קומיקס במקום F-16: העוצמה הרכה של יפן

ב-1990 טבע ג'וזף נאיי, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, את המונח "עוצמה רכה" (soft power) כדי לתאר את הדרך שבה מדינה יכולה להקסים מדינות אחרות ולמשוך אותן באמצעות ערכיה ותרבותה ולא רק להפחיד אותן בעוצמתה הצבאית או הכלכלית. נאיי התייחס בדבריו ליכולתה של ארצות הברית להשפיע על אנשים רבים ברחבי העולם באמצעות הערכים שאותם היא מייצגת, כגון חירות וקפיטליזם, אך גם דרך תפוצת התרבות האמריקנית העכשווית - רשת סטארבקס, מכנסי ג'ינס, סרטי הוליווד ומוזיקת פופ. נאיי גם קרא לממשל האמריקני לעשות שימוש מודע בעוצמתה התרבותית של ארה"ב בעולם.

"מגלים עולם" - מאמרים אחרונים:

הדמוקרטיה הגדולה בעולם שלא שמעתם עליה / ד"ר גיורא אלירז

לא טיול בפארק. המשוכות של נשיאת דר' קוריאה  / ד"ר אלון לבקוביץ

הסודניות זנחו את החרב לטובת הדיו. איך זה קרה?  / ד"ר אירית בק

מגזיני אופנה יפניים. מצליחים מאוד באסיה(צילום: ד"ר ניסים אוטמזגין)

ביפן התקבלה תיאוריית העוצמה הרכה בהתלהבות והיכתה שורשים במהירות. בעיתונות הכתובה, באקדמיה ובקרב חוגי הבירוקרטיה

עוצמה רכה נתפסה כסוג של דיפלומטיה מתוחכמת וככלי עזר יעיל ביחסים הבינלאומיים של המדינה. עבור יפן, אשר במשך עשורים רבים נתפסה כגמד דיפלומטי בעל השפעה מוגבלת על הפוליטיקה הבינלאומית, השימוש בעוצמה רכה נראה כדרך לגיטימית להרחיב את השפעתה בעולם באופן שהולם את מעמדה הכלכלי, מבלי להתחייב למעורבות צבאית.

יש ואין צבא באותו זמן

הרצון להימנע ממעורבות צבאית מחוץ לגבולות המדינה נובע מהתבוסה הטראומטית במלחמת העולם השנייה ומהטלת האשמה בכל הרע שקרה על אנשי הצבא. סעיף 9 בחוקה היפנית אף אוסר על המדינה לצאת למלחמה או להחזיק בכל פוטנציאל מלחמתי אחר.

למרות זאת, ליפן אחד הצבאות המתקדמים בעולם והוא בעל התקציב החמישי בגודלו בעולם. הפרשנות המקובלת היא שמותר לקיים צבא כל עוד הוא הגנתי – מטוסי F-16 ליירוט מטוסי אויב אך לא מפציצים אסטרטגיים ארוכי טווח; ספינות סיור ולחימה (כולל שלוש אוניות ענק בשווי מיליארד דולר ליחידה) אך לא נושאות מטוסים; טנקים ותותחי שדה לקרבות קונבנציונליים, אך לא טילים בליסטיים שיכולים לתקוף את צפון קוריאה. וכך, ליפן יש ואין צבא באותו הזמן.

בעשור האחרון השיקה ממשלת יפן כמה קמפיינים מתוקשרים שנועדו להרבות עניין במדינה ולהפכה לאבן שואבת לסטודנטים ולתיירים. בנובמבר 2011 פתח משרד הכלכלה והתעשייה היפני בקמפיין בינלאומי בשם "קוּל ג'פן" (Cool Japan), שנועד להציג את ערי יפן כתוססות מבחינה תרבותית. קרן יפן, סוכנות ממשלתית עם סניפים ברחבי העולם (כולל נציג בכיר בשגרירות יפן בישראל), מממנת אירועים תרבותיים בעלי תוכן יפני, תומכת בלימודי יפן במוסדות להשכלה גבוהה ומסבסדת הבאתם של סטודנטים זרים ליפן. משרדי החינוך והחוץ היפניים מממנים פרסומים וסמינרים בינלאומיים שנועדו להשפיע על מעצבי דעת קהל ברחבי העולם.

אירוע במסגרת יוזמת "קוּל ג'פן"(צילום: ד"ר ניסים אוטמזגין)

ההחלטה להשתמש בדיפלומטיה תרבותית מקבלת זריקת עידוד חזקה מההצלחה של התרבות היפנית העכשווית. זה כשני עשורים שאנימציה וקומיקס יפני (מנגה), משחקי מחשב, אופנה ואדריכלות יפניות הפכו למצרכים גלובליים. אנשים רבים בעולם אולי לא יודעים מיהו אבה שינזו, ראש ממשלת יפן, ולא שמעו על קיידאנרן, ארגון העסקים היפני רב העוצמה והמעללים, אך הם בוודאי מכירים את סוני וטויוטה. ילדיהם עשויים לשחק במשחקי מחשב תוצרת יפן או לצפות באנימציה יפנית על גבי מסך המחשב, והם אולי אכלו סושי במסעדה מקומית. לייצוא התרבותי מיפן יש גם תמורה כלכלית חשובה - במונחים כספיים יפן מייצאת פי שלושה אנימציה לארה"ב מאשר ברזל מעובד.

מנסה לרפא את פצעי העבר

עוצמתה התרבותית של יפן משמעותית במיוחד באסיה (סין, קוריאה, דרום מזרח אסיה) ושם היא עשויה למלא תפקיד חשוב בריפוי פצעי העבר. אף על פי שבמדינות אסייתיות רבות עדיין קיימות שנאה וחשדנות כלפי יפן על רקע הכיבוש והקולוניזציה במחצית הראשונה של המאה ה-20, צעירים רבים מגלים עניין רב בתרבות הפופולרית היפנית ובעקבות כך מפתחים דימויים חיוביים יותר של המדינה. בקרב צעירים רבים באסיה, יפן נתפסת לא רק ככובש אכזר אלא גם כחברה תוססת ותרבות עכשווית מרתקת.

טוקיו. לא רק כובש אכזר, תרבות עכשווית תוססת ומרתקת(צילום: ד"ר ניסים אוטמזגין)

שר החוץ היפני ממנה את דראיימון- אחד מדמויות האנימציה היפניות המפורסמות - לשגריר תרבות עולמי(צילום: ד"ר ניסים אוטמזגין)