איטליה בוחרת: חשש אירופי מקמבק של ברלוסקוני
הסקרים חוזים ניצחון לגוש המרכז-שמאל של ברסני האפרפר, אבל ברלוסקוני הכריזמטי, שהורשע בשחיתות ונשפט על בעילת קטינה, קם מהקרשים וצימק את הפער ל-5%. גם אם לא ינצח, איל ההון עלול לגרור את כלכלת היבשת לסחרור
המבואה המובילה אל תוך מטה המפלגה הדמוקרטית ברומא נראית כאילו עוצבה בצלמו ובדמותו של יו"ר המפלגה, פייר לואיג'י ברסני. אפרפרה, חפה מקישוטים, ריקה מאדם, כזו שאפילו את הכיתוב המואר "PD" על אחד מקירותיה אפשר להחמיץ בקלות. כאילו שכחה בעצמה שבעוד כמה ימים תהפוך - אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון - לכניסה הרשמית אל מטה מפלגת השלטון של איטליה.
"הרבה אנשים לא תמצא כאן היום", מסבירה לי דומיניק ארגה ממטה ההסברה של מפלגת השמאל, "את הימים האחרונים שלפני ההליכה לקלפי אנחנו מקדישים למגע ישיר עם הבוחרים: לעצרות, לכנסים, לשיחות עם עוברי אורח. אנחנו לא מאמינים שהופעות בלתי פוסקות בטלוויזיה הן הדרך הנכונה". וכשארגה בוחרת לדבר על "הופעות בלתי פוסקות בטלוויזיה", היא מכוונת חץ ישירות ליריב העיקרי של ברסני בבחירות שיתקיימו בימים ראשון ושני השבוע - עוף החול של הפוליטיקה האיטלקית, סילביו ברלוסקוני.
רק לפני חודשיים הקרב הזה נראה מוכרע: ברסני בן ה-61, קומוניסט לשעבר ופוליטיקאי מנוסה שכיהן כשר התעשייה וכשר לפיתוח כלכלי, נהנה אז מיתרון דו-ספרתי בסקרים אחרי ניצחונו בפריימריז לראשות המפלגה הדמוקרטית. אחרי שנה וחצי של ממשלה טכנוקרטית בראשות הכלכלן מריו מונטי - שבמידה רבה חילץ את כלכלת איטליה מהבוץ העמוק שבו הותיר אותה ברלוסקוני, אבל מנגד ספג ביקורת ציבורית קשה בשל שורה של צעדי צנע - נדמה היה כי האיטלקים בשלים למנהיג חדש: ברסני, שנתפש כמי שיכול להקל על חייהם וגם להנהיג מדיניות כלכלית אחראית.
מנגד, ברלוסקוני בן ה-76 - איל הון, מנהיג מפלגת ה-PDL, ראש הממשלה שלוש פעמים בעבר והבעלים של קבוצת הכדורגל המפוארת מילאן - נידון זה עתה לארבע שנות מאסר בגין עוד פרשת שחיתות שבה נקשר שמו. כשבמקביל הוא עומד לדין גם בגין בעילת הקטינה המרוקנית כרימה אל-מחרוג' ("רובי") במהלך אחת ממסיבות החשק המפורסמות שלו ("בונגה בונגה"), נראה היה שמעמדו של ברלוסקוני בשפל המדרגה. אפילו כשהכריז כחודש וחצי לאחר מתן גזר הדין כי החליט לרוץ שוב לתפקיד ראש הממשלה שממנו נאלץ לפרוש ב-2011, הצביעו כל הסימנים, כולל הסקרים שניבאו לו אז כ-14% תמיכה, על כך שהקסם אבד.
הסיוט האירופי
אבל מאז חלו תמורות משמעותיות מאוד במפה הפוליטית האיטלקית: מונטי הטכנוקרט, מעודד מהשבחים שהרעיף עליו האיחוד האירופי בשל ייצוב כלכלת איטליה, החליט לרוץ בעצמו בבחירות, תוך שהוא נוגס בכוחן של מפלגות אחרות; תנועת מחאה פוליטית אנטי-ממסדית בשם "חמשת הכוכבים" בראשות הקומיקאי האהוב בּפּה גרילו, ביססה את מעמדה בסקרים ככוח העולה של הפוליטיקה האיטלקית; וברלוסקוני חדור האמונה כרת ברית עם תנועת "הליגה הצפונית" השמרנית, ובזכות הבטחות לשורה של הטבות כלכליות שיריביו מכנים "פופוליסטיות" (בראשן ביטול מס דירות שנוא ואפילו החזרת כספי מסים שכבר שולמו), הצליח להרחיב מאוד את מעגל התומכים שלו.
כך קרה שבסקרי הבחירות האחרונים שפורסמו ב-8 בפברואר (באיטליה חל איסור על פרסום סקרי דעת קהל בשבועיים שלפני ההליכה לקלפי), כבר עמד הפער בין קואליציית המרכז-שמאל של ברסני לבין קואליציית המרכז-ימין של ברלוסקוני על כ-5%-6% בלבד. לפי אחד הסקרים, גוש השמאל-מרכז של ברסני (שבו חברות עוד כמה מפלגות קטנות) זכה אז ל-34.7% תמיכה, זה של ברלוסקוני ל-29%, תנועת "חמשת הכוכבים" ל-16% וגוש מפלגות המרכז בראשות מונטי ל-13.6% בלבד.
לא מן הנמנע שהסחף לטובת הגוש של ברלוסקוני נמשך בשבועיים שחלפו מאז. סקר שפורסם השבוע ב"קוריירה דלה סרה" העלה גם שכמעט 30% מהאיטלקים כלל לא החליטו עדיין למי להצביע. על כל פנים, גם אם גוש המרכז-שמאל של ברסני יזכה בניצחון המיוחל בבית הנבחרים, כעת יש סיכוי סביר שהניצחון על ברלוסקוני יושג בפער כה קטן עד שכל ממשלה עתידית - שתורכב מקואליציה קשה לתפעול - תתקשה לתפקד ולנקוט את הרפורמות שבאירופה דורשים מאיטליה לבצע. כמו כן, בבחירות האלה מצביעים האיטלקים גם על חלוקת המושבים בסנאט שנעשית על בסיס אזורי, ושם יתקשה ברסני להשיג רוב. באיטליה לסנאט יש כוח זהה לזה של בית הנבחרים, ולכן ברלוסקוני יוכל להציב בפני ברסני מכשולים נוספים ולהכתיב במידה רבה את התנהלות איטליה גם בלי לנצח בבחירות.
לבחירות באיטליה, הכלכלה השלישית בגודלה בגוש האירו, עשויה להיות הפעם השפעה מרחיקת לכת לא רק על ארץ המגף, אלא על כלכלת אירופה והעולם כולו. איטליה אמנם הצליחה לחמוק בינתיים ממשבר עמוק כמו זה שפקד את יוון או ספרד, אולם באיחוד האירופי מזהירים כי הסכנות האורבות לה עדיין גדולות מאוד, ושכדי למנוע את קריסת הכלכלה האיטלקית - שיכולה לגרור את כלכלת היבשת כולה לסחרור אדיר - כל ממשלה שתקום ברומא תהיה חייבת לדבוק במדיניות דומה לזו של ראש הממשלה היוצא מונטי.
דוברת בולטת בסוגיה זו היא ממשלת גרמניה בראשות אנגלה מרקל, שבינה לבין ברלוסקוני יש יחסים רעועים במיוחד. ברלוסקוני, המחשיב את מרקל לאחראית במידה רבה להפלתו מהשלטון בשיאו של המשבר הכלכלי באיטליה, הרבה לתקוף אותה ומנסה להציג את מונטי כעושה-דברה. בשמאל האיטלקי, לעומת זאת, הבהירו כי מונטי חייב להיות גורם מרכזי בממשלת איטליה הבאה, והפייבוריט לניצחון ברסני אמר בעצמו כי בכוונתו לדבוק בהתחייבויותיה של איטליה. אם אכן יזכה לניצחון דחוק, אחרי הבחירות צפוי ברסני להקים קואליציה ביחד עם מונטי, תרחיש שאותו מרקל תעדיף כמובן על פני הצלחה של ברלוסקוני.
מר טלוויזיה
איטליה היא מדינה שחיה, נושמת ואוכלת פוליטיקה - גם אם היא אוהבת לספר עד כמה מאסה בה. רחובות הבירה רומא מלאים זה שבועות ארוכים בשלטי המועמדים והמפלגות, והפוליטיקה משתחלת כל העת גם לשידורי הטלוויזיה. בשבוע שעבר למשל נרשמה שערורייה בפסטיבל סן-רמו השנתי, המשדר הטלוויזיוני הנצפה ביותר באיטליה (שזכה ברגעי השיא לקרוב ל-60% רייטינג), כשהקהל היסה באמצעות צעקות "בלי פוליטיקה" קומיקאי אהוד, שעלה לבמה והעז לחקות את ברלוסקוני וברסני.
בשבוע האחרון הגיע המרוץ עד למפתן דלתם של הבוחרים, כשמיליוני איטלקים קיבלו לביתם מכתב חתום מברלוסקוני עם בקשה שיצביעו לו והבטחה להקלות במסים, צעד שעורר את חמת זעמם של יריביו הטוענים כי הוא מנסה לקנות קולות. לא ברור אם היה זה ניסיון נואש אחרון לסגור את הפער או תחושה אמיתית של ברלוסקוני שהניצחון בהישג יד, אבל דבר אחד בטוח: בלי מכתב או עם מכתב, ברחוב האיטלקי אין אדם אחד שאין לו דעה מוצקה על "הקבליירה", כפי שהוא מכונה.
ג'נלוקה, צעיר בן 32 שעובד בבנק המרכזי של איטליה, מתכוון למשל להצביע לברסני, ולא מוכן בכלל לחשוב על חזרה של ברלוסקוני לשלטון: "ברסני הוא היחיד מבין המתמודדים שכבר הוכיח את עצמו בעבר כמי שמסוגל לעשות דברים טובים עבור הציבור. כשכיהן כשר הוא היה אחראי להפרטה של חברות ממשלתיות, והביא לירידה במחירי הסלולר. מה עשה לעומת זאת ברלוסקוני?".
פיירו, מורה לאיטלקית בן 60, מוטרד מאוד מהאפשרות שברלוסקוני ישוב למלא תפקיד משמעותי בפוליטיקה האיטלקית, והוא אינו מסתיר את סלידתו ממנו. "בכל פעם מחדש האיטלקים יודעים לדקלם תלונות על הבושה שברלוסקוני ממיט על ארצנו, אבל אחר כך הם בוחרים בו שוב", הוא אומר בתסכול מופגן, ומסביר שהגורם לכך אינו רק הזיכרון הקצר של בני עמו. "אסור לשכוח שבאיטליה הרבה אנשים לא קוראים בכלל עיתונים, לפעמים גם בגלל בעיה של אנאלפבתיות. רבים מהאיטלקים צורכים את כל המידע על הפוליטיקה רק מהטלוויזיה ולא מהעיתונים או מאתרי האינטרנט, ובטלוויזיה יש לברלוסקוני יתרון גדול".
ולבעיה הזו מודעים גם בשמאל. ברסני נתפש אמנם בציבור כאישיות רצינית וכאדם ראוי, אבל בבחירות כמו בבחירות - הצבע בלחיים חשוב לא פחות מאשר דף המסרים, ומנהיג המפלגה הדמוקרטית לא ממש "עובר מסך". בשבועות האחרונים, בשעה שברלוסקוני ניהל בליץ טלוויזיוני עם שורה של ראיונות, עצרות מתוקשרות ובדיחות לא-מעונבות (יש הטוענים שגם צירופו למילאן של הכדורגלן מריו באלוטלי הוא לא פחות מאשר תעמולת בחירות), דבק ברסני במסע הבחירות האפרפר שלו, שבמסגרתו הוא מדלג בין במות ודוכני נאומים ברחבי איטליה, אבל לרוב מדיר את רגליו מאולפני הטלוויזיה שבהם הוא אינו חש בנוח.
הרוב הדומם של סילביו
"נכון שברלוסקוני צימק את הפער, אבל אנחנו חושבים שזה טבעי", אומרת ארגה מהמפלגה הדמוקרטית. "הפער הדו-ספרתי שבו הובלנו לפני חודשיים היה לא ריאלי, ונבע מכך שכשבחרנו בברסני לראש המפלגה היינו פחות או יותר השחקן היחידי בזירה הפוליטית, והימין היה כמעט מפורק.
מאז המפה הפוליטית התבהרה, והפער הנוכחי הוא זה שמשקף את התמונה האמיתית. אנחנו מאמינים שהוא יישמר. לברלוסקוני היה מספיק זמן לתקן את הבעיות של איטליה, אבל במקום זאת הוא הפך לבעיה עצמה. עכשיו תור ברסני".
אחרי כל צקצוקי הלשון, ואף שבעולם אוהבים לצייר את ברלוסקוני כרודף שמלות בעל פה גדול במיוחד, אסור לשכוח גם את המעלות הרבות שמוצאים בו מיליוני איטלקים. בעיניהם הוא עדיין אותו זמר ספינות שבצעירותו שר לפרנסתו בלב ים, ואחר כך בנה בעשר אצבעות אימפריית תקשורת החולשת על שלושה ערוצי טלוויזיה והפך לאחד האנשים העשירים בעולם. הם רואים בו ביצועיסט מהמעלה הראשונה, ויחד עם זאת גם "אחד מהעם", מי שיוציא את ידי הממשל מכיסיהם המתרוקנים.
ג'זואינה, בת 71 מטוסקנה, מתכוונת להצביע לברלוסקוני. "אני מצביעה לו בראש ובראשונה כיוון שהוא היחיד מבין המועמדים שחושב על מעמד הביניים", היא מסבירה. "ההבטחה שלו לבטל את המס על בית ראשון משמעותית מאוד בעיניי". את שלוש כהונותיו הקודמות של ברלוסקוני היא אינה רואה ככישלון: "בפעמים הקודמות הוא היה זה שביטל מסים והקל עלינו את החיים, כך שאני לא מבינה למה יש מי שמתעקשים להגדיר אותו כראש ממשלה כושל. מונטי שבא אחריו הוא זה שהערים עלינו קשיים".
ג'זואינה היא אישה שהמסורת והנצרות ממלאות מקום חשוב בחייה, אבל היא סבורה כי מסיבות החשק של ברלוסקוני ומעלליו המיניים אינם צריכים למלא תפקיד בבואה לקלפי: "אלה החיים הפרטיים שלו, ואין לזה קשר לעובדה שבעיניי הוא יכול להיות ראש ממשלה טוב.
אני מעדיפה להצביע לפוליטיקאי שעושה דברים מהסוג שברלוסקוני עושה מאשר לפוליטיקאים גנבים כמו אלה שהיו לנו כאן".
אם נסתמך על הסקרים האחרונים והלא-בהכרח-עדכניים, ברלוסקוני עצמו יוכל לכל היותר לתקוע מקלות - גם אם עבים במיוחד - בגלגלי הממשלה של ברסני. ובכל זאת, כדאי אולי להקשיב למילותיו של אנטוניו, איש היי-טק בן 34, שלא ממהר לאמץ את התחזיות ומפציר בחבריו לצאת ולהצביע לשמאל. "באיטליה כמו באיטליה", הוא אומר, "אף אחד לא מודה שהוא מצביע לברלוסקוני, אבל איכשהו - זה תמיד ברלוסקוני שנבחר בסוף. אז אני מציע לחכות עם הניחושים".
