הקהל של דני רובס: כל הפנים, בלי שמות

להבין את הסיפור שלכם, או להמציא לכם אחד משל עצמי. דני רובס(צילום: יאן נורדלונד)

עשרים שנה עברו מאז הדרך אל האושר ההיא. אני יודע מה עבר עליי, וסקרן כל כך לראות מה עבר עליכם. סוג של פגישת מחזור. ואתם נכנסים, בדרך כלל זוגות זוגות, כמו לתיבת נוח. מפלסים בזהירות את דרככם אל מקומכם, ומתיישבים תוך מבטים זהירים לצדדים, לראות עם מי מחלקים את החוויה הלילה. אני מנסה לקרוא את פניכם, עוד לפני שאני עולה לבמה. מנסה, כמו שאני אוהב, להבין את הסיפור שלכם, ואם לא - להמציא לכם אחד משל עצמי.

הנה הזוג שבו היא גררה אותו בהתלהבות רבה להופעה, והוא רק מחשב אם יספיק להגיע בזמן לסוף שידור המשחק בליגת האלופות. יהיה קשה איתו, צריך להפעיל את כל הכלים בארסנל כדי להגיע אליו ולשמש תחליף ראוי לברצלונה. לא קל.

הנה הזוג המאוהב, הצעיר. אולי אחד השירים שלי הוא בשבילם "השיר שלהם", זה שתמיד יזכיר להם את האהבה או החתונה או איזה רגע מרגש אחר. איזה שיר זה? האם הוא ברפרטואר של הערב? אם לא, הם בטח יבקשו אותו בעצמם. הלוואי שאני זוכר את כל המילים. הנה זוג גברים שהגיע להופעה, משוחח בעירנות. אולי אחד מהם אוהב את השירים שלי והשני לא, וזה סוג של טסט. אני חייב להיות טוב, חד, מרגש ושנון במיוחד הערב.

הנגנים יושבים בנחת ואוכלים, ואני עדיין עומד ליד הדלת. אני חייב לנסות לפענח אתכם, להבין איך אני יכול להגיע אליכם, לעבור את הגדר המחושמלת וכלבי השמירה שאנשים מסויימים מציבים סביב ליבם. לא יכול להיכשל. אתם יצאתם מגדרכם כדי לבוא לראות אותי, אני חייב להיות במיטבי.

אתם יצאתם מגדרכם כדי לראות אותי, אני חייב להיות במיטבי(צילום: אריאל ואן סטרטן)

אני זוכר שבמשך תקופה ארוכה הייתי מבקר הקולנוע של "זהו זה". בהתחלה הייתי הולך להקרנות הרשמיות לעיתונאים ולמבקרים (חינם כמובן), אבל מהר מאוד התחלתי ללכת להקרנות רגילות בבתי הקולנוע ולשלם ממיטב כספי. פשוט בהקרנות למבקרים תמיד נדמה היה לי שאנשים באים לעבוד, ולא ליהנות ולהיסחף. אני רוצה להרגיש כמו ילד בסרטים הצגות והופעות. כמה אני מקווה שגם הוא, שם בשולחן האמצעי מרגיש ככה.

אתם מזמינים לאכול, מפטפטים בינכם לבין עצמם, מעבירים את הזמן עד תחילת ההופעה. הנה ההיא שבאה לכל הופעה. מכירה בעל פה כל מילה. אני שונא את המילה "מעריצה". זה נשמע לי תמיד נגזר מ"עריץ". אבל כנראה שזה מה שהיא. גם אני הייתי כזה פעם, בהופעות של אמנים שאהבתי במיוחד.

הנה הזוג שהשאיר בייבי סיטר עם הילדים. קמטי דאגה, וטלפון בהיכון(עטיפת האלבום)

הנה הזוג שהביא את הילד כדי להראות לו מה הם אוהבים לשמוע. גם אני לקחתי ככה את בנותי להופעות רבות. ליבי יוצא אליהם. והנה זו שבאה לבד, במצב רוח לא מי יודע מה. אולי מישהו הבריז לה, אולי היא אחרי אהבה גדולה שנגמרה, והשירים שלי יהיו לה סוג של נחמה...

עדכונים על כל מופעיו הקרובים תוכלו למצוא בדף הפייסבוק של דני רובס