צא בחוץ: כולם נגד ארסן ונגר
שריקות הבוז, הכתבות בעיתונים, הרכש הבינוני ואיאן רייט אחד שכבר מאשים את ונגר בכישלון של ארסנל. הערב (21:45) מול באיירן מינכן, המנג'ר הצרפתי עוד עשוי לגרום לכולם לאכול את הכובע. כמו תמיד
עוד ב-ynet ספורט:
ונגר, זה שהפך את 'בורינג ארסנל' של ג'ורג' גרהאם לקבוצה הכי אטרקטיבית באירופה בסוף המילניום הקודם ותחילת הנוכחי, כבר עלה לאוהדי ארסנל על העצבים, בטח בעונה הנוכחית. התותחנים רחוקים ארבע נקודות מטוטנהאם הרביעית, ומגיעים למשחק הערב (ד', 21:45, שידור ישיר בספורט 5) מול באיירן מינכן בצ'מפיונס כשהם אנדרדוג מובהק.
וזה לא רק זה. מלבד ההנהלה והשחקנים, לא נראה שיש מישהו שמעריך כיום את העבודה של ונגר ב'אמירויות'. תומאס הלמר, קפטן באיירן בעבר, רק לשם דוגמא, לא פחד להצהיר השבוע: "הם משחקים יפה, אבל אף פעם לא באמת מאיימים. אני לא אופתע אם באיירן תנצח גם בלונדון".
תקצירים ב-ynet ספורט:
- את השער המדהים של לוגסי כבר ראיתם?
- צפו גם בתקצירי הליגה האנגלית
- גם תקצירי ליגת ווינר פה
- ולקינוח: תקצירי מכבי ת"א ביורוליג
גם הרכש כבר לא מספיק
מרבית התלונות של אוהדי ארסנל בשנים האחרונות היו על ההתנהלות בגזרת הרכש, לעומת שחרור מאסיבי של כוכבים. האבסורד הגדול ביותר הוא שדווקא בעונת נפל, הגרועה ביותר בעידן ונגר, יצא הצרפתי למסע הקניות המוצלח והאיכותי שלו מזה זמן רב.
סנטי קסורלה ולוקאס פודולסקי הם שחקנים מוכחים שיכולים להשתלב בסגל של כל קבוצה ששמה לא ברצלונה או ריאל מדריד, ואילו אוליבייה ג'ירו נחשב לסחורה
את מספר השחקנים שיכולים להוות תחליף ראוי לרובין ואן פרסי, או לפחות להתקרב לכך, ושמעבר שלהם למועדון אחר נראה כאופציה ריאלית - אפשר למנות על כף יד אחת. ג'ירו הוא לא אחד מהם, אפילו לא קרוב. רוצים שמות מתאימים? קיבלתם. רדאמל פלקאו (אתלטיקו מדריד), אדינסון קבאני (נאפולי), אולי רוברט לבנדובסקי (בורוסיה דורטמונד).
אותם הדברים נוגעים גם לססק פברגאס שעזב את התותחנים אשתקד. המחליף בלב הקישור של ארסנל היה גם כן תוצרת ספרד - מיקל ארטטה, שחקן עם רזומה מכובד באי הבריטי, אך לא האיש שמדגדג את הגאונות של הקשר שעזב לברצלונה. אומנם פליימייקרים ברמה של פברגאס אין הרבה, אפשר בעצם לחשוב על אחד - מסוט אוזיל. אבל בכסף שמועדון הלונדוני קיבל מברצלונה עבור הקפטן לשעבר ניתן היה לצפות לשם בסדר הגודל של מריו גצה.
ומי הגיע במקום אלכס סונג? אבו דיאבי כמובן. אותו פצוע נצחי, שמקוטלג ע"י ונגר כרכש בכל פעם שהוא חוזר לקו הבריאות, אך בפועל לא הצליח לפרוץ במשך 7 העונות שלו במועדון. וכשתולים את כל התקוות באחד, תיאו וולקוט, עד לא מזמן השחקן ה-12-13 ברוטציה של הקבוצה, פלא שאפילו המקום בליגת האלופות בעונה הבאה נראה רחוק מתמיד?
סלידה מבית
בשנה האחרונה גם העיתונאים, אלה שסגדו לוונגר, כבר שלחו חיצי בוקרת. אפילו איאן רייט, תותחן בנשמה, תקף ביום ראשון בצורה חסרת תקדים את המנג'ר: "צריך להאשים במצב רק את ונגר. על היהירות שלו לא לשתף 7 שחקני הרכב מול בלקבורן. כשהמאמן שלך מפנטז על מקום רביעי ומדבר על כך בלי הפסקה, למה שהשחקנים ישאפו ליותר?".
התקשורת החליטה לאחרונה אף היא לעשות הכל על מנת לנסות ולהעזיב את ונגר. 'הסאן' פרסם כי הוא שוקל את עתידו, ה'איבנינג סטאנדארד' ציין שבהנהלת הקבוצה לא מתכוונים להשאירו אחרי 2014. אפילו מגזין פורבס היוקרתי טען כי "אנחנו עדים להתמוטטות של ארסנל בעידן ונגר".
ומה יש לוונגר עצמו להגיד? הוא ניצל אתמול את מסיבת העיתונאים כדי להשתלח בעיתונאים, אבל גם הוא יודע שבמעמדו, והקרבה שלו לראשי ארסנל, הוא יישאר בקבוצה ככל אשר ירצה. ניצחון מרשים הערב על באיירן ייתן לו עוד קצת קרדיט, גם אצל אלה ביציעים. וזה כנראה, מה שהוא צריך כיום יותר מהכל.