פרשת שבוע כלכלית: לומדים תורה ונושאים בנטל

פרשת "תצווה" היא המשך ההנחיות שניתנו למשה לבניית המשכן. השבת נקראת שבת "זכור" על שם ההפטרה בספר שמואל המספרת את מלחמת שאול בעמלק.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ... וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ--לְכַהֲנוֹ-לִי (שמות כ"ח, א'-ג').

"חכמי לב"? הרי צריך להיות חכמי שכל ולא לב. מסביר הנצי"ב מוולאזין: "החכמה אין מקומה בלב אלא במוח. אלא שכל מקום שכתוב חכמי לב הביאור, יראת ה' שהוא ראשית חכמה". והכוונה היא, שאין די בשכל אלא צריך להביא את הרגש לתוך העשייה, את אהבת האדם והשמירה על כבודו.

מעמלק ועד איראן

ביום ראשון נחגוג את חג הפורים. חג המסמל את הנס שהיה לעם היהודי שניצל מהשמדה בימי מלכות פרס הגדולה. ונראה כאילו דבר לא השתנה מלבד, אולי רק שמות השחקנים המרכזיים. עדיין נראה כי חפצים להשמיד אותנו כעם, כיישות קיימת. המשבר הנוכחי מול איראן הוא חוליה נוספת בשרשרת הדורות הבלתי נפסקת.

בשבת זו נקרא במפטיר את פרשת זכור: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כ"ה ,י"ז -י"ט)

עמלק היו קבוצות של שבטים נודדים מתקופת המקרא שהתמחו בעשיית רוע. שוד וביזה של עוברי מדבריות. הם היו הראשונים שתקפו את עם ישראל לאחר יציאת מצרים ופגעו בו קשות. לפי המסורת, המן, המוכר לנו ממגילת אסתר, היה מזרע עמלק.

בהפטרה מובא סיפור מלחמת שאול בעמלק. שאול המלך, אחרי מאות שנים של תקופת השופטים שהייתה תקופה רוחנית טובה אבל שרר בה כאוס שלטוני, כפי שכתוב "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", הצליח לאגד את העם מקבוצות ושבטים לשלטון מרכזי אחד. שאול היה הראשון שהנחית מכה ניצחת לעמלק.

שלטון למנהיגים, לא לרבנים

ימי הרכבת הקואליציה. הבחירה בין רצון להתבדל ולקרב, לחזור אל העבר או לצעוד לקראת העתיד, הן ההחלטות שצריך לקבל ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שלטון צריך להתבסס על מנהיגים ולא על אנשי רוח ורבנים. תוצאות הבחירות האחרונות הבהירו את רצון העם. תפקידם של אנשי הרוח והרבנים לא נפקד והוא חשוב ומהותי לתרבות ולזהות היהודית. אבל, הפער בין להתוות תרבות לבין לקבוע אותה הוא גדול ומסוכן.

הזכרת עמלק בפרשת זכור היא למעשה סימן עבור כל העמים הנאורים אז והיום להתנגד לרוע לסוגיו וגווניו. משה רבנו נולד ב-ז' באדר ומת באותו תאריך. מקובל שאת הפרשה קוראים בשבוע בו חל התאריך. משה מסמל יותר מכל את הנהגת העם, את הקשר שבין העם לדרך בה הוא הולך, דרך של עזרה הדדית, נשיאה יחד בעול ובנטל, יושרה ואמת פנימית.

המן, שהבין את הקשר המאחד ומאגד של העם היהודי, ניסה לנתק אותו באמצעות גזרות ושמד. מילות הקסם "השוויון בנטל" נמצאות כיום בעיקר סביב השירות הצבאי. השירות בצבא הוא דגל אדום והמשתמטים מניפים את הדגל בחצי התורן והחרדים מנופפים בו בראש התורן. עולם התורה החרדי מבין את עקרון השותפות רק סביב עקרונותיו. הוא לא רואה אמיתות אחרות על פניו.

האמת ידועה לכל. מרבית לומדי התורה אינם עילויים ועדיין לומדים בישיבה. הם תלויים בראשי הישיבות. כבר לפני שנים הונחו הצעות טובות לפיתרון הסוגיה אך ראשי הישיבות החרדיות דחו אותן בטענות שונות. ההצעה המוזרה מכל הייתה לפטור אותם משירות צבאי כי הצבא לא באמת צריך את רובם. גם טענה זו נדחתה.

האמת פשוטה - אם האברך לא צריך את רבו שיאשר לו שתורתו אומנתו ושהוא לומד בישיבה - באבחה אחת מתפוגג כוחו של הרב. הבחור יכול לצאת לעבוד ולפרנס את עצמו ואת משפחתו, ולהיות חלק מהתורמים למשק ולכלכלה. חלום שרחוק עדיין מהמציאות.

לימוד התורה לא הפסיק בעם ישראל כבר אלפי שנים אבל הגדולים שבחכמי ישראל נשאו בנטל. יצאו לעבוד לפרנסתם.

פורים - הזדמנות לתת לחלשים

סיפור מגילת אסתר מוכר וידוע. נפל הפור והתהפך הפור. מאבל לשמחה ומצום ליום טוב. את אותה שמחה אנו צריכים לתעל לא רק ברמה האישית אלא הכללית. המצווה בחג הפורים הוא לחלק משלוח מנות אך יותר מכך לחלק מתנות לאביונים.

עקרון השותפות וההדדיות מושרש בעם היהודי מימים ימימה. ההבנה כי השמחה שלך לא תהיה שלמה כשלאחרים חסר אוכל ורע להם.

פורים הוא הזדמנות נהדרת לתת כבוד לאנשים שקופים במקומות עבודה, לשמח זקנים ולסייע לנכים. לעזור, אפילו קצת, לעניים ולחלשים. "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (מגילת אסתר)

לעדכונים שוטפים - הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות