נהג הואשם בגניבה מחברת החשמל - ותבע
בעקבות פשיטה משטרתית על בתים של כמה עובדי חברת תובלה שעובדת עם חברת החשמל, נמצא רכוש גנוב ובעקבות זאת הופץ מכתב פנים ארגוני בחברה שחשף את שמותיהם. אחד העובדים כלל לא נמצא אשם ולכן הגיש תביעת דיבה נגד חברת החשמל ודרש 50 אלף ש' פיצויים. מה פסק ביהמ"ש?
חשדות כי נהגי חברת הובלה שעובדת עם חברת החשמל גנבו ממנה רכוש, הובילו לחיפוש משטרתי בבתיהם. החיפוש העלה כי רכוש רב של חברת החשמל, כגון מקדחות, גופי תאורה, כבלי חשמל ועוד, אכן נגנב על ידי חלק מהנהגים.
פסקי דין נוספים בערוץ הקריירה :
- העובד גנב מהמעסיק ופוטר - האם זכאי לפיצויים?
- הבוס התקין מצלמת אבטחה בעבודה - מותר לו?
- רהט: העירייה תשלם לעובדים פיצויי הלנת שכר
במכתב ששלח קב"ט מחוז חיפה של חברת החשמל לקב"ט הארצי, הוא תיאר את תוצאות החיפוש והרכוש שנתפס, תוך ציון שמות הנהגים שבבתיהם נמצא הרכוש הגנוב, ובהם שמו של נהג טנדר. אולם לטענת הנהג, הוא כלל לא היה שותף לעבירה.
בתביעה לפיצוי בסך 50 אלף שקל שהגיש לבית משפט השלום בעכו נגד חברת החשמל, טען הנהג כי תוכנו של המכתב - אשר מציג אותו כמי שעשה מעשים פליליים שלא היו ולא נבראו - מהווה לשון הרע ופוגע בשמו הטוב. עוד טען כי חברת החשמל פעלה בחוסר סבירות ובחוסר תום לב, כאשר לא ערכה בדיקה מהימנה לאימות המידע שברשותה, קודם לפרסום המכתב.
חברת החשמל טענה, בין היתר, כי פעלה לפי מידע מודיעיני מוצק, אשר ביסס את חשדותיה כלפי הנהג. עוד טענה כי בכל מקרה, פרסום המכתב אינו מהווה לשון הרע, שכן זהו מכתב שהגיע רק לגורמים פנימיים בחברה. עוד נטען כי פרסום המכתב הוא בגדר פרסום מותר שנעשה בתום לב, ובמטרה למלא את חובתה להגן על נכסיה.
העובד הוצג כגנב
השופט אברהים בולוס קיבל את התביעה. נקבע כי די בכך שהמכתב הגיע לאדם אחד זולת העובד שנפגע, כדי שיהווה "פרסום" על פי החוק, ואין זה רלוונטי אם המכתב היווה דיווח פנימי או הופץ במעגלים רחבים יותר.
השופט דחה את טענות חברת החשמל, וציין כי היא פעלה בחוסר תום לב כאשר לא נקטה באמצעים סבירים כדי להיווכח אם העובדות שיוחסו לעובד במכתב הן נכונות, טרם פרסומן. לבסוף קבע השופט כי המכתב שייחס לעובד התנהגות פלילית והציג אותו כגנב מהווה לשון הרע. עם זאת, פסק לעובד פיצוי של 8,000 שקל בלבד, וכן הוצאות משפט של 2,000 שקל.
עו"ד אילנה בן שושן- גורן, מחברת הספר "לשון הרע", סבורה כי סכום הפיצויים שנפסק אינו מידתי. "בית המשפט לא נתן משקל מספיק למהות הפגיעה", אומרת גורן, "לאור הפגיעה החמורה בשמו הטוב של התובע, העולה לכדי האשמה בפלילים, ראוי היה לפסוק סכום גבוה יותר".
לדבריה, "ייתכן שבמסגרת מכלול השיקולים שבית המשפט שקל, עמדה לעיניו גם העובדה כי היקף הפרסום היה מצומצם; אולם לאור לשון החוק ולאור ההאשמה החמורה, נראה כי ראוי היה לפסוק סכום פיצוי גבוה יותר".
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
צילום: shutterstock
מומלצים