הפקולטה לאמנות

בגללו אני צייר

מנשה קדישמן נזכר במורה לציור אריה אלוויל

עד יומי האחרון אזכור את המורה לציור אריה אלוויל מבית הספר מרכז, ששכן ברחוב זמנהוף בתל אביב. נכנסתי לכיתה ג' בתקופה שלפני החגים, ואריה פקד עליי - "תעשה משהו לחגים‭."‬ אהבתי ציור - הוא התאים לי כמו כפפה ליד - וגם הפעם סיימתי את המלאכה לפני כולם. מה עושים אחר כך עד שהשיעור יסתיים? הסתובבתי כמו תמיד בין התלמידים, מקשקש פה משהו, עוזר שם למישהו - בקיצור, מפריע סדרתי. לאריה, שהיה איש קפדן מאוד שהוריד כל הזמן הוראות לכולם, עלה על העצבים שאיזה רחש מפריע לרצף התקין של השיעור. ואז, בלי התרעה מוקדמת, הוא הוריד לי עם הסרגל זבנג חזק על היד - מכה שאני זוכר אותה עד עצם היום הזה. אבל דווקא המכה הבלתי נשכחת הזאת שחוויתי ממנו העצימה אותי יותר. הבנתי שלא הכל מותר לי. אחרי זה הייתי קופץ אליו הביתה, ברחוב מלצ"ט, לראות ציורים, להחליף איתו דעות, להחכים. חלק גדול מהבחירה שלי בציור הוא גם בזכותו.

המורה שמעצים אותך - המורה של מנשה קדישמן(צילום: עמית שאבי)

מפעל הפיס, ידיעות אחרונות, הסתדרות המורים ו-ynet ‬ מציגים: בואו לבחור את המורה של המדינה - היכנסו לאתר התחרות , מלאו את טופס המועמדות, ספרו לנו מי המורה שלדעתכם ראוי לזכות בפרס הצטיינות ובהכרה ציבורית, ואולי הוא יזכה להיות אחד מששת המורים המצטיינים אשר ייבחרו על ידי ועדה של אישי ציבור מובילים.  

זרקור שמאיר למרחקים

יעל אבקסיס נזכרת בצילה דגן, המורה שקלטה אותה בארץ

הגעתי לארץ מפריז ילדה קטנה, מבוהלת, בת עשר. נקלטתי בבית ספר ראשונים בבת ים. המורה שלי, צילה דגן ז"ל, נראתה לי קשוחה ומפחידה. לבושה במכנסיים וחולצה כחולים ומסופרת קצר. מראה נזירי ופנים שנראו קשות מאוד. עד שהיא הגיעה אלינו הביתה כדי לתמוך בי ולעודד אותי. המורה שכל כך נרתעתי מפניה סיפרה שהיא ניצולת שואה שעברה תלאות קשות בחייה, שחצי מפניה משותקות, ושלמרות הכל היא המשיכה הלאה. זה היה רגע מכונן מבחינתי. נפשי נקשרה בנפשה של צילה, ומאז היא הפכה בשבילי לסמל, כמו זרקור שמאיר למרחוק. דמותה טבועה אצלי באור יקרות. מורה מיתולוגית, שבלי הרבה מילים ודיבורים ייצגה פנים אחרות בהיסטוריה של המדינה. עבורי, הילדה הקטנה מבת ים, צילה הייתה אמזונה חזקה, ועם זאת מאוד עדינה, סגפנית ואינטלקטואלית. היא הייתה כדור ההרגעה שלי, זאת שלימדה אותי להבדיל בין טפל לעיקר - צידה לדרך עד היום.

"נפשי נקשרה בנפשה של צילה" - יעל אבקסיס על המורה שלה(צילום: ענת מוסברג)

הוא היה המנטור שלי

שלומי שבת נזכר במורה יוז'י משולם מתיכון מקיף ביהוד

יוסף (יוז'י) משולם, המורה שלי בבית הספר תיכון מקיף ביהוד, היה המנטור שלי. האיש שנלחם להחזיק אותי בבית הספר, לא פעם בניגוד לדעתם של שאר המורים. הייתי חולה מוזיקה מגיל חמש. ניגנתי בגיטרה ושרתי הרבה יותר מאשר למדתי. הייתי מחובר בווריד לפינק פלויד. הבי מטאל זרם אצלי בדם. גם המחברות שלי היו מלאות בציורי גיטרות. לא הייתי טיפוס אלים שעושה נזקים, אלא ברדקיסט חיובי. יוז'י קלט שיש בי משהו מעבר לכל הברדק והמוזיקה, והתחנן למורים שייתנו לי צ'אנס. בהמשך הלהקה שהייתי חבר בה השתתפה בתחרות ארצית של בתי הספר, ויוז'י תמך בנו. הוא אהב אותי כאילו הייתי הילד המאומץ שלו. יכולתי בקלות להידרדר, הרי לא גדלתי בסביון. יהוד הייתה מקום אותנטי וחם שמאוד אהבתי, אבל לא חסרו בה בעיות. יוז'י נתן לי שיעורי עזר בחשבון, בעברית ובמקצועות אחרים, ובזכותו נשארתי בלימודים ולא הסתובבתי ברחובות.

תמיכה לאורך כל הדרך - המורה של שלומי שבת(צילום: יוני טובלי)

בזכותה אני אוהב את אלתרמן

אסי דיין נזכר במורה לספרות מרית טאוב

נזרקתי משלושה בתי ספר, אבל את המורה לספרות מרית טאוב, מחמישית-שישית בתיכון חדש בתל אביב אני תמיד זוכר כאישיות יוצאת דופן. זה היה בית הספר של מפ"ם - חופשי מאוד, שהגיעו אליו עם גרבי ניילון ועקבים. מרית הייתה מורה נפלאה לספרות. היא העבירה בצורה יוצאת דופן את אלתרמן ויוצרים אחרים, הייתה היחידה שלא נתנה לי אפס ובלתי מספיק בכתיבת עבודות וסיפורים קצרים, כשאצל אחרים זכיתי תמיד לציונים כמו בלתי מספיק בקושי. מרית גם עודדה אותי ללכת לתיאטרון ולהתמקד בתרבות. היא הייתה מאוד ליברלית, ואני לא רומז כאן לשום דבר סקסיסטי. לשמחתי היא גם לא עשתה עניין מהמשפחה שלי - כשאבי היה רמטכ"ל ושר בישראל. וכך גם צריך להיות.

עודדה להמשיך בדרך שלו - המורה של אסי דיין(צילום: ירון ברנר)

היא התוותה לי דרך חיים

אילנית לוי נזכרת במחנכת שלה יפה שרירא

מי שהשאירה עליי חותם גדול עד היום היא יפה שרירא, המחנכת שלי מכיתות ג'־ד' בבית ספר יד עזראליה בנווה שאנן בחיפה. יפה התוותה לי דרך חיים. למרות שעברו שנים מאז, גם היום אני זוכרת בבירור איך היא נראית, את תנועות הגוף שלה ואת חיתוך הדיבור. יפה תמיד הייתה אומרת לנו  "אני לא אוהבת להכריח‭."‬ ובאמת, היא לא הכריחה אותנו לעשות עבודות וגם לא נתנה לנו עונשים. "שיעורים אתם עושים בשבילכם‭,"‬ הייתה אומרת, והיום אני מוצאת את עצמי מדקלמת את אותם משפטים לילדים שלי.

את התובנות האלה היא הנחילה לנו בדרך יפה ונעימה, לא בכבדות וקשיחות. יותר מכל אני זוכרת משפטי מפתח שיצאו מפיה, כמו "בשמחות אל תשמחו יותר מדי, ובאכזבות אל תתאכזבו יותר מדי‭."‬ כאמא לילדים אני רואה שיפה היא זו שבעצם הטביעה את התכונות האלו עמוק בילדיי, כשלא פעם אני מוצאת את עצמי מסבירה להם כמה חשוב ללמוד.

מורה לכל החיים - המורה של אילנית לוי(צילום: ענת מוסברג)