סיליקון ואדי: לעשות אקזיט מהחיים
הסדרה התיעודית "סיליקון ואדי", על ארבעה סטארטאפיסטים שאפתניים, היא כמו דוקו על דוגמניות: זה נראה נוצץ, אבל זה ממש לא קל. המירוץ שלהם להצלחה סוחף את הצופה והופך את העלילה לתוכנית ריאליטי. הם רוצים אקזיט, גם אנחנו
מה זה סטארט-אפיסט, בעצם? בנאדם עם רעיון שעל פי רוב מנסה לשכנע אנשים אחרים לתת לו כסף, כדי לממן את מימוש הרעיון הזה. קל מאוד להיכנס לנישת הסטארט-אפ, קשה מאוד להחזיק בה מעמד.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"ליבוביץ": נס טלוויזיוני בלי התערבות אלוהית
קורטני וקים: שלום מיאמי, להתראות תאי מוח
"המדרגות 2": מציאות הוליוודית מותחת
ארבעה סטארט-אפים - ארבעה זרעים - נזרעו בפרק הראשון של "סיליקון ואדי", הסדרה הדוקומנטרית על עולמם של יזמים שעלתה אתמול (ד', 21:00, יס דוקו), והם יצמחו לאורך הסדרה. אפליקציית קופונים, אתר שיענה על צרכי נשים חולות בסרטן השד, רשת חברתית לסטודנטים ואפליקציית מסעדות. העובדה שאף אחד מהם לא מורכב מדי טכנולוגית וכולם קשורים יותר או פחות ליומיום שלנו, מאפשרת לנו להזדהות יותר בקלות עם האנשים שהגו אותם, להלן הגיבורים. הם רוצים להצליח. גם אנחנו.
מדורי הכלכלה וסיפורי סינדרלה בעולם הקפיטליסטי הפכו את התחום הזה למפתה ונוצץ, ואין להתפלא שבני מעמד הביניים עומדים לפתחו של האקזיט כמו שעניים מסתדרים בטור לפני הבוטקה של מפעל הפיס. מעולם לא השקיעו רבים כל כך אנרגיה רבה כל כך כדי למצוא את הדרך ליציאה.
"סיליקון ואדי", בתפקידה בכמנפצת בועה, בעצם מנסה להגיד לנו את מה שדוגמניות מתעקשות לטעון כבר שנים: זה בכלל לא קל להיות דוגמנית. זה קשה ומתסכל. קשה ללכת לאודישנים, קשה לשווק את עצמך ללא הרף, קשה לספוג דחיות, קשה להתפרנס מעבודה אחת או שתיים לחודש במקרה הטוב. קשה להתמיד בתחום שכל הזמן תובע ממך להתמסר לו לחלוטין. לא משנה כמה מוצלח הרעיון שלך או כמה אתה משוכנע שקיבלת מנדט לשנות את העולם.
העובדה שתחילת דרכם של סטארטאפיסטים היא דרך חתחתים ארורה היא לא גילוי חדש. שתי הדוגמאות הבולטות הן 'אפל' שהתהוותה בגראז', ואנשי ICQ שחיו בדירת חדר מעופשת בארה"ב עד שהרעיון שלהם תפס תאוצה. אבל הפרטים האלה תמיד הוגשו לשולחן מטושטשים בהילה רומנטית, והפכו לחלק מהמיתולוגיה של סיפורי הצלחה. "סיליקון ואדי" לא מעוניינת לטשטש, היא פורטת את הקשיים האלה ומביאה אותם קרוב לעין, בזמן אמת.
הפרק הראשון בסדרה מביא את השלב המתסכל ביותר של הסטרטאפ - הגיוס. לא גיוס החרדים, אלא גיוס החרדות, כלומר גיוס הכספים. זה שיש לך רעיון זה באמת נחמד, אבל את המילה האחרונה יגידו - כן, שוב - האנשים עם ההון. אותם אתה צריך לשכנע שאת הרעיון הגאוני שלך אפשר יהיה לחלוב. איך אתה ממיר את זה בכסף, זה מה שהם ירצו לדעת.
וכך משוטטים להם היזמים הלומי החלום וממלמלים סכומים שנעים בין חצי מיליון דולר לחמישה מיליון דולר, בזמן שאין להם שקל על התחת כבר חודשים ארוכים. אבל כנראה שזה שווה בשביל הסיכוי שיום אחד הם יהיו אנשים עשירים, והם יצפו במצגות בתוליות ויכריעו השקעות וסיכונים.
"סיליקון ואדי" עושה שימוש מאוד בסיסי ונכון בז'אנר הדוקומנטרי, אבל הדימיון שלנו משלים את השאר והופך אותו לסוג של ריאליטי. אנחנו רוצים שהיזמים יגייסו את הכסף. אנחנו עוקבים אחריהם לראות מי מצליח יותר כאילו ארבעתם משתתפים בתחרות יזמות אחת, ולא פחות מזה - אנחנו רוצים לדעת שבדרך לאקזיט או אפילו למימוש נאלצים לעצור בכמה תחנות הרבה פחות נעימות, כמו סכסוכים, תסכולים והקרבות. אנחנו רוצים שמישהו יגיד לנו שלא הכל ורוד בסיליקון, ואולי יחסוך לנו את הניסיון לקום מהכורסא.
