חופש הביטוי - עדיין זכות בסיסית בדמוקרטיה/ טור
מניעת כניסה של אוהדים עם חולצות L.F, הורדת שלטים בגנות גאידמק ואיסור קריאות נגד קורנפיין עלולים להיות מסוכנים לא פחות מהגזענות המיוחסת לאוהדי בית"ר ירושלים. יהונתן משעל על מדיניות המשטרה
עוד בנושא בית"ר ירושלים:
ואצלנו? 64 שנות כור היתוך, ובמגרשים מקללים, שורקים ונוהמים על רקע גזעני ודתי. תרבות ספורט, רק בלי התרבות. ודווקא בגלל זה, מה שקרה בבית"ר ירושלים מאז בואם של קדאייב וסדאייב ראוי להיכנס לתוכנית הלימוד של הפקולטות לסוציולוגיה. משום שלא רק הקבוצה עצמה עברה טלטלה, אלא גם אלפי אוהדיה.
המהפך שהתחולל בטדי בשבועות האחרונים מרתק".הקומץ המיתולוגי," שלאחר שנקרעה המסכה מפניו התגלה כחבורת נערים אלימים וטיפשים, נדחק לשוליים. המסה הוותיקה ביציע הירושלמי התעוררה, רגע לפני שהנזק הפך לבלתי הפיך.
עוד ב-ynet ספורט:
אבל, וזה אבל גדול – מדובר בקו דק מאוד. בקצה השני שלו נמצאת משטרת ישראל, שמצידה חייבת להבין את גודל האחריות המוטלת על כתפיה. המפכ"ל דנינו והחוקרים שאיתרו את מציתי בית וגן ראויים לכל המחמאות, אבל בחסות "המלחמה בגזענים" כדאי להזכיר גם את ערך חופש הביטוי.
מניעת כניסה למגרש של כל אוהד שעל חולצתו האותיות ,L.F הורדת שלטים בגנות ארקדי גאידמק, איסור על קריאות נגד איציק קורנפיין – אלה מעשים שעלולים לפרוץ את אותו קו דק. מחאה וחופש ביטוי הם עדיין זכויות בסיסיות בדמוקרטיה. אווירת ה"בואו ניכנס בהם" שפשטה ברחוב הספורטיבי לאחרונה עלולה להיות מסוכנת לא פחות מהגזענות שמיוחסת לאוהדי בית"ר.
זה אולי יפתיע אנשים מסוימים, אבל גם אוהדי בית"ר הם אזרחי מדינת ישראל. נכון, הבשורה על "תרבות ספורט" אולי לא תצא ישירות מטדי, אבל את הרוח שמנשבת שם לאחרונה, למשטרת ישראל אסור לשבור.
לפנייה לכתב/ת 
