על כסף וקדושה: כיצד התעשר משה רבנו?

פרשת השבוע דנה בעיקר בחטא העגל. משה רבנו מאחר לרדת מהר סיני ובהעדרו העם בונה את העגל הזהב. משה שובר את לוחות הברית שנחרטו בכתב האלוקי המקורי. אחרי שהאלוקים סולח לעם ישראל משה כותב מחדש את הלוחות במו ידיו.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

לכאורה מדובר בחטא דתי-תיאולוגי השייך למערכת היחסים שלנו עם האלוקים בלבד. אולם, כאשר נחקור את המצב הכלכלי של עם ישראל ומשה רבנו נקבל פרספקטיבה מעניינת למקור החטא והיחס של התורה לרכוש והעושר שאדם צובר בחייו עלי אדמות.

מאין השיג עם ישראל - לא מזמן עבדים מרודים במצרים - את כמות הזהב האדירה ליציקת העגל? התורה (שמות יב לו) מספרת שהם לקחו את הזהב בכוח מאנשי מצרים בעת יציאתם. חז"ל (מסכת סנהדרין צא.) מדגישים, שזה היה מעין פיצוי שכר עקיף לשנות העבדות. עם ישראל, כנראה, לא התייחס לשכר שקיבל בעקיפין בתור דבר ערכי ומוסרי, אלא ככספי חולין - תשלום עבור אספקת שירותי בנייה לפרעה.

לכן, הלוחות שנחקקו עם הצו המצפוני והערכי בכתב האלוקי נחתו לתוך מציאות של חומרנות בלבד. אין זה פלא שהמסר לא נקלט, ותוך זמן קצר העם בנה לעצמו את עגל הזהב. לפי חז"ל, המטרה הנסתרת של עבודת העגל הייתה להתפרק מהצו המוסרי של עשרת הדברות, כאשר עבודתו היתה כרוכה בגילוי עריות ומלווה במעשה של רצח (רש"י שמות לב ו)

גיבור, חכם, ענו ועשיר

המסר הערכי נטמע רק אחרי שמשה כותב מחדש את הלוחות. התלמוד (מסכת נדרים לח.) קובע, שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גיבור, חכם, ענו ועשיר. ברור לנו שמשה ענה של שלושת הקריטריונים הראשונים. אבל איך הוא התעשר באופן אישי?

התשובה מפתיעה. הלוחות נחקקו באבן הספיר היקרה, ואת שברירי האבן שנשרו בעת שמשה רבנו חרת את עשרת הדברות הוא קיבל מאת האלוקים - כנראה כשכר בגין הפסילה. המסר ברור: כאשר מקור העושר אינו עומד בסתירה עם הצו המוסרי, אין בעושר שום פסול. ההיפך הוא נכון. הוא הכרחי כדי להגיע למעמד של נביא.

פתאום עם ישראל הבין שאפשר להסתכל על הזהב שלקח ממצרים בתור דבר שבקדושה, ולא רק ככספי חולין. הרי מטרת העבדות במצרים הייתה להכשיר את העם לקבלת התורה ולירושת הארץ. ואכן אותו זהב מצרי ודברי ערך אחרים נתרם ע"י העם לבניית המשכן בו שכן השכינה.

לסיכום: ההתייחסות של היהדות לצבירת הון ולעושר מורכב ואינו חד משמעי. אם אתה מתפרנס רק כדי לצבור הון - אז זה עשוי להוביל להשחתה מוסרית. אולם, אפשר להסתכל על רוב סוגי הפרנסה - אפילו הבנאלי ביותר - כדבר שבקדושה.

האם האדריכל, הבנאי והבנקאי המממן, אינם עושים מצווה כאשר הם מאפשרים הקמת בניין לאנשים, כדי שלא יישארו ללא קורת גג? כאשר הפרנסה היומית-יומית שלך הופכת לדבר ערכי ומוסרי - העושר שבא בעקבותיו מבורך.

הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בפסגות. הטור משקף את הדעה האישית של הכותב לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית השקעות בו הוא עובד