הציבור מאס ב"שותפים הטבעיים"

איזו תדהמה אחזה בשרי הליכוד ובפעיליו לאחר שנודעו תוצאות הבחירות והתנפצה לנגד עיניהם אשליית העלייה במנדטים. הכיצד אירע הדבר, שאלו פעילים רבים, ובאמתחתם הסברים רבים ומגוונים שצוטטו בהרחבה באמצעי התקשורת בסיום יום הבחירות ובימים שאחריו. רבים בליכוד תהו כיצד לא הבחינו בכך שבוחרי ליכוד מסורתיים מתכוונים להצביע ליאיר לפיד. נסתר מעיניהם כי הנהירה איננה ימינה, לעבר מפלגות ימניות אחרות העוסקות בסוגיות מדיניות, אלא דווקא למקום אחר, למפלגה חדשה שהבטיחה עתיד אחר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הבידוד הורג / זאב וינר

שנה בלי אבא, זה כתב האישום שלי / יאיר נתיב

בהינף יד ומתוך סטגנציה מחשבתית המאפיינת מפלגות השולטות שנים רבות בארצן ביטלו אחדים ממנהיגי הליכוד את הירידה במספר המנדטים כאירוע זמני הקשור לאסטרטגיית בחירות קלוקלת. הם התעלמו משינויים מהותיים המתרחשים לנגד עינינו. השינויים הללו באו לידי ביטוי בין השאר בכמות המתלבטים בין בנט, המצוי מצדה הימני של המפה הפוליטית לבין לפיד הנתפש כמי שמצוי במרכזה.

מתלבטים אלה לא ראו לנגד עיניהם את הדיכוטומיה עתיקת היומין בין ימין לשמאל אלא דווקא את הדיכוטומיה בין ישראליות לבין חרדיות. הם שמעו את בנט המדבר, למיטב הבנתי, באופן דומה ללפיד על הצורך בחיזוק הישראליות הציונית, זו הקוראת להיות נאמן למדינה, להגן על גבולותיה מפני אויביה הרבים, ולתרום לחוסנה הכלכלי בעולם.

הליכוד הפסיד קולות רבים של צעירים ישראלים. ומדוע? מפני ששנים רבות מדברים מנהיגי הליכוד על ערכים ציוניים, לאומיים ויהודיים כל אימת שסוגיית ארץ ישראל השלמה עולה על הפרק, ואילו מול "השותפים הטבעיים" שלהם, קרי המפלגות החרדיות, הם מגלים רפיסות ערכית מצערת.

כך למשל, כאשר יזמו בליכוד חוק לפיו כל מוסד חינוכי יחויב בהנפת דגל המדינה, הם פטרו את בתי הספר החרדיים מחובה זו אך במקביל הזהירו את מנהלי בתי הספר הערביים לבל יעזו להימנע מהנפת הדגל. כך היה לאחרונה כשבמקום להיטיב עם יוצאי צבא העדיפו מנהיגי הליכוד לתמוך במתן עדיפות בסיוע ממשלתי בדיור למי שנשוי שנים רבות יותר. קריטריון זה מעניק עדיפות לחרדים על פני מי ששירת את המדינה ומשתכר למחייתו אך כורע תחת נטל מחירי הדיור. בקולם היו ציוניים אך בפועל ויתרו לחרדים על כל ערך ציוני בנימוקים שונים ומשונים.

מעודדים אי-גיוס

והנה קרתה לליכוד תקלה, והעם אינו מוכן "לאכול" עוד את הדבר הזה. אנשים רבים וטובים, אזרחים נאמנים ותורמים למדינה, לא מוכנים עוד להסכים לכך ש"השותפים הטבעיים" של מפלגת השלטון יהיו מפלגות שמייצגות ציבור שלא מוכן ברובו ללכת לצבא, שמתעלם מיום העצמאות, שהמילים ציונות ואזרחות הן אצלו מילות גנאי איומות. הבוחרים נאמני המדינה מסתכלים ולא מאמינים: הייתכן כי שותפיו הטבעיים של ראש הממשלה, כדבריו, הם אלה שלא יגנו בגופם על שום דבר במדינה? הייתכן כי השותפים הטבעיים הם אלה שעבורם גיוס לצבא הוא בעצם הליכה ל"צבא השמד של מדינת ישראל"?

הייתכן, הם אומרים לעצמם, כי ראש הממשלה ומפלגתו "הלאומית" מעדיפים להעניק הטבות על גבי הטבות למי שאינם רואים במדינת ישראל מדינתם, ושאינם מעודדים גם צעירים שאינם לומדים בישיבה ללכת לצבא? רק לאחרונה נחשפנו בתקשורת לטענה כי סטודנט משלם ארנונה במעונות ואילו חרדים בפנימייה אינם נדרשים לכך. גם רוב תקציבי הרווחה מועברים לאוכלוסייה החרדית.

המסקנה ברורה - לו הייתי פוליטיקאי בליכוד (והדבר נכון גם למפלגת העבודה או לכל מתמודד לראשות הממשלה בעתיד) הייתי מבין שבחירה נוספת במפלגות החרדיות כ"שותפים הטבעיים" פירושה המשך הירידה בכוחו של הליכוד גם בבחירות הבאות. כדאי שיפנימו הפוליטיקאים הציונים שרבים בעם אינם מוכנים עוד לעצום עיניים נוכח צביעותם הרבה המובילה את החילונים והדתיים הלאומיים כאחד להיות בעתיד הלא רחוק מיעוט נרדף בארצם. וראו מה שאירע בירושלים הבירה שבה מיעוט חוגג את יום עצמאותה של המדינה, אותו מיעוט ששולח את בניו ולעיתים אף את בנותיו להגן על אותה הבירה.

פרופ' יזהר אופלטקה, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il