כינרת: אלף פנים לה מבוקר עד ערב

"כינרת יש רק אחת - אז בואו נשמור עליה" - בסלוגן זה אנחנו משתמשים כבר שנים רבות כדי להביא למודעות הציבור את הצורך לשמור ולשמר את הכינרת לטובת שימושיה השונים, ובעיקר כמקור מרכזי להספקת מים במשק המים הארצי.

הכינרת היא אגם מים מתוקים היחיד במדינת ישראל, ולכן מאז הפעלת מוביל המים הארצי בשנת 1964 היא משמשת כאחד ממקורות המים העיקריים של מדינת ישראל, המספק כ-25 אחוז מכלל תצרוכת המים במדינה.

עוד על אגם המים הלאומי:

• לילה לבן בין דגניה לכנרת
• אחוות הטבעת: טיולי צפרות בסביבת הכנרת
• מכפר תבור לכנרת: טיול מעניין ורב תפארת
   
  
  

אגם הכינרת נמצא בבסיס הניקוז של אגן גדול ששטחו כ-2,730 קמ"ר. הפעילות האנושית כולה, והתהליכים הטבעיים המתרחשים באגן ההיקוות של הכינרת ובכינרת עצמה, משפיעים על המערכת האקולוגית המורכבת של הכינרת ועל איכות מימיה.

מספקת כ-25% מתצרוכת המים במדינה. הכינרת (צילומים: אודי רן, טבע הדברים)

לשמור על האיזון הנכון

באגן הכינרת, שהוא בעיקרו בעל אופי כפרי-חקלאי, מתגוררת אוכלוסייה קבועה של למעלה מ-200,000 נפש, המחולקת בין 27 רשויות מקומיות: שלוש עיריות, שמונה מועצות ו-16 מועצות מקומיות.

אגם הכינרת, מלבד היותו מקור להספקת מים, משמש גם לתיירות, נופש, קיט, שיט, ספורט ימי ודיג - שימושים שלעתים מתקיימים ביניהם ניגודי עניינים.

הצורך לשמר את הכינרת כמקור מים בר קיימא, לצד פיתוח אגן ההיקוות כולו לרווחת תושביו, מחייב מערכת של ניהול, בקרה, פיקוח והסדרה, שתשכיל לשמור על האיזון הנכון ביניהם.

השטח שממזרח לגשר אריק, שהתייבש ובעבר היה מקום למרעה לפרות

ואותו שטח אחרי הצפתו עקב הגשמים הרבים(צילום: אודי רן, טבע הדברים)

הכינרת כמקור להספקת מים במשק המים הארצי

מי הכינרת משמשים כמי גלם למי שתייה, והם מספקים כאמור כ-25 אחוז מצריכת המים של מדינת ישראל. רוב המים נשאבים על ידי חברת מקורות באתר ספיר אל מוביל המים הארצי.

המים מועלים באמצעות משאבות בשני שלבים לגובה של 370 מ' וזורמים אל אתר אשכול, שם הם עוברים טיפולים שונים המיועדים לשיפור איכותם לפני הספקתם לחלקי הארץ השונים. בדרך זו נשאבים מהכינרת למוביל המים הארצי כ-250 מיליון מ"ק מים בשנה, כמות המשתנה לפי מצב מקורות המים ונקבעת על ידי מינהל רשות המים. כמות נוספת של כ-90 מיליון מ"ק מסופקת לצריכה מקומית ביישובים שסביב הכינרת ולממלכת ירדן.

ים המלח. הסובל העיקרי מהתקופות השחונות בכנרת ומחסימת סכר דגניה

הכינרת מאבדת 250 מיליון מ"ק בשנה כתוצאה מההתאדות

רום מפלס הכינרת נקבע על ידי היחס שבין כמויות המים הנכנסות לאגם לאלה היוצאות ממנו. רוב כמויות המים נכנסות אל הכינרת באמצעות הנחלים, כ-70 אחוז מכלל אלה באמצעות הירדן.

חלק קטן יותר נכנס לכינרת מהגשם הישיר היורד על האגם, השאיבות מהירמוך והשפיעה של המעיינות המלוחים. מלבד יציאות המים מהכינרת לטובת צרכני המים: המוביל הארצי, סובב כינרת וממלכת ירדן, הכינרת מאבדת כמות מים לא מבוטלת, כ-250 מיליון מ"ק בשנה, כתוצאה מההתאדות.

הירדן. לא נחשב לנהר בקנה מידה אמיתי, אך מסוכן לשייטי "מים לבנים"

שטח פני האגם במפלס המרבי הוא כ-169 קמ"ר, ובמפלס המינימלי כ-161 קמ"ר. העומק המרבי של הכינרת הוא 44 מ', והעומק הממוצע הוא 26 מ'. עלייה של סנטימטר אחד במפלס הכינרת פירושה תוספת של 1.65 מיליון מ"ק מים.

נפח המים בכינרת במפלס המרבי הוא כ-4.3 מיליארד מ"ק, ובמפלס המינימלי (הקו האדום התחתון) - כ-3.6 מיליארד מ"ק. אולם הנפח התפעולי שממנו ניתן לשאוב להספקת מים למשק המים הארצי הוא כ- 700 מיליון מ"ק בלבד, זהו הנפח התחום בין שני הקווים האדומים.

בעקבות רצף של שנות בצורת נאלץ מינהל רשות המים במשך השנים להוריד את מפלס הכינרת מתחת לקו האדום התחתון (213.00-). בחודש דצמבר 2001 הגיע מפלס הכינרת ל-214.87-, המפלס הנמוך ביותר שנמדד אי פעם, והוא כונה "הקו השחור".

מתחת למפלס 215.50- אין אפשרות טכנית לשאוב מים מהכינרת באמצעים הקיימים. למעשה, מאז הקמתו של סכר דגניה במוצא הירדן מהכינרת בשנת 1932 על ידי פנחס רוטנברג, כחלק ממפעל החשמל בנהריים, נקבע מפלס הכינרת באופן מלאכותי.

סכר דגניה. הוקם כחלק מסדרת סכרים שנועדו לווסת את זרימת מי הכינרת לנהריים

הכינרת כמערכת אקולוגית

אצות (פיטופלנקטון) הניזונות מחומרים שונים המצויים במים (המבוססים בעיקר על זרחן וחנקן) ומתרבות בתהליכי פוטוסינתיזה. בעלי חיים ימיים מיקרוסקופיים (זואופלנקטון) כגון סרטנים מיקרוסקופיים הניזונים מאכילת מיקרו-אצות, חיידקים ויצורים מיקרוסקופיים אחרים. דגים הניזונים מאותם בעלי חיים ימיים מיקרוסקופיים ומאצות. שיווי משקל נכון בין מרכיבי מארג המזון גורם ליציבות המערכת ושומר על איכות מים טובה.

מאגר מים מעל הירדן התמלא ונראה כמו אגם שקט ורגוע

הפרת האיזון הנכון בין מרכיבי מאגר המזון עלולה לגרום לפריחה בלתי מבוקרת של אצות ולפגיעה קשה באיכות המים. המעבדה לחקר הכינרת - חקר ימים ואגמים לישראל, היא הגורם המקצועי העוקב אחר התהליכים השונים המתרחשים במערכת הזאת, חוקר אותם ומבצע ניטור שוטף אחר מרכיביה השונים.

מערכת הניטור באגן ההיקוות ובאגם הכינרת היא מערך של מדידות ובדיקות לקביעת כמות ואיכות המים הנעשות באמצעים חדישים ומשוכללים. מדידת כמויות המים בנחלים מבוצעת על ידי השירות ההידרולוגי של רשות המים.

הבדיקות למרכיבים הקובעים את איכות המים נעשות על ידי חברת מקורות באגן ההיקוות ועל ידי המעבדה לחקר הכינרת בכינרת עצמה. חלק מהמדידות והבדיקות נעשה באופן רציף ומשודר ישירות למרכז בקרה.

הניטור כולל, כאמור, מדידת ספיקות בנחלים ומפלסי מים, בדיקות כימיות למרכיבים שונים המשפיעים על איכות המים באגן ובכינרת (כגון: זרחן, חנקן, מליחות, PH, מתכות כבדות, מוצקים מרחפים, חומרי הדברה), בדיקות ביולוגיות ומיקרוביולוגיות למרכיבים חשובים המשפיעים על איכות המים (כגון: ריכוז אצות לפי סוגים, כלורופיל, חיידקים, טפילי מעיים). כל הנתונים מרוכזים בידי רשות המים ומשמשים, בין השאר, כבסיס לקבלת החלטות תפעוליות.

צמחייה שהיתה חלק מהיבשה בכינרת, הפכה למקום ריכוז לעופות מים

שינויים במגוון מיני האצות בכינרת

משנת 1994 החלה המערכת האקולוגית להראות סימנים של חוסר יציבות שבאו לידי ביטוי בשינויים במגוון מיני האצות בכינרת, וכללו הופעה של אצות כחוליות שחלקן מפרישות רעלנים.

חוסר יציבותה של המערכת האקולוגית עלול לגרום להרעה באיכות המים. הדגה בכינרת מהווה, כאמור, חלק מהמערכת האקולוגית, ובד בבד גם מקור מחיה ופרנסה לדייגי הכינרת. מצב זה מחייב ניהול ממשק דיג מושכל שיאפשר מצד אחד לשמור על האיזון במערכת האקולוגית, ומצד שני יאפשר לדייגים להמשיך ולדוג דיג מסחרי לפרנסתם.

ועדה משותפת למשרד החקלאות (אגף הדיג) ולרשות המים, שבה חברים נציגים מהמעבדה לחקר הכינרת, רשות המים, אגף הדיג - משרד החקלאות, מינהלת הכינרת ודייגי הכינרת, פועלת כגוף מייעץ למינהל רשות המים בעניין ממשק הדיג הנכון לשימור המערכת האקולוגית תוך כדי קיום דיג מסחרי לפרנסת הדייגים. ממשק הדיג בכינרת כולל אכלוס שנתי מכוון של מיני דגים (אמנון הגליל, בורי וכסיף), ופיקוח על דיג לא חוקי.

מטיילים צופים בזרימת מים ששטפה את גשר הדודות מעל לירדן ההררי

פיקוח ובקרה למניעת זיהום

הכינרת מושפעת מהפעילות האנושית המתקיימת בכל מרחב אגן ההיקוות של הכינרת. גורמי הזיהום אשר עלולים לזהם את מקורות המים המזינים את הכינרת או את האגם עצמו הם רבים, מגוונים ומפוזרים על פני כל שטח אגן הכינרת - שטח גאוגרפי גדול (2,070 קמ"ר בגבולות מדינת ישראל).

חלק מגורמי הזיהום הם גורמים ממוקדים, נקודתיים, וחלק אינם ממוקדים. בין גורמי הזיהום הממוקדים אפשר למנות את הבריכות לגידול דגים, רפתות, תחנות דלק, בתי בד, מפעלי תעשייה, מתקנים להולכה וטיפול בשפכים, אתרי טיפול באשפה ועוד ועוד.

דוגמאות לגורמי זיהום שאינם ממוקדים: בקר במרעה, תשטיפים של חומרי הדברה ודישון, סחף קרקע מנגר עילי ועוד. כדי למנוע או למזער את הזיהום מכל המקורות הללו מפעילה מינהלת הכינרת יחידת פיקוח ואכיפה אשר יונקת את כוחה מכוח סמכויות מינהל רשות המים שהואצלו לה.

בתחומים מסוימים מופעלים ממשקים מיוחדים למניעת זיהום, כגון מפעל החולה וגידול דגי פורל, שבהם מערכות ומתקנים מיוחדים ומותאמים המקטינים וממזערים את כמויות המזהמים הנפלטים ממקורות הזיהום האלה.

בעקבות עליית מפלס הכינרת, התרומם המזח הצף שלחופי כפר נחום

חופי הכינרת

לאורך חופי הכינרת מתקיימים שימושים רבים ומגוונים: תיירות מסחרית (בתי מלון והארחה, מסעדות וכדומה), שירותי שיט וקיט (מעגנות, מזחים, חניוני סירות וכדומה), ספורט ימי, חניונים לנופש חופי וחופי רחצה, מגורים, דיג ועוד.

לדעת המומחים, לאזור הליטוראל (אזור המים הרדודים שבסמוך לחופים) יש השפעה רבה על כל המערכת האקולוגית של הכינרת, ולכן לחלק ניכר מהשימושים האלה יש השפעה ישירה על המערכת האקולוגית של האגם ובאמצעותה גם על איכות המים.

פעילות הספינות, סירות המירוץ ואופנועי הים מחייבת פיקוח על כללי בטיחות השיט, אולם היא מהווה גם פוטנציאל לזיהום המים בדלקים ושמנים. הנופש החופי שמתקיים לאורך חופי הכינרת תורם כמויות גדולות של אשפה ולכלוך שיש צורך לאסוף ולסלק, ולשם כך דרושות תשתיות מתאימות.

נסיעת כלי רכב על חוף הים, מלבד הבעיה הבטיחותית, גורמת נזק לתשתית הטבעית של החוף ומזהמת אותו. בשנת 1997 חוקק בכנסת חוק מיוחד האוסר נהיגת רכב בחופי הים (חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים - התשנ"ז - 1997).

מי הכינרת שהתייבשו, חשפו קטעי חוף נמוכים, שמשמים רוחצים. חוף הדקל

איזונים ובלמים

השינוי ברום מפלס הכינרת במהלך השנה ולאורך השנים גורם להשתנות קו המים לאורך החופים. ירידת המפלס גורמת לנסיגת קו המים וחושפת שטחי יבשה לאורך החופים שגודלם תלוי בשיפוע הקרקעית.

רצועה זו, שמתייבשת ומוצפת לסירוגין, מכונה "רצועת תנודות המפלס". רצף של כמה שנים שחונות וירידת מפלס מתמשכת גרמו להתפתחות רצועת צמחייה רחבה לאורך החופים. לצמחייה זו יש תועלת אקולוגית רבה (בית גידול לדגים ובעלי חיים ימיים ועוד), אך היא גם עלולה להוות הפרעה לפעילות הנופש החופי (נגישות, נראות, התפתחות מטרדי ריח ויתושים באביב עם הצפתה והתפרקותה).

אלו הן דוגמאות לקונפליקטים הנוצרים בין השימושים השונים בחופי הכינרת לבין היותה מקור להספקת מים. הדרך הנכונה לפתרון הקונפליקטים האלה היא במציאת האיזונים הנכונים והבלמים המתאימים שיאפשרו לכולם ליהנות מהכינרת היחידה שיש לנו.

יש למצוא את האיזון ע"מ שכולם ייהנו מהכינרת

"אחזור אסתכל בך כינרת, כינרת"

לסיכום, פנים רבות לה לכינרת, כדברי שירו של יעקב שרת "אחזור אסתכל בך כינרת, כינרת, כי אלף פנים לך מבוקר עד ערב".

פניה של הכינרת משתנים בהתאם לעונות השנה, ובאביב מפלס המים גבוה והיא נראית כמו עין כחולה המציצה בין ההרים המכוסים ירוק עם פרחים בשלל צבעים.

למדינת ישראל יש רק כינרת אחת, ולכן מוטלת על כולנו החובה לשמור ולשמר אותה גם לדורות הבאים. זוהי משימה מורכבת מאוד שעיקרה איזון בין צרכים ואינטרסים שונים, אשר לעתים סותרים זה את זה תוך מעורבות ושיתוף פעולה של גורמים רבים. משימה זו כוללת, כאמור, גם את ניהול כל מרחב אגן ההיקוות של הכינרת. ולא נותר לנו אלא להתפלל להצלחתה.

לא פיסת טבע בלבד

גורל עם התלכד בשמו..."

(רחל)

• הכותב מנהל מינהלת הכינרת
  

הכתבה פורסמה בגיליון פברואר 2013 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד