שרון חשש מהדו"ח על לבנון: נואשם בהשמדת עם

"אם נקבל את הדו"ח יבואו שוחרי רעתנו ועלולים לטעון שמה שבוצע במחנות זו השמדת עם" - כך הזהיר שר הביטחון אריאל שרון בישיבת ממשלה מ-1983, שעסקה במסקנות ועדת כַּהַן על הטבח בסברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה. שרון מיאן להתפטר כפי שהמליצה ועדת החקירה הממלכתית, הדגיש שהוא וראש הממשלה דאז מנחם בגין נמצאים באותה הסירה וטען שקבלת המסקנות יטילו עליו ועל כל חברי הממשלה "אות קין שיהיה טבוע במצחנו לדורי דורות".

בחלוף 30 שנה, ארכיון המדינה חשף היום (ה') פרוטוקולים מדיוני ממשלה מראשית שנות ה-80', בעניין ועדת כהן וכן בעניין

רצח פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצוויג. הישיבה המרכזית לאחר הגשת מסקנות הוועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן נערכה ב-10 בפברואר 1983.

לדיון הגיע שרון באיחור. ראש הממשלה בגין ציין כי שרון דיווח לו על הפגנת "שלום עכשיו" באזור חוות השקמים ועל כן מתעכב שר הביטחון שצריך לשמור על ערנות. הוא הגיע לישיבה, לאחר שרבים מחבריה כבר קראו בהיעדרו שלא להתעלם וליישם את ההמלצות כלשונן, למרות הצער על הדחת חברם שרון מתפקידו.

שרון, שהוועדה המליצה על הדחתו ועל כך שלא יוכל לשמש עוד שר ביטחון, הגיע טעון ומיד ירה לכל עבר. "איני עסוק בלהיטות בהסקת מסקנות אישיות וחיפוש קורבנות וכפרות. הדו"ח כשלעצמו יש בו חלקים שאפשר בהחלט לקבל אותם ומן הראוי לקבל אותם, אבל מצאתי בו חלקים שלדעתי אין לקבל אותם. מדובר בנושא שהוא הרחק מעבר לשאלה האישית שבה מרבים לדוש אם שרון ילך או לא ילך".

"פרק האחריות העקיפה, זו הנקודה החמורה ביותר בעיניי. דו"ח זה קובע שמדינת ישראל ולא רק ממשלת ישראל או צה"ל נושאים למעשה באחריות. הוועדה קובעת כי סכנת טבח לא רק שהיתה קיימת אלא שהיתה גם ידועה לנבחרים ולממלאי התפקידים והם התעלמו ממנה, משמע ביודעין. זה כולל את כולנו, זה כולל אותך אדוני ראש הממשלה. את כל אחד מאיתנו. אני חוזר ואומר, התעלמו משמע ביודעין. זה כולל את כולנו", הוא מדגיש.

ואז מגיעה האזהרה: "אם נקבל את הדו"ח יבואו שוחרי רעתנו ועלולים לטעון שמה שבוצע במחנות זו השמדת עם. מה גם שהוועדה לא היססה למתוח קו משווה בין ישראל ובין שותפים עקיפים בביצוע פוגרומים שהשתתפו בעשיית מעשי זוועה בעם ישראל ואני באופן אישי דוחה בשאט נפש אפילו רמז של האשמה כזו. ישנם חלקים שלפי דעתי אסור לקבל אותם אם איננו רוצים שהנטל הזה, אות קין, זה יהיה טבוע במצחנו לדורי דורות".

"מה, ראש הממשלה משקר?"

שרון קבע שהוא "דוחה את המסקנה על אחריות עקיפה כי הייתה סכנה מתמדת של שפיכות דמים מצד הפלנגות. בין אם פעלו בשיתוף עם צה"ל ובין אם לאו. היה זה עיקרון יסוד מקובל על כולנו. במהלך מבצע שלום הגליל כשהם פעלו איתנו, פעלו כשורה. ואילו הוועדה הגיעה למסקנה כי אותו ניסיון חיובי לא יכול לשמש כלל אינדיקציה. כל ראשי השלטון של ישראל וצמרת צה"ל העידו בשבועה כי בשל אותו ניסיון חיובי לא צפו ולא העלו בדעתם סכנה של טבח. אני דוחה את מסקנות הוועדה כי כל אותה חבורה נכבדה שגתה, כולנו שגינו, מראש הממשלה ומטה. ללא יוצא מן הכלל".

שרון דחה את מסקנות הוועדה שלפיהן אין לייחס חשיבות לטענות שבזמן שנתקבלה ההחלטה על הכנסת הפלנגות למחנות

לא ניתן היה לחזות מראש שיבצעו טבח. זאת מכיוון שעדותם הושפעה מרצון להצדיק חוסר פעולה. "ראש הממשלה אמר זאת, האם ראש הממשלה אמר דבר שקר? מה אתם נחפזים כולכם, לאן אתם רצים?".

השר יוסף בורג השיב לו: "איש לא רץ, למה אתה נוזף?".

"אני לא נוזף, אני נהנה, האמינו לי", עונה שרון בסרקסטיות. הוא מודע לעובדה שהדיון היסטורי. "מאחר שכל פעם מתחלפת קצרנית, אני רוצה שדברים אלה יהיו בכל קטע, אני חוזר ומדגיש שוב - לא באתי לשלול את כל עבודת הוועדה, יש לגבי נושא זה כפי שהוא לשים על עצמנו אות קין לדורות".

שרון מצטט מדברי הוועדה שטוענת שאישר את הכנסת הפלנגות כדי לחסוך פגיעה בכוחות צה"ל. "אדוני ראש הממשלה, זהו הדבר הכי חמור שמייחסים לי. לא מייחסים לי שחברתי לפלנגות או משהו כזה, לא שהרגתי במו ידי. לבוא ולומר שהשיקול של חיי החיילים שלנו הוא כבר לא שיקול, אז אני מוכן לעמוד בפני כל אחד מכם לפני שתערפו את ראשי, להביט בפניו של כל אחד מכם ולחזור ולומר שכאשר על כף המאזניים חיים של חיילים שלנו, לדעתי זה חייב להיות שיקול עיקרי".

שרון: לא האשמתי. בגין: אבל לזה התכוונת

בהמשך הוא עובר לנושא ההמלצות האישיות: "אדוני ראש הממשלה, ואני אומר זאת במלוא הענווה, אינני סבור שאני צריך להתפטר בשל כך. זהו האשם העיקרי שלי. אדרבא, יחפשו אחרים ויפשפשו. זה האשם העיקרי שלי ואני אומר לך אדוני ראש הממשלה שאני אינני סבור שאני צריך להתפטר על כך".

"אם מישהו חושב שזה ישבור את הסערה, טועה. מי שחושב שאם ניתן למפלצת קורבן היא תירגע, טועה. באותו היום היא תדרוש את הקורבן הבא".

המתיחות בין בגין לשרון ניכרה, ושר הביטחון ניסה להנמיך את גובה הלהבות. "לא האשמתי את ראש הממשלה! אני רוצה להודיע שלא האשמתי את ראש הממשלה, אפילו בדבר הקטן ביותר, ויעיד ראש הממשלה. אני האשמתי את ראש הממשלה באיזה דבר? לא את ראש הממשלה ולא אף אחד אחר".

בגין: "הטענה היתה שמהדו"ח יוצא שכל אלה שהעידו..."

שרון: "אבקש לרשום שלא האשמתי".

בגין: "אבל זו היתה הכוונה".

שרון: "כבר היום אנחנו מואשמים ברצח עם, המינוח של אחריות עקיפה של מדינת ישראל צריך להימחק. או לא צריך להתקבל על ידי הממשלה כי הדבר הזה מטיל עלינו כתם בל יימחה".

בגין שלל נחרצות את התזה שהעלה שרון כדי לשכנע את הממשלה להסתייג מהדו"ח. בגין ציטט מהדו"ח קביעות מפורשות שלפיהן נקבע כי לא הייתה קנוניה בין הדרג המדיני והצבאי בישראל לבין הפלנגות, שלא הייתה כל כוונה מצד גורם ישראלי לפגוע באוכלוסייה בלתי לוחמת, וכן שצה"ל דחה את בקשת הפלנגות להעניק סיוע ארטילרי ולספק טנקים עבורם. "האם אפשר לומר בעקבות הדברים האלה שהדו"ח מאשים מישהו באופן ישיר?".

שרון: "לא אמרתי שהוא מאשים, אמרתי שהוא נותן מקום לפרשנות".

בגין: "סלח לי, אני לא היועץ המשפטי וגם לא עו"ד מבחינה מקצועית. למדתי משפטים, זה נכון, אבל זה לא מספיק. אדרבא שר המשפטים, האם נכונה הטענה היחידה שאני טוען שהתזה שבדו"ח הזה, שמאשימה את עם ישראל בפשע השמדת עם או בסיוע להשמדת עם, אין לה על מה להתבסס? מישהו העלה רעיון שאינו מציאותי על פי הדו"ח. בדו"ח יש דברים כל כך ברורים שאין להטיל בהם ספק".

מסקנות הוועדה אושרו לבסוף, וכידוע שרון אולץ לפרוש מתפקידו.

ואז דיווח המזכיר הצבאי: "התפוצץ מטען"

את הישיבה קטע המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, סא"ל עזריאל נבו, שדדווח על הפגת "שלום עכשיו" בדרישה לקבל את מסקנות הוועדה, שהתקיימה ממש ליד משרד ראש הממשלה. "התפוצץ מטען בין המפגינים, כנראה יש כמה פצועים, בודקים זאת", מודיע נבו. בגין מורה לו לרדת למטה ולבדוק את המתרחש.

"היה מטען או נזרק רימון", מוסיף המזכיר הצבאי. "בין המפגינים של שלום עכשיו, שעמדו ליד בנק ישראל. יש פצוע אחד או שניים, עדיין לא ידוע המספר המדויק. לא ידוע אם זה רימון או מטען".

הדיון נמשך, והשר בורג התנצח עם השר שרון,

בעוד שבנו אברום בורג נמצא בקהל המפגינים ונפצע מרסיסי הרימון, והוא איננו יודע דבר.

אחרי זמן מה קטע בגין את הדיון בקריאה נרגשת: "יש הרוג! הרוג יהודי!! עזריאל, איך מניחים שזה קרה? מחנה אחד זרק על השני?".

על כך השיב נבו: "מניחים כך אבל אין שום הוכחות. מישהו מעריך שהיה זה רימון שנזרק. מחפשים עתה רסיסים. הם היו למטה והיה מחנה אחד על הגבעה, מאחור".

שר המשפטים בורג: "היתה הפגנה. מהצד ההוא עמדו אנשי 'שלום עכשיו'. הם שרו את התקווה והחלו להתפזר. נזרק, כנראה, רימון. איש אחד נהרג, שניים נפצעו קשה ושלושה שוטרים נפצעו קל. המפכ"ל בדרך הנה".

בגין: "המחנה השני גם התפזר?".

בורג: "בדקו אם היו ערבים שם, אבל כנראה שלא היו. או לפחות לא מצאו. המפכ"ל בדרך הנה".