הופה גנגס סטייל: עוף מסאלה ירוקה וגרגירי חומוס

אני יושב ליד הגולם (כך אני אוהב לקרוא לאייפד שלי) והרעש, הצבעים, הניגודים, הניחוחות והטעמים מכים בי כאילו אני עדיין שם. איך טיילנו בשווקים, טעמנו, אמנם מעט בחשש, אוכל טעים בפרוטות, בשעה שאנו מוקפים בעשרות אנשים חייכנים ויחפים. אני נזכר איך גם אכלנו במסעדות עם עשרות מלצרים במדים מעומלנים לפי כל כללי הטקס. הכל באותה מדינה במרחק דקות ספורות אחד מהשני. כך היא הודו, מלאה בניגודים.

עוד בערוץ האוכל:

• שף שגב: רבע גמר "רבע מיליון תמורת מתכון"
• בכל צבעי הסלק: עוגת סלק וכוסמין
• 10 דברים שאפשר לעשות עם פסטו
  

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הכל התחיל כשהגברת החליטה, יחד עם עוד שני זוגות מחבורתינו, שאנחנו נוסעים להודו. על יקל הדבר בעיניכם, למעט המסע בעקבות הלוויתנים שערכנו בדרום אפריקה, אני ממש אבל ממש, אם להתבטא בעדינות - לא חובב של מסעות הישרדות. צניחה חופשית, שחייה עם כרישים או בכלל, ספורט אקסטרים כלשהוא.

אפילו אימצתי לפני מספר שנים אימרה חדשה: "הדבר הכי קרוב לקמפינג שאני מוכן לישון בו הוא הולידי אין". אז כבר חודשיים לפני הנסיעה אני בכוננות ספיגה. התחסנתי בכל החיסונים שכל משרד בריאות בעולם ממליץ ואף הוספתי כמה משלי. קראתי את כל האזהרות, קניתי תרופות שמספיקות לבית חולים שדה ותרסיסים נגד יתושים שיכולים למלא אמבט שלם. רגוע? עדיין לא אבל, בכל מקרה כבר יצאנו לדרך.

הלילה והיום הראשון לטיולי התחילו בשלווה. אני קורא לפרק הזה - בין שני לאונג'ים בנתב"ג, הלאונג' של קינג דיוויד.

האוכל: חומוס תעשייתי, סלט חצילים, סלט טונה די שגרתי שבתוספת ירקות חיים היו הבחירה המועדפת, קרקרים לא רעים, מכונות שעושות קפה מעולה. "לא רע", אמרתי לעצמי. "אפשר לשרוד". לפתע עבר רחש בין שוכני הלאונג' - "מוציאים את המרק". לא להתרגש, המרק מרק ירקות ומה שהיה בו טוב היו הקרוטונים. מה שהיה בו רע הוא המליחות המוגזמת (אולי כתוצאה משימוש באבקות), מה שגרם מאוחר יותר לדיילת של חברת התעופה הלאומית שלנו לרוץ מספר פעמים עם בקבוקי מים.

שבעים, נחתנו בבוקר במומבאי עברנו טרמינל ונשארו לנו רק 7 שעות עד לטיסת ההמשך. החבורה סקרה במבט מקצועי את הטרמינל ויאללה - אל הלאונג'. האוכל של הבוקר בלאונג' ההודי היה מורכב מתבשיל קארי צמחוני ואחד עם עוף וגם שפע של אורז ופירות טריים. היה לא רע, עברה לה שעה והנה הגענו לתפריט הצהריים, שהיה מורכב מקארי צמחוני, קארי עוף, אורז, פירות טריים אבל עם טוויסט - כאן הוסיפו לארוחה צ'אפטי, שאלה למעשה הפיתות ההודיות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

לפתע עבר לחש רחש בהודית בין שוכני הלאונג'. אני כבר הבנתי - מוציאים את המרק. אם רק היה כאן ממרח

חומוס היתי מרגיש בבית. שבעים ומרוצים התרווחנו על הכורסאות. "הודו ממש בסדר", חשבתי לעצמי. 4 שעות של קארי זה המקסימום שאני מסוגל אז יצאנו לסיור וגילינו ספא נפלא. עיסוי של שעה במחיר של ארוחה עיסקית ליד הבית. קלילים כפרפרים ומשוחררים כמו אנשים שטסו לילה וישבו עוד 7 שעות אחרי, יצאנו מהספא בדילוגים אל טיסת ההמשך לצ'נאי.

איך שהתיישבתי ניגשה אליי דיילת חיננית ושאלה: "צמחוני או לא?". "מדינה כלבבי", אמרתי לגברת. בכל טיסה של שעה בעולם אתה מקבל קרקרים במקרה הטוב ואילו כאן - עוף מסאלה סביר פלוס. האמת, יותר טוב מאשר בלאונג'.

עצמתי עיניים למספר דקות, הנירוונה החלה פושטת בגופי. איני יודע אם זה הקארי או אולי החשש שנגוז אבל, התחלתי ליהנות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

נחתנו בצ'נאי. לפרק הבא הייתי קורא: "המירוץ לחיים" או "צא לכביש רק אם אתה מאמין בגילגול נשמות". נסיעה של שעה וחצי למהבליפורם, למלון "רדיסון ביי". כשיצאנו ממגרש החנייה של שדה התעופה הודו הלמה בנו במלוא עוצמתה.

עשרות מכוניות, רעש, המולה וכולם צופרים. עשרות אופנועים ועליהם מינימום ארבעה נוסעים בלי קסדות וכולם צופרים. והתנועה הו, התנועה! אתה מרגיש שאתה משתתף במירוץ מכוניות כמו בסרטי הפעולה המשובחים ביותר אבל על אמת.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

מבועתים, לקח לנו כחצי שעה להחזיר את הנשימה לסדרה ולשים לב לעשרות דוכני המזון והביגוד, ולמאות האנשים לצידי הדרך. הגענו למלון די חיוורים מהנסיעה. המלון הזה היווה מעין בועה שאליה היינו נמלטים מדי ערב ואיזו בועה זאת הייתה; חדרים מדהימים על הים, (וזה ים אמיתי לא לפלף עם שוברי גלים כמו חוף מציצים), מקלחת עם גג פתוח, שגורמת לך להרגיש כאילו אתה טרזן, מתקלח לך ושומע את קולות הג'ונגל ברקע, וכמובן לא פחות חשוב - שתי מסעדות משובחות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

באחת הפליאו במאכלים הודים עם הקלות מסוימות ברמת החריפות, ובשנייה מסעדת שף של דגים ופירות ים. חברים, השרצים שם הם בגודל ובטעם נדיר; תיבול בתערובות קארי יבשות, ובילוי קצר על הגריל נותנים תוצאה מעולה. וכן, הדגים שם הם מזנים ממש לא מוכרים והיו מהטובים שאכלנו.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

סיירנו במקדשים מרהיבים, התערבבנו בקהל העצום, טעמנו אוכל רחוב, סמבוסקים, שבהודו הם נקראים סמוסה, ממולאים בתפוח אדמה ואפונה, שתינו קפה ותה בדוכנים שבהם רוכלים מלהטטים ומקציפים חלב תוך כדאי הקפצות מיד ליד. וכל ערב חזרנו לבועה שלנו. אכלנו ובילינו בין מזנון הודי עם דוסה מסאלה (מעין בלינצ'ס דק שמוכן במקום), התוודענו לאורז עם גרגירי כמון, אורז עם לימון, אורז אדום ולביבות אורז מאודות, שבשבילנו כל תפקידם היה לעזור להתגבר על החריף, וחברים - חריף שם. מאוד.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

בדרום הודו, באזור שבו התחלנו את מסענו, נעשה שימוש בשפע של תבלינים, דגים וקוקוס - הודות לקירבה של רוב מדינות האזור לחוף. את המטבח של מדינת טאמיל נאדו, שבה היינו, קיים שימוש רב בתמרהינדי על מנת לאזן את חריפות המנות

באזור.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הקטגוריה השנייה היא ה"רג'סי". מדובר במזון צמחוני הבנוי על קטניות, יוגורט, דבש, סוכר, מלח ופלפל. מזון זה מתובל בשפע תבלינים ומיועד לאנשים העובדים, לפועלים.

הקטגוריה השלישית היא ה"תמסי", הכוללת בשר, דגים, מאכלי ים בתוספת שתייה תוססת כבירה או יין. מזון זה מתובל בהפרזה ומיועד לבני דת ההינדו שאינם שואפים להתקדם מבחינה רוחנית.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

ניסינו את הצמחוני ועברנו די מהר לקטגוריה השלישית. חלק נכבד מהתבשילים שנתקלנו בהם באמת לא נראו משהו במבט ראשון. הם תמיד נראו כמשהו בלתי מזוהה, מוצף ברוטב בין אם המנה היתה צמחונית או עם גבינה הודית, ובין עם בשרית. גם הצבעים לא תמיד אטרקטיביים אבל, לאט לאט אתה מוצא את דרכך ומנווט ביניהם בהצלחה. תמיד ניתן למצוא  מפלט במנות הבין לאומיות שחלקן היו טובות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

באחד המלונות שאגב, רובם ככולם היו מדהימים, הזמנתי קרם ברולה שהיה נראה לי שהוא יצליח להרגיע את לשוני הדואבת מאימת הצ'ילי ותערובות הקארי. קיבלתי משהו במרקם של פודינג אורז אבל עם חריכת סוכר מלמעלה אבל, זה היה טעים וגם עשה את העבודה.

על מנת להכין אוכל הודי ניתן להצטייד בשפע של תערובות מוכנות למשל - אלו בצנצנות של חברת ראג׳האבל. אפשר גם להכין למשל תערובת ירוקה שמכינים אותה כמו פסטו והיא תחמיא לכל מאכל דגים, עוף, טלה או בשר ואפילו בבית עם לבנה.

מאסאלה ירוקה

המרכיבים:

2 צרורות כוסברה, ללא הגבעולים

1 ראש שום שלם מקולף

2 פלפלים ירוקים חריפים, ללא הגרעינים

6 כפות שמן לטיגון (מומלץ להשתמש בזמן זית)

1. טוחנים במעבד מזון את כל המרכיבים. במידה וצריך ניתן להוסיף מעט מים ושומרים במקרר
   

עוף במסאלה ירוקה וגרגרי חומוס

טיפ: ניתן להזיז את העוף מפעם לפעם על מנת שלא ידבק לשולי הסיר. במקרה חירום ניתן תמיד להוסיף מעט מים רותחים לתבשיל.

המרכיבים (ל-6 מנות):

6 כרעיים של עוף, ללא העור מחולקים. כמו גם השוקיים שלהם, מקוצרי עצם

5 כפות מאסלה ירוקה

4 עגבניות מגורדות, ללא קליפה

1 כפית גרם מסאלה (תערובת תבלינים ניתן להשגה בחנויות תבלינים)

1 כפית מלח

1/2 כפית כמון

1 קופסת רסק עגבניות

מעט שמן זית לטיגון

כוס גרגרי חומוס, מושרים מסוננים ומבושלים עד לריכוך

(צילום: shutterstock)

אופן ההכנה:

1. מטגנים את המסאלה הירוקה בשמן זית, בסיר רחב עם תחתית עבה (חובה, יש לעגבניות נטייה עזה להיחרך).
2. מוסיפים כפית מסאלה עם כפית מלח וגם עם 1/2 כפית כמון.
3. מוסיפים את העגבניות המגורדות.
4. מבשלים את הרוטב כ-10 דקות על אש נמוכה.
5. מוסיפים קופסת רסק עגבניות ומיץ מלימון אחד.
6. מוסיפים את הכרעיים, מכסים ומבשלים על אש קטנה מאוד במשך כשעה או עד שהעוף מתרכך.
7. לאחר כ-40 דקות, מוסיפים את החומוס ומערבבים בעדינות
8. מגישים עם אורז בצד
   

הכתב היה אורח של חשבון הבנק שלו

• לאתר של רפי אהרונוביץ ' מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר .