גורם משפטי: ייתכנו אישומים בפרשת האסיר X
אחרי חשיפת פרשת "האסיר X" מתחילים במערכת המשפטית לחפש את האשמים: "אם השופטת שבחנה את הפרשה לא הייתה מוצאת כלום, התיק לא היה מגיע אלינו", רמז גורם משפטי בכיר והוסיף: "אין אסירי X בארץ, זו לא דיקטטורה"
יותר מיממה לאחר שהמדינה הכירה רשמית בקיומו של "האסיר X", שאלות רבות עוד נותרו ללא מענה. מעבר לתהיות לגבי טיב מעשיו של בן זיגייר, שהובילו למאסרו בישראל, נמשכת החקירה בעניין נסיבות מותו - ובראש ובראשונה בשאלה, האם ניתן להאשים מישהו במותו? בית המשפט כבר התיר לפרסום כי הורה לבדוק אם חלה רשלנות מצד הרשויות, וגורם משפטי בכיר הודיע אמש (יום ה'): "אנו שוקלים אם יש מקום להגיש כתב אישום סביב מקרה ההתאבדות".
דיווחים נוספים על "האסיר X" ב-ynet:
מפקד משטרת דובאי: זיגייר לא העביר לנו מידע
9/12/76 - 15/12/2010. חייו ומותו של בן זיגייר
צנזורה בארה"ב: מתי העיתונים מסכימים לשתוק
הצנזורית על פרשת בן זיגייר: מזדהה עם גלאון
בהצהרה שגיבשה הפרקליטות למחרת פרסום התחקיר האוסטרלי שזיהה את בן זיגייר בתור "אסיר X" שהתאבד בתאו ב-2010, צוין כי נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון, השופטת דפנה בלטמן קדראי, ערכה חקירה של סיבת המוות ובחרה להעביר את התיק לבדיקת פרקליטות המדינה, "לצורך בחינת היבטים של רשלנות". לדברי הגורם הבכיר אמש, "אם היא הייתה מוצאת שאין מאומה, היא לא הייתה מעבירה את התיק לבדיקתנו".
אולם בהתייחסו להשפעות הפרשה על התנהלות ישראל בעתיד, הקפיד הגורם להבהיר שהמקרה לא ירתיע אותה מלנהוג בצורה דומה באסירים מסוגו של "האסיר X" - הן מבחינת תנאי הכליאה והן מבחינת איסור הפרסום - כאשר מדובר בעניינים ביטחוניים רגישים במיוחד שמצריכים זאת. לצד זאת, הוא הדגיש כי התמונה שמצטיירת מדיווחי התקשורת בעניין לא דומה למציאות. "אין אסירי X במדינת ישראל", הוא התעקש, "זה ביטוי שבא ממדינות דיקטטוריות, שם היו מעלימים אנשים בלי שראו עורך דין ומשפחה. לא היה דבר כזה כאן".
הגורם הבכיר הבהיר כי "ב-25 השנים האחרונות היו מקרים בודדים שבהם הוחלט מטעמי ביטחון כי אסירים יוחזקו בשם בדוי. במקרים האלה, כמו במקרה הזה, המשפחה ידעה מיד על דבר המעצר ותוך מספר ימים ניתנה גישה לעורכי דין, ובדיוק כמו במקרים של אסירים רגילים, גם אז התקיים כמובן הליך פלילי רגיל, כאשר האסיר יכול להגיש עתירות לבית משפט כמו כל אסיר אחר".
לדברי הגורם, הדבר העיקרי שהפך את המקרה של "אסיר X" לשונה מזה של יתר האסירים שהוחזקו בבידוד הוא שינוי השם - וזה נעשה מתוך שיקולים של ביטחון המדינה, שלומו האישי של האסיר, ולעתים גם שלום משפחתו. "במקרה הספציפי הזה שינוי השם היה בהסכמתו של האסיר", הוא הדגיש. גם צו איסור הפרסום הוא לדבריו צורך חיוני במקרים מסוג זה. "זכות הציבור לדעת נפגעת כאן למען ביטחון המדינה", הוא הסביר. "היה כאן צו איסור פרסום מוצדק לחלוטין שמנע נזק והחזיק מספר שנים".
בעקבות חשיפת הפרשה, ראשי קהילת המודיעין ובכירים לשעבר בה אף כינסו היום דיון התייעצות מיוחד שנמשך מספר שעות, במטרה למזער נזקים שנגרמו לביטחון המדינה בעקבות הטענות בתקשורת כי בן זיגייר היה סוכן מוסד שהתאבד בכלא. גם הגורם המשפטי שהתראיין טען כי התחקיר האוסטרלי כלל מידע מעוות, והוסיף שמערכת המשפט פעלה במהירות כדי לפרסם את מה שניתן. לדבריו, תוך 24 שעות, תוך הפקת לקחי עבר, אושר נוסח רשמי לפרסום דרך בית המשפט, ולטעמו מדובר בהליך מהיר נוכח המגבלות השונות.
"הבחינו ביגאל עמיר, למה לא ב-X?"
בינתיים, לצד חשבון הנפש של הגורמים הביטחוניים, מצפים בשב"ס בקוצר רוח גם לגורמי המשפט שסיימו את הבדיקה בעניין רשלנות אפשרית. ''אם הסוהרים ששמרו על יגאל עמיר הצליחו להבחין ב'שקית' שהעביר לאשתו, הם היו אמורים להבחין גם בהתאבדותו בזמן", אמר ל-ynet גורם לשעבר בשב"ס. "העצור היה מאובטח ונתון תחת שמירה קפדנית. צריך לבדוק מה קרה, אם הסוהרים ששמרו עליו יכלו למנוע את ההתאבדות".
התא שבו נכלא זיגייר נבנה במיוחד עבור רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר. הוא ממוקם באגף 15, שכולל למעשה רק תא אחד. הכניסה אליו נעשית דרך חצר הכלא, לא דרך אגף אחר. בכניסה לתא נבנה חדר המשמש את הסוהרים השומרים על האסיר, ובתא עצמו - רשת מצלמות עוד מימיו של עמיר. המצלמות לא מתעדות את המתרחש בשירותים ובמקלחת.
"האחריות של הסוהרים היא לשמור על העצור, ואם הוא נמצא בתא הזה - ברור שצריך שמירה קפדנית, לא רק מחשש שהוא יברח", רמז הגורם. "נכון שמי שמחליט לשים קץ לחייו בסוף יעשה זאת", הוא הודה, "אבל הסוהרים אחראים למנוע את זה. כפי שדואגים להם למזון, על הסוהרים לדאוג גם לביטחונם".
במקביל, פרסם הכתב דורון הרמן בערוץ 10 את תמליל השיחה בין כלא איילון למוקד מד"א לאחר ההתאבדות. "מדברים מבית סוהר איילון, אני צריך ניידת טיפול נמרץ דחוף", אמר אחד הסוהרים למוקד מד"א. "תקשיבי, הוא תלה את עצמו, אנחנו צריכים ניידת טיפול נמרץ", אמר הסוהר. "אין לי פרטים, אני תכף אומר לחובש שיחזור אליכם".
התאבדותו של זיגייר בתאו אירעה בסוף שנת 2010, בשיאו של גל התאבדויות: ב-2009 שמו קץ לחייהם 12 אסירים ועצורים, וב-2010 עשו זאת 13 עצורים ואסירים, אולם בעקבות תוכנית מיוחדת שיזמו בשירות בתי הסוהר ירד מספרם בצורה חדה: בשנת 2011 התאבדו ארבעה אסירים ובשנת 2012 שלושה. עם זאת, מודים בשב"ס, אי אפשר למנוע לחלוטין את התופעה. גם השאלה מה גורם לאסירים לשים קץ לחייהם, נותרת ללא מענה.
לדברי עו"ד רחלה אראל, ראש הקליניקה לזכויות אסירים ועצורים במרכז האקדמי למשפט ועסקים, אמצעי השבירה החזק ביותר, המוביל להתאבדויות הוא הבידוד. "כשהוא מנותק מהעולם, אף אחד לא יודע מי הוא ואיפה הוא. בן אדם שמבין שהוא נמצא בקבר חי, מעדיף להיות בקבר מת", היא הסבירה. אראל משמשת גם המבקרת רשמית על פעילות שב"ס מטעם לשכת עורכי הדין, במינוי השר לביטחון פנים.
במאי אשתקד היא פנתה לכנסת בעקבות תלונות אסירים על מקרי מוות רבים בין כותלי בתי הסוהר, ובעקבות זאת כונס דיון בוועדה המיוחדת לפניות הציבור. המרכז אף ניסח הצעות חוק לטיפול בבעיה, אלא שאף אחת מהן לא זכתה להצבעה בקריאה טרומית. "בתקופה שבין מאי 2007 למאי 2012, מתו בבתי הכלא בישראל 158 אסירים, 14 מתוכם התאבדו. הדבר החמור ביותר הוא שאף אחד לא חקר את המוות שלהם, השב"ס ממנה ועדה שתבדוק את התנהלות האסירים, אך לא את הסיבות שהובילו להתאבדות", סיפרה אראל.
"הנתונים הללו מעידים עד כמה אנחנו, כציבור וכדמוקרטיה לא מבינים את החשיבות של המתרחש בחצר האחורית החוקית שלנו", הוסיפה. לדבריה, בכל רגע נתון יש ניסיון התאבדות בכלא, אבל אין מספיק פיקוח ובקרה בשירות בתי הסוהר.
לעו"ד אראל אין ספק מי אחראי לכך. "האחריות בסופו של דבר של הסוהרים, של נציב שב"ס - במשמרת שלכם הוא מת. אני כאזרחית המדינה כואבת את המצב הזה. הוא בלתי מתקבל על הדעת, בטח לא במדינה שיש בה שלטון חוק. אין דבר כזה שאנשים בתאים אפלים מתים, ובסוף אף אחד לא יודע מה קרה להם".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
