שחקן הכדורעף שיצא מהארון
ג'ניה דודוצקין, שהניף לפני שבועיים את גביע המדינה בכדורעף עם הפועל מטה־אשר, עשה עוד היסטוריה כשהפך לספורטאי הבכיר הראשון בארץ שיצא מהארון. "אם אוהדים של בית"ר היו יודעים שיש שחקן הומו בקבוצה, היה אצלם בדיוק אותו בלגן שיש היום עם המוסלמים. זו גזענות שנובעת מבורות"
עוד ב-ynet ספורט:
בגיל 27, הקפטן של מחזיקת הגביע הטרייה מדבר חופשי על סיפורו האישי, הגם שלטענתו יצא מהארון הרבה קודם. הנפת גביע המדינה הייתה עבורו סגירת מעגל. לפני 11 שנים הוא עלה לראשונה לסגל הקבוצה הבוגרת של מטה־אשר והיה השריד היחיד מהקבוצה שזכתה בגביע המדינה הקודם.
דודוצקין עלה לארץ בגיל ארבע מאזרבייג'ן. אמו (אלה) ודודתו (סאנה) היו שחקניות כדורעף מצטיינות, ולאחר שנים שהתלווה אליהן באימונים ובמשחקים, טבעי שהלך
בגיל 16 הוא צורף כאמור לסגל הקבוצה הבוגרת בליגת העל, שזכתה שנה לאחר מכן בדאבל (עונת 2002/3). בעונה שאחריה הוא כבר הפך לשחקן שישייה, אבל בקבוצה צעירה שנאלצה להתמודד עם משבר כלכלי. דודוצקין החזיק למעשה את הקבוצה בימיה הקשים, יחד עם הבכירים בני עין־המפרץ, נעם ויובל כץ. לימים, כשהקבוצה השתקמה וחזרה לצמרת, הוא מונה לקפטן ונאלץ לראות, עונה אחרי עונה, איך מכבי ת"א גוזלת מהקיבוצניקים כל תואר אפשרי.
"לא עשיתי כסף גדול בקריירה, להתעשר מכדורעף זו בדיחה", הוא מתוודה. "בענף שלנו משלמים סכומים הרחוקים שנות אור ממה שמקבלים כדורגלני צמרת בישראל. שחקני כדורעף רבים משלימים הכנסה בעבודות נוספות, כי במשכורת של כדורעפן אי־אפשר להחזיק משפחה. לי לא היה צורך לעבוד, כי יש לי את התנאים של חבר קיבוץ, אבל אני ממלא את זמני גם בלימודים כסטודנט לפסיכולוגיה".
מאז שנעם כץ מונה למאמן, לפני שש שנים, מטה־אשר חזרה להיות מועדון צמרת. החיבור עם עכו הביא להגדלת התקציב, הקבוצה התחזקה בשחקנים איכותיים והביאה זרים ברמה גבוהה. אחרי שבחצי הגמר הדיחה את הדאבליסטית, מכבי ת"א, היום היא נראית מועמדת טבעית לזכייה גם בתואר האליפות.
תקצירים ב-ynet ספורט:
- צפו ב-1:4 הגדול של מכבי חיפה על בית"ר
- צפו גם ב-0:2 של מנצ'סטר סיטי על צ'לסי
- גם תקצירי ליגת העל בכדורסל פה
- ולקינוח: תקצירי מכבי ת"א ביורוליג
"מה שהחזיק אותי כל השנים זה אהבה לכדורעף", אומר הקפטן. "אפילו שלא זכינו בתארים, תמיד נהניתי. אצלנו הכדורעף זה בדם. גם בתקופות הקשות, כשהיה לנו סגל ישראלי דל ומצומצם, שחקנים נתנו את נשמתם והביאו את המועדון למשחקי גמר אליפות או גביע. תמיד הגענו לכמעט תואר – והתסכול התגבר. לכן העונה, כשניצחנו בחצי גמר הגביע את מכבי תל־אביב, הייתה התרגשות גדולה. זה היה הגמר האמיתי, והרגשנו שנשבר הנאחס".
גם אתה אמרת בשידור: "אמא, הבאתי גביע"?
"לא, אבל מרוב התרגשות לא ישנתי שלושה ימים. ההרגשה הייתה עילאית. גדלתי על הנפות הגביע של אמא, אבל כשהתחלתי לשחק אף פעם לא חשבתי שאזכה להניף בעצמי. לפני הגמר האחרון רק אמרתי לשחקנים הצעירים שיחוו את הרגע".
המאמן, נעם כץ, היה אחראי לכך שדודוצקין נשאר בקבוצה. כשקיבל את התפקיד במטה־אשר, דודוצקין חשב לעזוב את הענף ולצאת לארה"ב, אבל המאמן שיכנע אותו להישאר והפך אותו לשחקן מרכזי. "ג'ניה מייצג את כל היופי שבספורט, כי אין לו אגו, והוא ייתן מעצמו הכל בכל תפקיד שיתבקש", מספר כץ. "הוא זה שעושה לשחקנים החדשים היכרות עם המועדון וגם אחראי לקשר עם הקהילה. זו זכות גדולה לאמן שחקן כמוהו".
"יום אחד נפל לי האסימון"
נפגשנו עם דודוצקין במגרש הביתי שלו, בכפר־מסריק. סיבוב קצר בשבילי הקיבוץ, שהופרט לאחרונה, מלמד על הערצה כלפיו מצד ילדי הגן ובית הספר.
כשהתלמידים ראו אותו מסתובב עם גביע המדינה, לצורך הצילום, הם התנפלו עליו וביקשו תמונה משותפת. "ג'ניה הוא משלנו, שחקן מצוין", אמר אחד הילדים.
בתקופת לימודיו בבית הספר, ג'ניה הרגיש שהוא שונה מבחינת הזהות המינית, אבל העדיף לחיות בהכחשה ולא סיפר לאיש. רק לאחר השירות הצבאי הוא החליט לאזור אומץ ולצאת מהארון. "יום אחד נפל לי האסימון", הוא משחזר. "אמרתי לעצמי שעם כל הקושי, אני עושה את זה, ושמי שלא ירצה לקבל אותי זו בעיה שלו". זו הייתה החלטה אמיצה במיוחד בחברה סגורה כמו בקיבוץ, ובעיקר כשחקן במועדון כדורעף מוביל בליגת העל.
“הראשונים שסיפרתי להם היו החברים, ואחר כך ההורים", הוא מספר. "היו לי פחדים מהתגובות, אבל ההפתעה הכי גדולה בשבילי, בהיבט החיובי, שחבריי לקבוצה קיבלו את זה בטבעיות. הם לא הופתעו. הם הרגישו את זה קודם, כי לא הייתה לי חברה. כשהחלטתי לספר, הייתי פתוח איתם ואמרתי להם: 'תשאלו אותי מה שאתם רוצים'".
לא צחקו עליך?
"צחקו עליי לפני כן. אחרי שיצאתי מהארון האווירה השתנתה, והצחוקים היו בקטע של החבר'ה, לא בשביל לפגוע. היו בחדר ההלבשה צחוקים שאני מגדיר אותם חיוביים".
שחקנים חוששים להיות לידך בחדר ההלבשה?
"כשמגיע שחקן חדש לקבוצה, שלא מכיר אותי אבל שומע שאני הומו, בהתחלה נוצרת אצלו אי־נוחות להיות איתי במקלחת. בגלל הסטריאוטיפ, היו מקרים ששחקנים חדשים חששו להיות לידי כשהם עירומים. עם הזמן, השחקן החדש לומד להכיר אותי כג'ניה, ולא כהומו. לפעמים יש התבטאויות פרובוקטיביות בחדר ההלבשה, ככה בצחוק, ואם אני מרגיש שזה חורג מגבול הטעם הטוב, אני עוצר את זה".
למשל?
"כמו בתקופה הראשונה אחרי שיצאתי מהארון, כשהשחקנים התרברבו בחדר ההלבשה על הבחורות שהם שכבו איתן אתמול בערב. אמרתי להם, אם אתם מדברים על זה בחופשיות, סבבה, אבל אז גם אני לא רואה שום בעיה לספר לכם על הבחור ששכבתי איתו אתמול. אם הם יוצרים נורמה לספר בחדר ההלבשה על החיים האישיים שלהם, מדוע שלא אספר להם על החיים שלי? דרך הפתיחות, שחקנים התחילו לראות אותי בתור ג'ניה, ולא כהומו. כמובן, יש דברים שקשה להם לשמוע, אבל אני מסביר להם בדרך שלי".
ובקיבוץ, קשה לחיות כהומו?
"בקיבוץ שלי אין עם זה בעיה. זה לא מה שהיה פעם. היום אני חי בזוגיות עם בן קיבוץ מעגן מיכאל, וזה מתקבל אצלנו בצורה הכי טבעית גם בקבוצה. אחרי הזכייה בגביע למשל, עמיחי הגיע איתי לארוחה הקבוצתית והתקבל בשמחה על ידי כל השחקנים. הם נתנו לי מחמאות עליו ואמרו שאנחנו אחלה זוג. כמו ששחקנים אחרים באו עם החברות שלהם, אני באתי עם החבר. האמת, זה סיפור ייחודי מה שקורה בקבוצה שלנו, ששובר את כל הסטיגמות".
בן זוגך קשור לספורט?
"בעבר הוא היה ג'ודאי. הוא בן 29, פסל וצורף. הוא חבר קיבוץ, שעובד בגן הילדים כמטפל בחצי משרה".
אתה מאושר?
"זו התקופה הכי מאושרת בחיי, ברמה אישית ומקצועית. יכולתי לתת לעמיחי נשיקה בסוף המשחק בכיף, ואף אוהד שהיה לידי לא אמר לי מילה אחת. כמובן שגם אף אחד מהשחקנים ומההנהלה. אני מאחל להרבה זוגות סטרייטים את הזוגיות הטובה שיש לנו".
חושבים על הרחבת המשפחה?
"כן, הייתי רוצה תא משפחתי, לגדל ילדים. אשמח אם אוכל להמשיך לחיות בסביבה קיבוצית עם בן זוגי. אם יהיו לי ילדים, זה יזכה להערכה רבה יותר מצד החברים. אולי לא מצד בני ה־70 פלוס, שהם יותר שמרנים, אבל הצעירים יקבלו אותי בטבעיות".
אם היית כדורגלן או כדורסלן, גם היית יוצא מהארון?
"הסיכויים נמוכים. בניגוד ללסביות שמתקבלות בהבנה בספורט, הקבלה של הומואים בעולם הספורט היא בעייתית בגלל דעות קדומות. לצערי, בכדורגל יש הומופוביה. אני מכיר דמויות בכירות בכדורגל ובכדורסל שהם הומואים שמפחדים להיחשף, כי הם חוששים שזה יפגע להם בקריירה ובפרנסה. כשאני שומע את הסיפורים שלהם, אני אומר תודה לאל שבחרתי בכדורעף. מה הם צריכים, שהקהל יקלל אותם? ואז הנהלת המועדון תראה את התייחסות הקהל, ולך תדע להיכן זה יתפתח".
"את האוהדים לא אמור לעניין עם מי אסיים את הערב"
אין ספק שדודוצקין, כספורטאי מוביל, הוא סוג של פורץ דרך. בארץ יש אמנם קבוצת כדורעף של גאים, שמשחקת בליגה נמוכה, אבל קשה למצוא דוגמאות לספורטאים מקצוענים שיצאו מהארון. גם בעולם מדובר במקרים מעטים של ספורטאים שהסכימו להיחשף, לרוב אחרי שפרשו ממשחק, מחשש שהדבר יפגע להם בקריירה. הכדורגלן הראשון שעשה זאת היה האנגלי ג'סטין פאשנאו ב־1990, ואחריו גם הכדורגלנים אנטון הייסן משבדיה ותומאס ברלינג מנורבגיה, שחקן הפוטבול רוי סימונס, וכדורסלן האן־בי־איי, ג'ון אמיצ'י.
"המסר שהכי חשוב לי להבהיר לקוראים הוא שזה שאתה הומו לא צריך להשפיע על ההתייחסות אליך במגרש", אומר ג'ניה. "את האוהדים לא אמור לעניין עם מי אני מסיים את הערב. מה שחשוב זה אם אני מספיק מוכשר וטוב במגרש. חלק מהספורטאים המפורסמים שמים פס ויוצאים לבלות במקומות של הקהילה, והחברים לקבוצה יודעים מי הם, אבל רוב ההומואים לא יוצאים לבלות במקומות האלה, מחשש שעצם ההגעה למקום תהיה יציאה מהארון".
מה יקרה לדעתך לכדורגלן, לכדורסלן, שיצהיר שהוא הומו?
"יש חשש שישירו עליו ביציע את כל השירים הנוראים. ישתמשו בזה כדי לנגח אותו ואת הקבוצה. מכיוון שהומואים נתפסים לעיתים בחברה כנשיים יותר, קבלתם בכדורגל או בכדורסל הופכת לבעייתית, היות שהענפים האלה נתפסים יותר כגבריים. עובדה שיש קמפיינים בליגות בכירות בעולם להפסיק עם ההומופוביה. הלוואי שגם אצלנו יגיע היום שעוד ספורטאי ייצא מהארון, ואנשים יגידו 'למי אכפת?!' זה יהיה סימן שהחברה התבגרה".
אתה רואה ביחס של הקהל כלפי הומואים סוג של גזענות?
"תסתכל איך אוהדי בית"ר ירושלים מתייחסים לשני שחקנים מוסלמים. אם מביאים נוצרים זה בסדר, אבל מוסלמים? וויי־וויי־וויי. אם אוהדים של בית"ר היו יודעים שיש שחקן הומו בקבוצה, היה אצלם בדיוק אותו בלגן שיש היום עם המוסלמים. וכן, זו גזענות שנובעת מבורות".
"לא אשקר, בהתחלה היו אנשים ששאלו אותי איך אנחנו בוחרים קפטן שהוא הומו", מגלה המאמן נעם כץ. "כעסתי על השאלה, כי זכותו של כל אחד לחיות את חייו. אני בז לקבוצות כדורגל שבוחרות שחקנים לפי דת, צבע או נטיות. אני נגעל ממה שקורה בבית"ר ירושלים בנושא הגזענות. אני גאה שהקבוצה שלנו מייצגת פן אחר".
יו"ר מטה־אשר, מיכאל קישון, מוסיף: "הזהות המינית של ג'ניה בכלל לא רלוונטית. מה שחשוב זה התנהגותו ויכולתו המקצועית, ואצלנו כולם אוהבים אותו. אם הקהל היה מקבל אותו בצורה שלילית, אני לא הייתי ממשיך בתפקידי".
שחקן הקבוצה, שירן וייסמן: "אנחנו לא עושים סיפור מאורח חייו של ג'ניה. נכון שהיותו הומו יכול לעורר עניין, אבל האופי שלו כל כך טוב, שכל הצחוקים, אם היו פה ושם, התקבלו בצורה חיובית".
לפנייה לכתב/ת 
