התסיסה היום עלולה להפוך להתקוממות של מחר
מוקדם לדבר על אינתיפאדה שלישית: זאת עדיין לא התקוממות רחבה, אין מפקדה ששולטת על ההמונים והפלסטינים מכוונים בינתיים להתנגדות עממית בלבד. אלא שאבו מאזן נמצא במלכוד: מצד אחד ההמון הוא נמר שמסוכן לרכוב עליו, אבל מצד שני להישג מדיני הוא יגיע רק כשהשטח יהיה במצב של "קומקום רותח"
הסיבה הראשונה היא המצב הכלכלי החמור בשטחים, שמשפיע לא רק על הצעירים המובטלים, אלא גם על השוטרים הפלסטינים, עובדי הרשות, שלא קיבלו את משכורותיהם ועל כן לא הגיעו לעבודה ולא נמצאים בשטח כדי לרסן את ההמון. בהקשר זה חשוב להדגיש גם שהמצב הכלכלי הקשה וקופת הרשות המתרוקנת הם במידה רבה מעשי ידיה של ממשלת ישראל, שנמנעה מהעברת כספים בעקבות פנייתו של אבו מאזן לאו"ם בבקשה להכיר ברשות כמדינה.
מתיחות בשטחים - כתבות נוספות ב-ynet:
- שביתת הרעב בכלא נמשכת: "העציר מת מעינויים"
- 13 שנה ואינתיפאדה: מעגל דמים ישראלי-פלסטיני
- עימותים בגדה, 4,500 אסירים החזירו הארוחות
- שביתת רעב פלסטינית ואלימות: "המצב מסוכן"
סיבה נוספת למתח הגובר היא ההישגים של חמאס בעקבות "עמוד ענן". התעמולה החמאסית היוצאת מעזה מציגה את הוויתורים שעשתה
ישראל במסגרת הסדר הסיום של המבצע כהישג כביר של ההתנגדות המזוינת, ובגדה זוכים הסברים אלה לאוזן קשובה גם בתנועת פתח, שחרטה על דגלה את ההתנגדות הלא אלימה. במקביל גובר התסכול בגדה בשל היעדר הפיוס המובטח בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס השולט בעזה בהנהגתם של חאלד משעל ואיסמעיל הנייה.
פתח, שהיא הבסיס הפוליטי של הרשות הפלסטינית ושל היו"ר אבו מאזן, חוששת לאבד את הדומיננטיות שעדיין יש לה בגדה, ולכן היא חייבת להיראות לוחמנית לא פחות מחמאס. הדרך לעשות זאת היא באמצעות מה שמכונה "אינתיפאדה סילמייה", או בתרגום חופשי, אינתיפאדה שמתנהלת בלא שימוש בנשק חם ובמטעני נפץ. התקוממות כזאת נועדה לאפשר לפלסטינים להגיע הישגים מדיניים מבלי לאבד את אהדת העולם כתוצאה ממעשי רצח של ישראלים.
וישנה עוד סיבה חשובה לתסיסה: הפעולות שמכונות בישראל "תג מחיר", והן למעשה פשיעה לאומנית. זוהי גם ההגדרה שנותנת ישראל לפעולות אלה של קיצוניים וטרוריסטים יהודים. גם ההתנגשויות התכופות עם תושבי המאחזים, כפי שאירע בשבת באזור הכפר קוסרה, תורמות אולי אפילו יותר לחימום האווירה (אף שיש לציין שטרם התברר מי יזם את ההתנגשויות באזור המאחז אש קודש והכפר קוסרה).
כל הסיבות המצוינות לעיל יצרו מצע דליק שעליו הרשות הפלסטינית יכולה להשליך גפרורים שמציתים תבערות מקומיות.
הקומקום הרותח: בין קיסינג'ר לאבו מאזן
הסיבה העיקרית לכך שהתסיסה גברה בימים האחרונים היא הרצון של הפלסטינים ליצור מצב נפיץ לקראת ביקורו של ברק אובמה. לא מדובר בהמצאה של אבו מאזן וגם לא של ג'יבריל רג'וב. בשנות ה-70 פיתח הנרי קיסינג'ר את התיאוריה שהסדרים בינלאומיים מושגים בקלות יחסית במצב של "קומקום רותח". קיסינג'ר יישם את התיאוריה הזאת כשהיה יועץ לביטחון לאומי ושר חוץ בממשל ניקסון, כשהיה צורך להגיע להסדרים שיסיימו את מלחמת יום הכיפורים. הוא הצליח לא רע, ועכשיו אבו מאזן מעוניין לבצע מהלך דומה שמטרתו היא ליצור אווירה שתכריח את בנימין נתניהו ואת אובמה לדון בדרישות הפלסטינים, גם אם לשניהם לא יהיה חשק או כוונה להגיע לתוצאות ממשיות.
באמצעות ה"אינתיפאדה סילמייה" מבקש אבו מאזן לכפות על אובמה ונתניהו לייצר מתווה לתהליך מדיני, פחות או יותר בתנאים המקובלים על הרשות הפלסטינית. את ההמשך, כלומר את יישום המתווה, יבצע שר החוץ הטרי של ממשל אובמה בתקופת כהונתו השנייה, הסנטור לשעבר ג'ון קרי.
זה פחות או יותר הסיפור וזו הסיבה שהיום (ב'), אף שנציג פלסטיני השתתף בנתיחת הגופה של העציר ערפאת ג'רדאת שמת בכלא מגידו, ייצאו המונים לרחובות אחוזי זעם אמיתי אבל גם מוכוונים על ידי הרשות. סביר להניח שאבו מאזן חרד מאוד, ממש כמו ממשלת ישראל, שמא ייצאו הדברים משליטה, כי גם הוא ראה שההמון הוא נמר שמסוכן לרכוב על גבו.
עם זאת, ברור למדי שאבו מאזן ואנשיו אינם רוצים, וגם אומרים זאת בפה מלא, שהדברים יתפתחו לכדי אינתיפאדה אלימה וקטלנית כמו זו בתחילת העשור הקודם. זיכרונות האינתיפאדה השנייה ממתנים את הרחוב, ולכן רוב המפגינים, המתפרעים ומיידי האבנים הם צעירים שהיו תינוקות או ילדים בתחילת המילניום. אלה שהאינתיפאדה צרובה בזיכרונם, רובם לפחות, לא ממהרים לצאת לרחובות.
גם ממשלת ישראל מבינה שפעולות העונשין שאותן נקטה כלפי הרשות הפלסטינית בעקבות המהלך בעצרת האו"ם היו שגיאה שהחמירה את בידודה של ישראל בעולם, ונתנה בידי הרשות הן נשק תעמולתי בזירה הבינלאומית והן חומר בערה כלפי הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון. מי שיסבול מהתסיסה הנוכחית בשטחים הם בעיקר המתיישבים היהודים ברחבי הגדה, וכמובן כוחות צה"ל ומשמר הגבול שעומדים בחזית וסופגים את מטחי האבנים ובקבוקי התבערה.
זו עדיין לא אינתיפאדה
לפי שעה לא מדובר באינתיפאדה. זו עדיין לא התקוממות עממית ואין לה את המאפיינים של האינתיפאדות הראשונה והשנייה. אין מפקדה אחת שמכוונת את המהלכים, אין שימוש נרחב באמצעים אלימים,
ועד כה מוגבלות הפעולות האלימות למספר מצומצם של מוקדים במרחב הכפרי ובחברון, אך לא בשכם, ברמאללה ובירושלים המזרחית.
אבל הסמנטיקה פחות חשובה. מה שחשוב הוא שהתסיסה של היום עלולה להפוך להתקוממות של מחר. צה"ל ומשמר הגבול מוכנים, מאומנים ומצוידים לטיפול בהמון מתפרע באופן יעיל לאין ערוך בהשוואה ל-1987 ולספטמבר 2000. הם פיתחו שיטות עבודה שמכוונות לא להפיל חללים או לפצוע קשה את המפגינים, ולכן הפוטנציאל הנפיץ והאלים של כל הפגנה כזאת - ושל התסיסה בכללה - הוא קטן בהרבה לעומת ההתפרעויות שפתחו את שתי האינתיפאדות הקודמות והזינו את השנאה שפעפעה בהמונים במשך כמה שנים עד שדעכו.
יש לקוות שההתנהגות המאופקת שאוכף צה"ל על חייליו באמצעות הוראות מחמירות של פתיחה באש ובאמצעות הסברים ברורים תעשה את שלה ותמנע התלקחות רבתי שאליה מתכוונים אלה שמדברים על "אינתיפאדה שלישית".
לפנייה לכתב/ת 
