יום אחרון בפרו: רופאי שיבא אורזים וחוזרים לארץ
10 ימים, מהם 7 ימי ניתוחים אינטנסיביים ו-32 מנותחים מאושרים שחייהם השתנו מן הקצה לקצה. טיפה בים בחוסר הישע שקיים כאן, אבל רופאי שיבא משאירים שובל זוהר של חסד וחמלה. יום אחרון עם משלחת הרופאים הישראלים בפרו
שבת. אחרי עשרה ימים מחוץ לישראל, רופאי שיבא מקפלים ציוד ועומדים לעזוב את בית החולים המרכזי של קוסקו בפרו לכיוון שדה התעופה המקומי הקטן. 31 שעות של טיסות ועצירות ביניים יעברו עד לנחיתה המיוחלת בנתב"ג.
קיראו על המסע של הרופאים לפרו
- דיווח חי: הרופאים הישראלים שמנתחים ילדים בפרו
את המכשירים שהביאו איתם מישראל אורזים ודוחפים למזוודות האישיות שלהם. את כל הציוד הרפואי האחר משאירים בבית החולים לשימוש המקומיים, שמקבלים את השלל בעיניים קורנות מאושר. הציוד שהם מקבלים יקר ומשוכלל בכמה רמות מזה שהם רגילים אליו, והם מבינים זאת.
"לא מסרבים לאף אחד"
ביומיים האחרונים עבד הצוות הרבה מעבר למתוכנן. הכיסוי התקשורתי על בואם של רופאי שיבא הוליד ניתוחים רבים שלא היו מתוכננים מלכתחילה והעיקרון של 'לא מסרבים לאף אחד' גרם לכך שחדרי הניתוח, שננטשים כאן כולם על-ידי המנתחים המקומיים אחרי השעה אחת בצהריים בכל יום, המשיכו להיות פתוחים עד שעות הערב המוקדמות.
רוב הניתוחים הם לתיקון שפה שסועה או סיבוכים אחרים באזור השפתיים והחיך. ניתוחים אחרים הם לשחרור צלקות שנותרו לאחר כוויות.
הצלקות שנותרות לאחר הכוויות מגבילות מאוחר יותר התנועה באותו אזור. כך למשל הסיפור של ארנסטו בן ה-32, שנשרף באזור החיבור של היד לגוף. לאחר שהאזור החלים ונותרה הצלקת, ארנסטו לא יכול היה להרים את ידו מעל לגובה הכתף.
כשאני פוגש אותו במחלקת הכוויות, יום אחד בלבד לאחר שעבר ניתוח לשחרור הצלקת, הוא קורן מאושר. בספרדית הוא מסביר לי שאת החולצה שרופאי המשלחת נתנו לו במתנה הוא הצליח ללבוש בעצמו, דבר שלא יכול היה לעשות לפני.
זה בדיוק גם הסיפור של יונתן בן ה-8, שנשרף בכל גופו ועכשיו, כשהעור החלים, לא מסוגל ללכת מכיוון שהוא מוגבל בתנועות הרגליים ולא יכול להרים את ידיו. שעה וחצי אחרי והכל משתנה.
"הניתוח עבר טוב ועכשיו יונתן יוכל ללכת ולהרים את הידיים חופשי בלי שום בעיה", מעדכן אותי ד"ר דימטריס סטאברו, הצלע הקפריסאית במשלחת רופאי שיבא, "הבעיה העיקרית היא טיפול ההמשך. הוא חייב פיזיותרפיה אינטנסיבית בתוך שבוע מהיום אחרת תוצאות הניתוח לא יהיו אופטימאליות. אני מקווה שהרופאים המקומיים יתעקשו איתו לעשות את הטיפולים האלו".
גם פוקו בן ה-6 מוגבל בתנועת אצבעותיו בעקבות כווייה ביד. רופאי שיבא פותחים את הצלקת, מתקינים את אצבעותיו בסד מיוחד, ושבוע מהיום יוכל להזיז מחדש את כל אצבעותיו.
אני פוגש גם את אנחל קסטיו בן ה-25 שמתאושש מניתוח שפה שסועה. קסטיו עבר עד היום לא פחות משישה ניתוחים שונים, כולם נכשלו והותירו את שפתיו ואפו ומצולקים. את הניתוח השביעי ביצעו רופאי שיבא, וקסטיו אומר בהתרגשות כמה הוא מודה לרופאים, אותם הוא מכנה מלאכים, שהצליחו סוף-סוף להעניק מראה אנושי לפניו.
קומה אחת למעלה, במחלקת ילדים, שוכבת אסתר בת ה-6. גם היא עברה ניתוח כושל בעבר שגרם לכך ששרירי הפה שלה לא מתפקדים. בניתוח מסובך הצליחו רופאי שיבא להחזיר לאסתר הקטנה את התחושה בשרירי הפה.
לידה שוכב אמיר בן ה-8 חודשים. 9 שעות נסעו הוריו עם בנם הקטן ברכבות כדי להגיע לבית החולים מהכפר הקטן בו הם גרים. כמו ילדים אחרים במצבו, גם אמיר בקושי ראה אור יום. "אנשים פחדו ממנו, חשבו שיביא להם מזל רע", מספרת לי אמו כשדמעות נקוות בזווית עינה.
מכיוון שאין למשפחה כיסוי רפואי לא חשבו שאי פעם יבוא היום שבנם הקטן ינותח. "כבר השלמנו עם המצב", אומר האב. עכשיו, אחרי הניתוח שני ההורים מאושרים. "הצלתם את החיים שלנו ושל אמיר הקטן", הם אומרים בהתרגשות לד"ר וינקלר.
גם הוריו של חסוס אליאס מודים לד"ר וינקלר ורופאי שיבא שאיתו. "אנחנו נספר לחסוס אליאס כשיגדל מי אחראי לזה שכבר אין לו שפה שסועה", מבטיחה בהתרגשות אמו, "נספר לו על הרופאים מישראל".
שובל זוהר של חסד וחמלה
32 ניתוחים הספיקו רופאי שיבא לבצע כאן בתקופת שהותם הקצרה. לכאורה, טיפה בודדה בים גדול של סבל, חלקיק אחוז בודד בסטטיסטיקה העגומה כאן. אבל אם להתרכז ב-32 אנשים שחייהם השתנו מהקצה אל הקצה, במעגל המשפחתי של 32 אנשים אלו, במעגל הרופאים והאחיות בבית החולים שלקחו להם אמנם כמה ימים לעכל את ה"פלישה הישראלית" לטריטוריה שלהם, אבל בסופו של יום הודו לכל אחד מחברי המשלחת.
אם נצרף, אחד לאחד, את כל האנשים שאור החסד הזה שפיזרו כאן הרופאים הישראלים נגע בהם, נגיע לכמה מאות. אולי אלפים. לזה תוסיפו את הכיסוי התקשורתי המקומי שהיה אינטנסיבי – ותגיעו למספר גדול הרבה יותר של אנשים שהיום יודעים שישראל זה לא רק מלחמות, לא רק פיגועים, לא רק בעיות עם ערבים.
המשלחת הישראלית עוזבת ומשאירה מאחוריה שובל זוהר של חסד וחמלה, שלא יישכחו כאן במהרה.
הצילומים בכתבה צולמו והועברו במצלמת Samsung Galaxy Camera
לפנייה לכתב/ת 
