלה משנת 1951 כדי להנציח את היום המאושר.

יצחק ניסה להיזכר בהרגשה הראשונית. "אחרי שנים שחייתי ללא משפחה ידעתי שמצאתי משפחה חדשה ושיש לי שפה משותפת עם אלה. גם לו הייתה ניצבת מולי מלכת היופי של הקיבוץ, הייתי בוחר באלה כי היא הייתה מושלמת עבורי", אמר ופרץ בבכי.

נדוניה של שתי לירות

יוסף (89) וחיה (84) שלחין נשואים כבר 64 שנה. היכרותם הייתה בצל השואה והמאבק להקמת המדינה. כשהכירו בצבא הצעיר הוא היה בן 25, והיא בסך הכול בת 20. "אני ניצולת שואה, ולי לא הייתה משפחה. שרדתי ועליתי לארץ בשנות ה-40, למדתי בעיינות, התגייסתי לצה"ל ושם הכרתי את יוסף. אני זוכרת שכשהוא בא לקורס אני יצאתי עם הבנות ושם פגשתי אותו. התחתנו בצבא", סיפרה חיה.

יוסף, לימים אמן וקולנוען, הוסיף על ההיכרות הראשונה, שקרתה בטעות. "אני הייתי בפלמ"ח, ואז כשהוקם צה"ל עברתי לחיל ההנדסה. אני זוכר שחיפשתי מישהי אחרת בבסיס, ששמה חיה, הפנו אותי להיכן שחיה הזאת הייתה. אני זוכר עד היום כשראיתי את חיה בפעם הראשונה - פתאום יוצאת ילדה קטנה בלונדינית, תמימה".

(צילום: דנה פסטרנק שמעון)

יוסף סיפר על החתונה שהייתה בהתאם לרוח התקופה: "את החתונה עשינו בבסיס חיל ההנדסה. עשו בבסיס לכבוד החתונה 500 כריכים של סרדינים, ועוד 500 כריכים של נקניק. הייתה לנו נדוניה של שתי לירות". כיום הם חיים יחד בדירה בראשון לציון, דירה מטופחת ונעימה העמוסה ביצירות האומנות של יוסף, שעובד עד היום ומציג תערוכות. לזוג  בן ושתי בנות, שבעה נכדים וחמישה נינים - והשישי בדרך.

אז איך משמרים את האהבה במשך 64 שנה? יוסף סיפר כי המוטיבציה מגיעה מגירושי הוריו. "הוריי התגרשו כשהייתי ילד, ולאורך כל חיי סבלתי מזה. אמרתי לעצמי שלעולם לא אתגרש ואתן לילדיי לסבול. האמת היא שעד היום אני אוהב אותה, היא טובה ומסורה ונחמדה".

"תמיד חושבים על הילדים קודם כול. אבל החכמה לדעת לוותר זה לזה, לדעת להסתדר גם אם יש חילוקי דעות, להגיע לפשרה", הוסיפה חיה.

"כל יום הוא חגיגה"

אברהם וחביבה משה מרמת גן חגגו לפני כשנתיים את יום נישואיהם ה-60, וערכו חתונה מחודשת בנוכחות בני משפחה וחברים. "אנחנו לא צריכים אירוע גדול. בשבילנו כל יום הוא חגיגה", טען אברהם (83), "התחתנו מתוך אהבה. ההמלצה שלי היא תמיד להיות ביחד".

חביבה מספרת כי אף פעם לא הפסיקה לאהוב את אברהם: "אהבתי אותו כשהתחתנו, ועד היום אני אוהבת אותו. אהבה לא הולכת, אבל צריך לדעת לשמור אותה. צריך שאחד יוותר לאחר וישקיע. הרבה זוגות מתרחקים עם הזמן, אבל אנחנו לא נפרדים ומשתדלים ללכת ביחד לכל מקום".

"יום האהבה - ביטוי חיצוני לאהבה"

עדנה ויורם (יוקי) גלעד מקיבוץ גבים שבמועצה האזורית שער הנגב מעולם לא חגגו את יום האהבה הלועזי, אבל ממרום 52 שנות נישואיהם, הם יכולים ללמד זוגות רבים מה היא אהבה. "יום האהבה הוא ביטוי חיצוני לאהבה, אבל אם אין מאחורי המילה הזו 'אהבה' תוכן, היא לא שווה כלום. אם אפשר להגיד 'אני אוהב אותך', ואחרי זה לא לעשות כלום, או לצעוק על זוגתך, אז מה שוות המילים?", תהה יוקי.

(צילום: זאב טרכטמן)

(צילום: זאב טרכטמן)

"הסוד לשנות נישואים רבות ומוצלחות הוא לדעת לוותר, להעריך זה את זה ולפרגן. לנו יש ציפיות תואמות ותחומי עניין כמעט זהים. עדנה אולי אוהבת שירה יותר ממני, אבל בסך הכול אנחנו אוהבים לבלות יחד", הוסיף.