עד שלא ידע בין ארור הלבוי לברוך וולברין
הלבוי יצא לחצי שנה של הוללות במכסיקו, וולברין ניסה להביס את כוחותיו שלו ולהשתכר - ואפילו נכנס לתחרות שתייה עם אקס-מן אחר: גם גיבורי הקומיקס יודעים היטב מה זה מצוות עדלאידע
פורים בפתח ואיתו כל המצוות והמנהגים הנלווים. ילדים קטנים בתחפושות קטנות וחמודות, עלמות חמד בתחפושות קטנות יותר וחמודות פחות, אוזני צורר במגוון מילויים ומיגרנות הנובעות מצעצוע שכל מטרתו יצירת צליל מחריד ומחריש.
מה במשבצת - כתבות קומיקס אחרונות ב-ynet:
- אני קומיקס פוליטי: גיבורי על בפרלמנט
- נבל עם לב זהב: גאולה בין דפי הקומיקס
- אימה במשבצת: ערפדים קשוחים ובלשים אפלים
אך חשובה מכל היא מצוות העדלאידע - הפוקדת עלינו בפשטות לשתות עד שלא נבדיל בין המן למרדכי (או יותר סביר, בין בחורה בתחפושת מינימלית לערס בתחפושת של בחורה בתחפושת מינימלית). וכמו במציאות, גם בקומיקס ניתן למצוא כמה חבר'ה שלא יודעים מתי להניח את הבקבוק בצד וללכת לישון.
הראשון ברשימת הנזקקים לתרומת כבד הוא מכשף הרחוב הבריטי ג'ון קונסטנטין, גיבורה של סדרת הקומיקס "הלבלייזר" של הוצאת Vertigo, שעתיד לככב בסדרה חדשה אשר תישא את שמו בהוצאת DC, עם סיומה של הסדרה הנוכחית.
ג'ון היקר ידוע בנטייתו להסתבך עד מעל הראש בצרות על-טבעיות כאלה ואחרות, כאשר בסופו של דבר כל מה שהוא באמת רוצה זה ערב שקט ולדפוק את הראש באיזה פאב. אחד הסיפורים הכי מפורסמים של הבריטי במעיל הארוך נולד כתוצאה ישירה מחיים של הוללות. ב-"Dangerous Habits", הסיפור עליו התבסס חלק גדול מעלילת הסרט "קונסטנטין" בכיכובו של קיאנו ריבס, ג'ון מגלה ששנים של התעללות בגופו גבו ממנו מחיר בריאותי - והוא סובל מסרטן ריאות.
התגובה הראשונית של ג'ון היא לטוס לחבר באירלנד, בתקווה שהנ"ל יוכל לסייע לו באמצעות מאגיה שחורה. אך רצה הגורל והחבר, ברנדון פין, גוסס גם הוא. וכך לא נשאר לשניים לעשות דבר מלבד לשתות לשכורה, כי אמנם ברנדון לא מסוגל לרפא סרטן - אך הוא מצא דרך להפוך מים קדושים לבירה. וכך השניים מבלים שעות בשיכרון חושים עד שברנדון נכנע למחלתו (או שמא מדובר בהרעלת אלכוהול), וכאשר השטן מגיע לאסוף את רוחו של הנפטר הטרי, נרקמת בראשו של קונסטנטין מזימה שעשויה להציל את חייו.
שתיין מהגיהנום
ידוע ששתייה מוגזמת הולכת יד ביד עם אירועים טראומתים, ובדומה לקונסטנטין, שגילוי מחלתו דוחף אותו לשתות אפילו יותר מהרגיל, כך גם הלבוי - שד מהגהינום שעובד כחוקר על טבעי בשירות הטובים, אשר הרפתקאותיו מתפרסמות בהוצאת Dark Horse.
לאחר שנים של שירות ב-BPRD - המחלקה לחקירה והגנה מפני העל טבעי - הלבוי מחליט לפנות קצת זמן לעצמו. אך כצפוי, כוחות שלא בשליטתו זורקים אותו למסע ייסורים המתחיל באפריקה, ממשיך בעומק האוקיינוס ומסתיים בקרקעיתו של בקבוק רום בפאב של מלחים מתים על אי בודד בלב ים. בסופו של דבר, כאשר הוא מסיים את כל האלכוהל בפאב הוא עושה את דרכו בחזרה לציביליזציה, לבית בן דודו המאמץ, שם הוא ממשיך בשתייה עיקשת.
זו לא היתה הפעם הראשונה שהלבוי הולך לאיבוד בן ענני אלכוהול: באחד הסיפורים המשעשעים ביותר שכתב יוצר הדמות מייק מינולה, הלבוי לוקח פסק זמן מעבודתו היומיומית ומבלה חצי שנה במכסיקו, כשלצידו משפחה של מתאבקים לוצ'דורים שיכורים שהורגים שדים בזמנם הפנוי. בסופו של דבר הלבוי מתאפס על עצמו ומשלים עם האחריות המוטלת על כתפיו, ונשבע לא לשתות עוד.
חובב האלכוהול המוכר ביותר בקומיקס הוא כנראה האקס-מן המפורסם ביותר, וולברין. גיבור העל הקנדי ידוע בחיבתו לסיגרים טובים ופחיות בירה קרות. אך לרוע מזלו, כשזה מגיע לאלכוהול - הכוח הגדול ביותר שלו הוא גם חולשתו הגדולה ביותר.
יכולת הריפוי המדהימה של וולברין, המאפשרת לו להחלים מפציעות קטלניות תוך מספר דקות, עובדת גם על כל סוגי הרעלנים - וכך גופו של וולברין, או לוגן בשמו השני, מפרק אלכוהול בקצב כה מהיר שעל מנת להשתכר אפילו קלות עליו לשתות כמויות סיטונאיות בפרק זמן קצר מאוד. וגם אז, הבאזז נשאר לפרק זמן קצר בלבד. היתרון הוא שלוגן כנראה לא סבל מאותה תופעת לוואי איומה של שתייה מרובה הנקראת חמרמורת.
חיבתו של לוגן לבירה כה רבה, שבסיפור בו נבלית טלפאטית משחקת עם מוחו של וולברין והופכת אותו לבעל אישיות של ילדה קטנה ומפוחדת - די במראה של פחית בירה בשביל להחזיר אותו למציאות ולהפוך אותו למכונת ההריגה שכולנו מכירים ואוהבים.
אקס-מן נוסף שסיפור אלכוהול טוב נמצא באמתחתו הוא סקוט סאמרס, המוטאנט הנקרא גם סייקלופס (או ציקלופ). סקוט אמנם מוכר בדרך כלל לקוראים כילד-טוב-ירושלים, אך תסבוכת בחיי האהבה שלו (הוא מנהל רומן טלפתי עם הפסיכולוגית שלו ונתפס על ידי אשתו) גורמת לו לעשות פניית פרסה ולפנות לבר הקרוב למקום מגוריו.
כאשר וולברין, אישיות מוכרת ומכובדת במקום, בא לאסוף את השיכור שיורה קרניים מהעיניים - סייקלופס מזמין אותו לתחרות שתייה. כנראה שאדון סאמרס לא ידע על העניין הזה עם יכולת פירוק האלכוהול של וולברין, או שמרוב אלכוהול פשוט שכח. בכל אופן, מיותר לציין שהתחרות לא הסתיימה לטובת השותה המתחיל, במיוחד מאחר שסייקלופס מסוגל לחוש בתוצאותיו של לילה של שתייה מוגזמת, ממש כמו כולנו.
סיפור נוסף שמתחיל בערב של שתייה מוגזמת הוא "Faker" שנכתב על ידי מייק קארי ואוייר על ידי ג'וק. הסדרה נפתחת עם חמישה שותפים לדירה במעונות בקולג', שנפגשים בתחילתו של הסימסטר במסיבה פרועה וממשיכים לערב שבו הם שותים מכל הבא ליד, החל מבירה, דרך וודקה ועד לשיקויים מיסתוריים שמצאו במעבדת הכימיה. הצרות של החמישה רק מתחילות בסצנת הקאה מרשימה שלא היית מביישת את סאות'פארק, ומגיעות הרבה יותר רחוק.
ולסיום, לא רק הדמויות בסיפורים אוהבות לשתות. האלכוהול מהווה השראה לחלק מהיוצרים המוכשרים והמוערכים ביותר: סופרים ומשוררים כמו צ'רלס בוקובסקי וג'יימס ג'ויס, מוזיקאים כמו סולן הפוגס שיין מק'גווין, וטום ווייטס - שיש האומרים שהופעתו השיכורה בתוכנית אירוח סיפקה את ההשראה להית' לדג'ר כשגילם את הג'וקר - כולם מוכרים באהבתם לטיפה המרה.
אולי בהשראתם קירון גילאן, יוצר קומיקס בריטי צעיר, פיתח שיטת כתיבה יחודית כאשר עבד על ההרצה השנייה בסדרת הקומיקס המוערכת שלו "פונוגרם", שיצר יחד עם הצייר ג'יימי מקליבי. לשיטה הוא קרה Method Drinking (פרפרזה על "Method Acting").
על מנת לעזור לכותב להיכנס למצב הרוח הנכון בשביל לכתוב את הקומיקס, המציג ערב אחד במסיבה מנקודת המבט של מספר דמויות שונות - בכל פעם נהג קירון לשתות את המשקה האלכוהולי שהדמות אותה היה כותב באותו יום שותה. לרוע מזלו, הדמויות שלו נהגו לשתות אלכוהול זול - ובכמויות. בימים אלה קירון גיליאן עמל ושוקד על כתיבת ההרצה השלישית בסדרה. נקווה בשבילו שיש לו הרבה אדוויל.
