נימוס ברשת: ספיישל גרגמלים
נרגנים, קוטרים, לא נחמדים ומשביתי שמחות: כל הפונים למדור השבוע הם האנשים שלא הייתם רוצים לקבל בתור השכנים מלמטה בפיד. מה לעשות? או, טוב ששאלתם
הטכנולוגיה מקלה על חיינו אך גם מעלה שאלות רבות הקשורות למוסר מקוון ונאו-נימוסים. מדור "נימוסים ברשת" מנסה לסייע לכם להתמודד עם שאלות כאלו. לא מסכימים עם התשובות שלנו? טוסו לאוסטרליה ושלחו לנו משם תמונה באינסטגרם עם פילטר חום.
בפרקים הקודמים של "נימוס ברשת":
ויטה היקרה,
בימים האחרונים האינטרנט מעצבן אותי מאוד. בכל יום שקורה בו משהו מעניין, כל הפיד שלי מתמלא בסטטוסים אעלק-מצחיקים בנושא. דופלגנגר, השמלה של שרה, האפיפיור, האסיר X: כולם השתתפו בתחרות ההצחקות הזו – וכולם הפסידו.
בדרך כלל כשהפיד שלי נראה כמו רצפת חדר העריכה של "מצב האומה", אני נוטה לנסח סטטוס משל עצמי שמסביר למה החברים בפייסבוק שלי הם לוזרים, אבל אתמול מישהי שלחה לי הודעה בפרטי שאני סתם הורס מסיבות, ושאני לא חייב ללכת נגד כולם רק כי אני כזה קול. כמובן שמיד הסרתי אותה מרשימת החברים שלי וכעת אני פונה אלייך – האם יש צדק בדבריה?
-מוטי
כשמזג האוויר ברשת סוער, ובשמי הפייסבוק נראים ברקי הגולשים, שניות לאחר מכן נשמעים גם רעמי המבקרים. זהו חוק הטבע ברשתות החברתיות. כל מם שגדל למימדי מפלצת מותקף על ידי נוגדנים שמנסים להחזיר את הגוף הענק למצב הרמוני. אלו דואגים להזכיר לכולם שהשתתפות בדאחקה לא מזיקה היא בעצם ביטוי גס של עדריות, וש"אם אין לכם משהו חכם להגיד, אז עדיף שגם לא תכתבו אותו". חבר המערכת אביב מזרחי מכנה את הפעולה הזו "לגרגמל", על שם אותו סבא-גבוה-בכותנת-שחורה שלא יכול לסבול את צחוקם של הדרדסים.
אני מבינה אותך מוטי. קשה לראות ערימה של סחים על הדשא בלי לרצות להפעיל את הממטרות. אבל האם כל דבר שזוכה לפופולריות הוא גם בהכרח גרוע? שאל את עצמך: מה מביא אותך להרים את דגל המחאה? האם ייתכן שזה בגלל שלא הייתה לך בדיחה מספיק מצחיקה משל עצמך? אתה רואה אנשים משחקים ונהנים – מה בוער בך להרוס את זה? האם זה בגלל שלא הצלחת להיות מגניב כמו כולם אז בחרת להיות מאגניב נגד כולם?
הבט, מוטי. כשאתה בוחר לצאת נגד קבוצת הבדחנים אתה לא הופך לזאב בודד. בעידן הרשתות החברתיות אף אחד לא מיוחד: אתה פשוט מצטרף לקבוצה אחרת: קבוצת המרירים הרועשים. חברי הקבוצה הזו חושבים שהם חופשיים, שהם לא מצייתים לחוקים, שהם מחזיקים באמת, כשבעצם - הם עוד קבוצה עם אינטרסט משותף. וזה בסך הכל טבעי, הרי אפילו לאנרכיסטים יש לוגו. בקיצור, גם אתה סחי, רק עבור מישהו אחר.
וזה נהיה יותר גרוע: כשאתה מקניט את חבריך שנותרו לך בפייסבוק ומאשים אותם באווילות וגסות, אתה משתתף בדיוק באותו שיח שאתה חושב שאתה יוצא נגדו. דיון ברשת חברתית חייב להכיל גם תזה וגם אנטי-תזה אם הוא רוצה לשרוד, ואתה נותן לו בדיוק את מה שהוא צריך.
מוטי, אם אתה קורא קבוע של המדור, או כותב אותו, אתה ודאי יודע שלא נסיים ללא פתרון או שניים. הייתי ממליצה לך להבליג על ההומור שלא משמח אותך וללכת לעשות משהו עם החיים שלך, אבל אני מכירה אנשים כמוך ויודעת שזה לא סביר. ולכן: אם אתה צריך להוציא את העצבים, תעשה את זה - אבל תוודא שהטקסט שאתה מעלה לרשת יהיה הרבה יותר מבריק ומוצלח ממה שהוא מבקר. ואני מדברת על משהו שידרוס את הוקינג – יפיל את לואי סי.קיי – ויגרום לאינשטיין לרקוד "הארלם שייק" בקברו. משהו מעורר השראה. משהו שידליק את האור במועדון ויחשוף את האמת הקשה: האלכוהול פה זה סתם מים, הבחורות מאופרות מדיי ותחתוני הגברים ממולאים בגרב מגולגלת.
ויטה היקרה,
יש לי בעיה עם החבר הכי טוב שלי. בכל פעם שהוא מתחיל לחזר אחרי בחורה, הוא נתקף חוסר בטחון עצמי מטורף ומבקש ממני שאכתיב לו את הסמסים, ההודעות בפייסבוק והמסרים בוואטסאפ. זה לא שהוא בחור טיפש או משהו, אבל הוא טוען שאני הרבה יותר שנון וקל לי להתנסח בכתיבה, אז מה בעצם אכפת לי לעזור לו להקסים בחורה. בהתחלה זה החמיא לי, היום זה כבר מעצבן אותי. גם כי מבאס אותי שהוא כל כך חסר בטחון וגם כי לא תמיד יש לי סבלנות לזה. איך אני מביא לזה סוף?
-יהונתן
הודעות הטקסט של היום הם מכתבי האהבה של פעם. נכון, את הפואטיקה הלירית ואת השירה החליף סמיילי מקיא, אבל הם רבי משמעות באותה המידה. וכיוון שההודעות האלו קצרות, כל תו קובע גורלות. מסיבה זו הגיוני שהחבר שלך פונה אליך לעזרה. ואתה עוזר לו, מכיוון שאתה חבר טוב - ובכלל לא מאוהב בו בסתר ומקווה שהוא יבין יום אחד שאת מילות האהבה האלו אתה ממען אליו.
מצד שני, ידידך צריך להבין שכשאתה מנסח לו את משפטי הפיתוי אתה גם משתלט על נשמתו, והוא משמש כבובת הפיתום שלך. בסופו של דבר, המאהב שהוא מוכר לנערות האלו לא קיים, ובעולם הגשמי נערות לא מטומטמות במיוחד ישימו לב להבדל. אולי זאת הסיבה, יהונתן, שהוא צריך את עזרתך לעיתים כל כך קרובות?
וכעת לפיתרון. בשלב הראשון עליך לדבר עם חברך. להבהיר לו שהוא מזייף את עצמו לדעת, והראשון שיפגע מדפוס ההתנהגות הזה - זה הוא. אם ימשיך להסתמך עליך לעולם לא יצליח לבנות בטחון בעצמו, ואם לא יאהב את עצמו, אפילו אם הוא לא יודע את ההבדל בין עם לאם, הוא יתקשה גם למצוא בחורה שתאהב אותו. תגביל את העזרה שלך לעריכה לשונית קלה - או לחלופין תגביל אותו לשלושה גלגלי הצלה בשבוע.
אפשרות נוספות היא לייעץ לחבר שלך שלא לאמץ יותר מדי את התקשורת הדיגיטלית. אם הוא מרגיש שהסמסים והודעות הוואסאפ מכשילות אותו, הוא יכול פשוט להגיד למחוזרת שתחייה שהוא מעדיף להיפגש, ואז לגלות לה שהוא מרגיש קצת כמו ילד כשהוא נדרש לשלוח סמס ושהוא מפחד שהמילים בהן יבחר הן לא הטובות מכולן. סיכוי גבוה שזה רק יקסים אותה, בחורות מתות על כנות.
ויטה שלום,
הגיעה אלינו למשרד עובדת חדשה עם עודף מוטיביציה חברתית. אחרי שלוש שעות בערך היא כבר עברה בין שתי הקומות של המשרד וביקשה מכולם לצרף אותה בפייסבוק, או כתבה את השם שלה באנגלית על פתקים כדי שאנחנו נצרף אותה. בעיקרון, אני מאשרת כמעט כל מי שמציע לי חברות כי כבר לא ממש אכפת לי, אבל ההתנהגות שלה כל כך מוזרה ונוירוטית, שלא ממש מתחשק לי לצרף אותה. בא לי בעיקר לעצור אותה, להביא לה איזה מצלצלת ושתתעורר על החיים שלה. מה לעשות?
- אלונה
אלונה היקרה. יש בעולם הזה אנשים שאין בחייהם מישהו שיגיד להם בפנים: "מסריח לך מהפה". הרבה מהטרגדיות הגדולות בחיים מבוססות על הפער הזה. למזלה של האנושות יש גם אנשים כמוך: אנשים אמיצים ואוהבי אדם שאוהבים להגיד לאנשים את האמת בפרצוף. את רוצה לגאול את המשרד מייסורי העובדת החדשה, וזה יופי, אבל את חייבת לעשות את זה כמו בהתנתקות: בנחישות וברגישות.
קראי לה לצד, בשום אופן אל תביכי אותה בפני אחרים, והסבירי לה שהיא נראית ממש אחלה בחורה, אבל היית שמחה לתת לה כמה טיפים, בתור מי שמכירה קצת את הנפשות הפועלות במשרד. ספרי לה איפה מכינים את הקפה, מה עושים כשהמחשב נתקע ואיך לא להפוך לפסיכית שכולם מדברים עליה בקבוצת הוואסאפ "ררר חתולה רעה".
תסבירי לה שיש סדר לכל דבר. קודם עליה לשבת קצת בשקט, לספוג את האווירה במשרד, למצוא אדם או שניים שיעזרו לה להבין מי נגד מי, ורק אחרי כמה חודשים, אחרי שתכיר קצת את האנשים ותשוחח איתם גם על דברים שלא קשורים לעבודה, היא יכולה להציע להם בהדרגה חברות ויראטולית. חיסרון בשיטה הזו: היא תחשוב שאת הבנאדם הזה שיעזור לה להבין מי נגד מי, ומיד תציע לך חברות בפייסבוק.
תזכרי גם להסביר לה שאחרי שליחת ההצעה אסור לה להגיד דברים כמו "נו, נו, נו, ראית? למה אתה לא מאשר? תאשר, תאשר, תאשר", כי אז היא תתבקש למצוא קופסת קרטון, לאסוף את כל הדברים שלה וללכת מפה. זה יהיה חבל.
- רוצים להציע תשובה חלופית לסוגיה שעולה? שלחו לנו מייל
וננסה לעזור.
