עבריינים בחסות המדינה

מאחר שמיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות, הרי שלא ניתן עדיין לקבוע, אם ואיזה משקל יתן בית המשפט המחוזי לעדותו של עד המדינה במשפט הולילנד. מה שכן ברור כבר עתה הוא שהממצאים הנצברים מדיון לדיון - ביחס להיקף פעילותו העבריינית, לנסיבות הפיכתו לעד מדינה, למניעיו להעיד, לטובות ההנאה שהובטחו לו, לסתירות ולשקרים המתגלים בגרסתו - מכרסמים באופן ממשי במידת המהימנות שניתן לייחס לעד הזה, והם גם מעוררים סימני שאלה נכבדים ביחס לטיב ולמידת שיקול הדעת של מי שגייסו אותו.

מצב הדברים הזה מדאיג, לא רק בשל החשש מפני עשיית עוול לנאשמים, אלא בשל היותו "קצה הקרחון" למציאות בעייתית, שהציבור אינו מודע לה, בכל הנוגע להפעלת עבריינים בשירות המדינה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שלי, לכי לממשלה / אמנון לוי

חלון הזדמנות היסטורי לשינוי השיטה / מאיר דגן

המאבק בפשיעה קשה ומורכב, בשל טיבם וטבעם של העבריינים, שאינם בוחלים באמצעים בכדי לא להיתפס, ומשום שגורמי האכיפה נתונים למגבלות של תקציב מחד ושל חוקים ופיקוח משפטי מאידך. בנסיבות הללו ולנוכח הפשיעה המתעצמת, הכירה המדינה בצורך לעשות שימוש בעבריינים שישמשו בשירותה (כסוכנים סמויים, או כעדי מדינה). אלה יביאו להפללתם של עבריינים אחרים ובתמורה לא יעמדו לדין בגין פשעיהם, ויקבלו תגמול כספי נכבד.

השיטה הזו הפכה לאמצעי מרכזי ומוביל במאבק בפשיעה ולחשיפת עבירות ועבריינים. היא גם הביאה לשינוי תודעתי אצל כל השחקנים במגרש הפלילי: אצל המדינה, שנאותה "ללכלך ידיים" בשיתוף פעולה עם עבריינים, בתמורה לתפיסתם של עבריינים אחרים, ואצל העבריינים שהבינו כי אין עוד תקומה ל"קוד נאמנות", וכי "עברין לעברין זאב". איחוד הכוחות המנוגדים הזה אף זכה לגושפנקא משפטית כ"הכרח בל יגונה" או כ"רע הכרחי". אלא, שהסדר החדש הזה, שבמסגרתו משתמשים בפשע למיגור הפשע, הפך עם הזמן לכלי בשירותם של העבריינים דווקא, להגברת הפשע בחסותה של המדינה.

עבריינים הבינו כי תנאי הכרחי וכדאי לקיום הפשיעה שלהם ולקידומה הוא שיתוף פעולה עם המשטרה. כך למשל, מלשינים יבואני סמים על בלדרים שלהם וסוחרי סמים מלשינים על קונים. איש מהעצורים לא יעז כמובן להעיד נגד העבריינים הבכירים, המשטרה מתהדרת בתפיסה מוצלחת, וסוחר הסמים זוכה להערכה משטרתית ולעצימת עין בפני המשך פעילותו הפלילית. סוחר הסמים הפרגמטי יודע שכל עוד הוא "משלם" את "מס המידעים" הזה, וכל עוד הוא לא "משתולל" מבחינת פעילות פלילית, עומדת לו "תעודת ביטוח" לא כתובה להמשיך ולפשוע. יש קבוצות פשיעה ששכללו את השיטה הזו עד כדי כך שיש להם חבר שתפקידו המוגדר לשמש מקור מודיעין, שבין השאר מוסר למשטרה מידע על התרחשות פלילית במקום א', כדי שהמשטרה תרכז כוחות שם ולא במקום ב', ששם מבצעת החבורה באותו הזמן פשע אחר.

גם אם העבריין נתפס, אין בכך כדי לסתום את הגולל על מעשיו. כל שעליו לעשות הוא להפוך לסוכן סמוי או עד מדינה נגד עבריינים אחרים, לא בהכרח "בכירים". גם כאן, מעבר לתמורות הלגיטימיות המובטחות לו עבור פעילותו הברוכה, תעצום המשטרה את עינה בפני המשך פעילות פלילית מצדו במהלך תקופת הפעלתו, וכל עוד לא מדובר בפעילות חריגה מדי. אם תרצו, כל עוד הוא לא עושה את זה מהמקפצה.

למשפט הולילנד יש אפוא חשיבות ציבורית נוספת, ללא קשר לתוצאתו ובוודאי אם הוא יסתיים בזיכוי, בהזדמנות שהוא מעניק לגורמי האכיפה לבחון מחדש אם האופן שבו הם משתמשים בעבריינים למימוש שלטון החוק, ולשאול האם נזקה של השיטה הזו אינו רב מתועלתה.

עו"ד קובי סודרי, מומחה לפלילים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il