הפרוטוקולים המלאים של ועדת טרכטנברג נחשפים

שנה וחצי לאחר פרוץ המחאה החברתית, מגיע לסיומו הניסיון הממשלתי המגושם לכפות חיסיון על דיוני ועדת טרכטנברג, הוועדה הכלכלית־חברתית שהוקמה בעקבות המחאה החברתית. עיון בפרוטקולים שנחשפים לראשונה ב"כלכליסט" חושף את הדיון המרתק שהתרחש בוועדה בשלהי קיץ 2011 על הסיבות שהובילו לפרוץ המחאה, על אוכלוסיית היעד של הוועדה ועל הצעדים הנדרשים כדי להקל עליה.

• ועדת טרכטנברג - כתבות נוספות
• טרכטנברג הודה: לא הצענו מענה לרוב המצוקות
• הסטודנטים: טרכטנברג החמיץ הזדמנות לשנות
• הדו"ח המלא באתר הוועדה
  

אפשר להתווכח על חלק מההמלצות, לשאול האם הוועדה באמת שחטה פרות קדושות והאם היא באמת הביאה לשינוי אמיתי בנטל הכלכלי. אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח, הוועדה בראשות יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, פרופ' מנואל טרכטנברג, הבינה את גודל השעה. חבריה ראו בדיונים הזדמנות אמיתית לשינוי סדרי העדיפויות.

חברי הוועדה מתוסכלים ומשחררים קיטור

חברי הוועדה מתוסכלים. מהסרבול הרגולטורי ומהלחצים הפוליטיים, ומבינים כבר אז שחלקים גדולים מהמלצותיהם עוד יתקלו בקשיים רבים בדרך לחקיקה. החלק המטריד במיוחד בפרוטוקולים הוא חזות המדינה כפי שהיא משתקפת מדברי הרגולטורים והפקידים הבכירים.

בעניבה משוחררת הם מרשים לעצמם להוציא קיטור ביחס לכל מה שמקולקל בעיניהם במשילות הישראלית ואגב כך מספקים הצצה נדירה בכנותה לאופן שבו מתקבלות החלטות בישראל. הצצה שאיש מהם לא היה מעז לספק בקולו בשום סיטואציה אחרת.

כך למשל, אבי שמחון, היועץ הכלכלי של שר האוצר בזמנו ולימים מתמודד מטעם הליכוד לכנסת, מפציר בחברים לא להשאיר שום מסקנה נתונה לפרשנות או למשא ומתן מאוחר, מחשש ממה שהפוליטיקאים עשויים לעולל למסקנות. לימים, התחזית היתה מדויקת: רבות מהמסקנות התנדפו במהלך תהליך החקיקה.

"זה חדר סגור, אז אני מתכוון להגיד כמה דברים שאולי לא צריך לומר", אומר שמחון. "אתם ראיתם כבר את התגובה של יו"ר וועדת הכספים, אם אנחנו משאירים את הכל למו"מ, אז הקריטריונים על הדיור הלכו... בסוף ייקחו מה שרוצים ויהפכו את מה שלא רוצים וזה יהיה נורא ואיום".

הגשת דו"ח מסקנות ועדת טרכטנברג(צילום: אסי כהן ואבי פרץ)

ההתלבטות הזו עוברת כחוט השני בדיונים: האם לנקוט בצעד שהוא גם נכון וגם אפשרי פוליטית, או להתמקד רק בצעדים שיש סיכוי סביר להעביר?

פרופסור מנואל טרכטנברג(צילום: נעם מושקוביץ)

כשגבאי הפסיק להאמין למדינה

אחת השאלות הראשונות שעולות עם חשיפת הפרוטוקולים היא מידת העצמאות של הוועדה. 763 העמודים ומאות שעות הדיונים שמסתתרות מאחורי 184,797 המלים מלמדים בסך הכל על גמישות מחשבתית רחבה. חברי הוועדה מדגישים לא פעם כי הם אינם רואים עצמם כבולים למסגרת קשיחה כלשהי (מלבד השמירה על מסגרת התקציב). אלא שבין השורות ניתן למצוא גם ניסיון לשמר לפחות באופן חלקי את המדיניות הממשלתית, מה שהוליד בסופו של יום מסקנות מרוסנות בחלק מהמקרים.

הדבר בא לידי ביטוי למשל בדיון על עצירת מתווה הורדת מס החברות, רפורמה מבית היוצר של ראש הממשלה. כבר בתחילת הדברים ניתן להבין מדברי טרכטנברג כי ראש הממשלה הסכים לעצירת מתווה ההורדה, אלא שבשאלה האם ניתן להעלות את שיעור המס מעבר לכך (כלומר לרמה של 26%-27% בה תומך טרכטנברג) מתפתח דיון לוהט שבמסגרתו מתנגד גבאי, שבעניינים אחרים דווקא נוקט גישה ליברלית, בגישה שמרנית.

מחאת האוהלים בתל אביב(צילום: ירון ברנר)

"אני כבר מפסיק להאמין למדינה הזאת. זאת מדינה שבאה ומשנה את הכללים, מבטיחה דברים ולא מקיימת אותם, משנה דברים בדיעבד כתוצאה מלחץ ציבורי". אל גבאי מצטרף בחלק מהמקרים שמחון. אלא שהשניים שלעתים נחזים להיות מעין שלוחים של מנהלם מגלים במקומות אחרים דווקא גמישות מחשבתית גדולה בהרבה. במיוחד גבאי שמפליא בביקורת על התקציב הדו שנתי מבית מדרשו של שר האוצר ותומך באופן נלהב בקיצוץ בתקציב הביטחון. כך שרוח המפקד אולי שורה על הדיונים במידה, אבל גם זה לא מונע מהחברים לצנזר את עצמם.

צנזורה עצמית לא הכרחית

אמצע חודש ספטמבר 2011 והוועדה מתקרבת לסיום עבודתה. חבריה מתכנסים לאחד הדיונים האחרונים. יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, מסביר למה החליט שלא לגעת בפטור ממס על קרנות ההשתלמות. "יש הסכמה פה אחד לא לגעת בזה. לא בגלל שאנחנו לא חושבים שזה נכון אלא בגלל שתפעולית זה מסבך את המערכת".

ההתלבטות הזו עוברת כחוט השני בדיוני הוועדה: האם לנקוט בצעד שהוא גם נכון כלכלית־חברתית וגם אפשרי פוליטית, או להתמקד רק בצעדים שיש סיכוי סביר להעביר אותם? הדבר בולט גם בנושא מס הירושה, שחברים רבים בוועדה תומכים בו אך ההערכות הן כי סיכויי גבייתו אינם שווים לכאורה את המאמץ. הסיטואציה הזו לא נוחה לפריזט שמפציר בחברים לפחות לומר באופן ישר שהסיבה היחידה שלא לאמץ מס ירושה היא מנגנון מסורבל וסיכויי אכיפה נמוכים. "אם באה רשות המסים ואומרת: רבותי, קונספטואלית מבחינת חלוקה שוויונית של הנטל, ומבחינה מוסרית, אני חושבת שזה נכון אבל זה מסובך. זה יקר, זה לא יביא הרבה כסף... זה בסדר להגיד את זה רק בואו נדע על מה אנחנו מדברים".

השיח הזה מעורר שאלה עקרונית, אולי אפילו פילוסופית. כתב המינוי של הוועדה קובע כי "הצוות יביא חלופות להקלת הנטל הכלכלי המוטל על אזרחי ישראל". אם כן, כלל לא מובן מאליו שהוועדה תחיל על עצמה מעין צנזורה עצמית, ותכניס לדו"ח הסופי רק את הצעדים שהיא סבורה שהממשלה תוכל לעמוד בהם מבחינה פוליטית.

דווקא מכיוון שמדובר בוועדה שהוקמה כדי לתת מענה לזעקה ציבורית רחבה, ראוי היה על פניו שאת הדין והחשבון הסופי שלה תגיד קודם כל לציבור ורק אחר כך לממשלה. ראוי היה להציג סל צעדים רחב ככל האפשר בפני הציבור שממנו תבחר הממשלה, על פי סדרי העדיפויות שלה ועל פי מידת הקשיחות של עמוד השדרה הפוליטי שלה, מה לאמץ ולבצע. באופן הזה יכול היה הציבור להיפרע מנבחריו בהתאם לסדרי העדיפויות שהיו בוחרים ליישם.

העובדה שצעדים רבים נקברו בין הפרוטוקולים, והדיונים כלל לא הובאו לשיח הציבורי כמשהו שהוא בגדר נכון, צודק ואפשרי כלכלית (להבדיל מפוליטית), היא נקודה שעומדת בעוכרי העבודה הרצינית והמושקעת שביצעה הוועדה. העובדה שהתגלעו בוועדה ויכוחים כאלה שלא הגיעו לידיעת הציבור היא גם ההוכחה לחשיבות חשיפת הפרוטוקולים, או ליתר דיוק היא ההוכחה עד כמה שרירותית, לא שקופה ואפילו אנטי דמוקרטית היתה ההחלטה לגנוז אותם.

הפרוטוקולים של טרכטנברג - הפרויקט המלא בכלכליסט