"הכריחו אותי להתחתן בגיל 15, ראיתי את המוות"
איומים, אלימות וחיים שלמים בצל האב והבעל שכופים חתונה בגיל ההתבגרות - הנערה שהתארסה בגיל 16 וספגה חומצה משכן קנאי בן 51 לא לבד. "זה כמו בית סוהר ואין מי שישמע אותנו", מספרות ל-ynet נשים ערביות. והרשויות לא מתערבות
"היינו שש אחיות בבית", נזכרת ס' מלוד בשיחה עם ynet בתקופת הנעורים. "המצב הכלכלי היה גרוע ביותר, אז אבא רצה שאני אתחתן בגיל 16 כדי להוריד מעליו עול כספי". היא הייתה צעירה מכדי למנוע זאת. "אפילו לא חשבתי על חתונה, זה היה מישהו שלא רציתי. אבל הלחצים מהמשפחה גרמו לי להרים ידיים".
זו הייתה תחילתה של תקופה שס' מכנה "בית סוהר". לדבריה, בעלה, אז בן 24, "היה מגביל אותי בכל דבר, אפילו לא מרשה לי לצאת מהבית. אחרי חמישה חודשים התעקשתי להתגרש". היא חזרה להורים ובגיל 21 התחתנה שוב. היום ס' היא אם לשישה ילדים, הגדולה שבהם (17) מהנישואים הקצרצרים. "אני לא מוכנה שהבת שלי תתחתן בגיל שהתחתנתי בפעם הראשונה. היא צריכה ללמוד ולבנות את העתיד שלה. שתבחר את החתן שמתאים לה - אחרת אני אאבד אותה".
הבת הגדולה מכירה את הסיפור. "כואב לי הלב על מה שעברה אימא שלי. למדתי ממנה הרבה ואני יודעת שאנשים שכופים חתונה בגיל כזה הם לא בני אדם". התיכוניסטית מספרת ש"לא מזמן שתי חברות מהכיתה שלי התחתנו בגיל 16. הייתה לי הרגשה מאוד רעה כשהשתתפתי בחתונות. אחת מהן אמרה לי שהיא מיואשת ומרגישה רע מאוד והיא ביחסים לא טובים עם בעלה, כי התחתנה ללא רצונה. אני בטוחה שהיא תסבול עוד הרבה ואם לא תהיה חזקה אז התוצאות יהיו גירושים קשים". ואם ללמוד מהמתרחש בחברה הערבית, זה גם יכול להיות גרוע הרבה יותר.
אחת מארבע מתחתנת קטינה
השבוע זעזע רבים סיפורה של הנערה בת ה-16 מנצרת שהותקפה בחומצה, על-פי החשד בידי שכן בן 51 (בעצמו נשוי ואב לחמישה) שדרש להתחתן איתה. היא עדיין מאושפזת בבית החולים במצב קשה ולא ברור אם תוכל לשוב לראות. היום (שבת) תוכננה בבית חגיגת אירוסיה לגבר אחר. המקרה הציף שוב את סוגיית הנישואים בגיל צעיר מאוד.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-3,000 צעירות ערביות מתחתנות מדי שנה כשהן בנות פחות מ-18, משמע אחת מכל ארבע כלות. יותר משליש (37%) מתחתנות עד גיל 19. כאלף נערות אף מתחתנות בגיל צעיר מ-17, נתון שלפיו 82% מהנישואים מתחת לגיל 17 בישראל מתרחשים במגזר הערבי. המספרים לא השתנו משמעותית בשנים האחרונות.
עבור ה', תושבת ואדי ערה בת 27, החתונה בגיל 15 הייתה סיוט של ממש שנמשך עד היום. "ראיתי את המוות בעיניים אחרי שהמשפחה הכריחה אותי להתחתן עם בן דוד שלי שאני שונאת אותו. ניסיתי להרחיק אותו כדי לא לחיות איתו אבל אבא שלי היה לוחץ עליי.
אחרי החתונה הכפויה, "ביקשתי מבעלי לא להתקרב אליי. לצערי הוא לא השתכנע ורצה אותי גם הוא בכוח. אחרי שנה היחסים התדרדרו ולא היה לי חשק להסתכל עליו. ביקשתי ממנו שנתגרש אבל הוא התנפל עליי והתחיל לאיים בדברים מאוד מסוכנים".
ה' לא הצליחה למעשה להשתחרר. "היום יש לנו שני ילדים אבל יש לי חיים עם הרבה בעיות ואני מרגישה מושפלת. אפילו המשפחה זרקה אותי בגלל קשיים כספיים, לא התחשבו בי. כאישה היו לי שאיפות להמשיך את הלימודים האקדמיים ולבנות עתיד טוב. אבל הכול נהרס ואין מי שישמע אותי".
ברחה מהחתונה, נשארה בלי בית
ג', בת 18 מאזור השפלה, ברחה מביתה לפני כשבוע ועקבותיה נעלמו. אחרי חיפושים בשיתוף עמותת נע"מ - נשים ערביות במרכז, היא אותרה והועברה לטיפול רשויות הרווחה. לפי עדותה, המשפחה דרשה שתתחתן עם בחור מהגדה המערבית נגד רצונה, והם התארסו תחת הלחץ.
"ראיתי שאחותי התחתנה בגיל כזה בגלל סכסוך בין ההורים ועוני, והתגרשה בסוף. אני לא רוצה לעבור את החוויה הזו", היא הסבירה את הבריחה ותיארה בבכי: "בלי משפחה ובלי תמיכה, בלי השכלה וכסף, אני בתלות מוחלטת. אבל אני יודעת דבר אחד - אני לא רוצה להתחתן ולחיות אומללה עם גבר שלא בחרתי בו".
העובדת הסוציאלית סמאח סלאיימה אגבאריה, מנהלת עמותת נע"מ בלוד,
בכנסת האחרונה עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק שאיחדה באופן נדיר את חנין זועבי מבל"ד ויריב לוין מהליכוד, להעלאת גיל הנישואים המינימלי מ-17 ל-18. ההצעה זכתה לתמיכה ממשלתית וצפויה לזכות לאישור סופי, אבל נראה שבכל מקרה הבעיה היא באכיפה, שכן חלק ניכר מהחתונות שנעשות אצל שייחים לא מדווחות בזמן.
מספר התלונות שהוגשו במשטרה מאז שנת 2000 ועד ל-2011 על עבירות על חוק גיל הנישואין עומד על 62 בלבד. מרבית התיקים הפליליים שנפתחו היו נגד החתנים (36), ורק שישה תיקים נפתחו נגד מי שערך או סייע לנישואים. שלושה תיקים פליליים בלבד נפתחו נגד מי שהשיא נערה שלא כדין.
"אם היינו דואגים לאכיפת חוק גיל הנישואים וחוק חינוך חובה עד גיל 18, חינוך מיני ומשפחתי ובניית מסגרות לנערות נזקקות, אולי ג' לא הייתה בורחת מהבית", מוסיפה אגבאריה, מנהלת העמותה בלוד.
ראש מועצה בנגב: אין לי מה לעשות
אם מתמקדים בחברה הבדואית בנגב, ייתכן שהמצב גרוע אף יותר. גם שם, מקרה קשה וקיצוני העלה על פני השטח לרגע את הבעיה המושתקת: בחודש שעבר דקרה למוות על פי כתב אישום נערה בת 17 מתל שבע את בעלה, בן 41. היא נישאה לו רק יום לפני כן כאישה שנייה. אלה היו נישואיה השניים, שכן לאחר שהתחתנה בפעם הראשונה ניסתה להתאבד והתגרשה.
מוסא אבו אסא, ראש מועצת תל שבע, הסביר כי "זה מול ההורים והחוק. החוק אוסר את זה. אנחנו כרשות לא צד לעניין. הדברים תלויים בנערה עצמה, בהורים שלה, ובמי שרוצה להתחתן איתה. הם יודעים שזו עבירה. אנחנו לא יכולים לעמוד מול האנשים האלה ולהגיד להם להתחתן או לא".
ראש המועצה מנסה להתנער מאחריות. "זו האחריות שלהם. אנחנו לא יכולים לדעת כל מי שמתחתן בת כמה היא. אם אנחנו יודעים אנחנו מטפלים. כשאין בעיה אנחנו לא יכולים לדעת מה קורה. אין לנו כלים לזה".
מונה אלחבנין, מנהלת עמותת "נסיכת המדבר" הפועלת להעלאת המודעות של נשים בדואיות בנגב לזכויותיהן, רואה התקדמות מסוימת. "יש נשים משכילות ופעילות מבחינה חברתית. אך עדיין יש תופעות המדכאות נשים. ברגע שמשפחה נמצאת במצב כלכלי קשה, ובא מישהו עשיר ומבוגר, האב לא יחשוב פעמיים וישיא אותה".
"הגיעו אליי נשים, שכיום בשנות ה-50 לחייהן, שנישאו בניגוד לרצונן בגיל צעיר. הרוב הן מהגדה, מעזה, ולא חושבים פעמיים לחתן אותן, גם כאישה שנייה ושלישית. לא מזמן שמעתי על אישה שנישאה בגיל 13. היא לא ידעה שהולכים לחתן אותה, רק שהיא הולכת לטיול עם החתן המיועד.
כיום יש לה ילדים רבים, נכדים, והיא לפעמים מרגישה שזה לא הגבר שבאמת רצתה, היא לא מצאה את האהבה אצלו ויחס טוב".
עו"ד ראויה אבו רביעה, ראש תחום זכויות האוכלוסיה הערבית הבדואית בנגב באגודה לזכויות האזרח, מצביעה על כך שהמקרה עם הנערה שדקרה את הבעל "פתח איזשהו צוהר לעולם הדכאני שבו חיות נשים ונערות בדואיות. או שמשיאים אותן בעל כורחן או שהן נתונות לדיכוי פטריאכלי מתמשך, ויש סוג של שתיקה והתעלמות של רשויות החוק. צריך להעניש את מי שמעורב בהשאת הקטינות בעל כורחן. בין אם זה האב או מי שעורך את הטקס ושותף לטרגדיה הזו. המקרה הזה היה מקרה קיצון, אך חשף רק את קצה הקרחון של מה שמתחולל".
מרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים נמסר בתגובה כי "מדי חודש מדווחים לרשות על כ-25 עד 35 נישואי קטינים (מכל הדתות). כנגד כל אחד אנו מגישים תלונה במשטרה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
