"יצורים יפהפיים": מפנטזים לפי הספר
אחרי ההצלחה של "דמדומים", מגיע אלינו עוד עיבוד קולנועי לפנטזיה לבני נוער - "יצורים יפהפיים". זה אמנם לא צפוי לעניין צופים בוגרים, אבל לפחות הצעירים יהנו מפחות קיטש ויותר איפוק
עם סופה המיוחל של סדרת סרטי "דמדומים" והצלחת הפרק הראשון בסדרת סרטי "משחקי הרעב", התחזית המתבקשת היא מטר של סדרות פנטזיה לגיל הנעורים. לאחר שכבר הכרנו את שתי הסדרות הגדולות (ומאחת מהן, למרבה השמחה, כבר נפטרנו) - הגיע זמנן של הסדרות שהצלחתן הפחותה מיקמה אותן בליגה השנייה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
המועמדת הראשונה היא סדרת "Caster Chronicles", רביעיית ספרי פנטזיה לגיל הנעורים שפורסמו בין 2009 ל-2012 ושנכתבו על-ידי קאמי גרסיה ומרגרט סטוהל. העיבוד לספר הראשון (שגם פורסם בעברית), "יצורים יפהפיים" ("Beautiful Creatures"), הוא מקור תקווה לאולפני האחים וורנר לתחילת הפעלתה של מדפסת כסף חדשה.
על בסיס הסרט הראשון ניתן לקבוע כי יש לו יתרונות מובהקים על פני סדרת "דמדומים" - איפוק רב יותר, כתיבה מוצלחת יותר של הדמויות, פחות חרמנות מוסרנית וקיטש רומנטי, ויותר הומור מכוון. הסביבה התרבותית בה מתרחשת העלילה מורכבת יותר - ובהתאמה, גם חילופי הדברים בין הדמויות הצעירות פחות נבובים.
אך יש לזכור שני דברים: אולי הוא מבוים ומשוחק טוב יותר מסרטי "דמדומים" (לא שמדובר ברף שקשה לעבור), אבל הוא עדיין מוצר שלא אמור לעניין במיוחד צופים בוגרים. כמו כן, סביר להניח שיתרונות אלו יהיו חסרונות עבור קהל היעד. לא שהסרט צפוי להיכשל - אך קשה לראות אותו הופך לפנומן של תרבות פופולרית, ולו רק מפני שהוא לא מתפקד כפורנו-רך למתבגרות.
ניכר שלמרות התקציב הבינוני של הסרט (60 מליון דולר), הכוונה היתה להביא למסך מוצר איכותי, בדרך דומה לטיפול שנתנו בוורנר לסדרת ספרי הארי פוטר. מול המצלמה נמצאים כמה שחקנים בעלי שם ומוניטין - ג'רמי איירונס, ויולה דיוויס ואמה תומפסון. מאחורי המצלמה נמצא הצלם הצרפתי המוכשר פיליפ רוסלו, ולצידו הבמאי-תסריטאי ריצ'רד לגרוואנז, שכבר הוכיח את יכולתו לעצב מרחב של פנטזיה בתוך מציאות, כשכתב את התסריט ל"פישר קינג".
מלחשים ש...
העלילה מתפתחת על בסיס הנוסחה הצפויה: גיבור בודד ומעורר אמפתיה, כניסה לתוך עולם של קסם, וגילוי של אהבה טהורה. אית'ן ווייט (אלדן ארנרייך) גר בעיירה (הפיקטיבית) גאטלין שבדרום קרוליינה. אביו הסופר לא התאושש ממות רעייתו בנסיבות מסתוריות, ולכן נותר מסוגר בחדרו. יש מטפלת שחורה בשם אמה (ויולה דיוויס), שתפקידה המלא יתגלה רק עם התפתחות העלילה. את זמנו מבלה אית'ן בקריאת ספרי איכות כמו "בית מטבחים 5" ו"חוג הסרטן" - דרך מהירה להסביר לצופים אודות עולמו הפנימי העשיר, ולאפיין את תחושת חוסר ההתאמה מול הבינוניות של התיכון בו הוא לומד.
גאטלין נושאת את סימני הפרימיטיביות הפוליטית (שחזורי מלחמת האזרחים) והריאקציונריות הדתית (החרמת ספרים) של מדינות הדרום, ואית'ן הוא החריג המובהק המשתוקק לקשר עם אדם כמותו. אם לא בזכות כל דבר אחר - הערך הפוטנציאלי של הסרט הוא באפשרות שעצם האזכור של ספרי איכות תוביל את אחד הצופים הצעירים לקריאת דבר מה בעל ערך אמיתי.
עולמו של אית'ן משתנה כאשר מגיעה נערה חדשה ומוזרה לבית ספרו, נערה אותה הוא מיד מזהה כמי שהופיעה פעמים רבות בחלומותיו. לנה דוקאנס (אליס אנגלרט, בתה של הבמאית הניו זילנדית ג'יין קמפיון) בהירת העור ושחורת השיער מלווה בשובל של שמועות הנוגעות לסיבות שהובילו לעזיבתם של בתי ספר קודמים. היא מתגוררת בביתו של דודה המסתורי מקון רייבנווד (איירונס), נצר למשפחה ותיקה ועשירה שעליה מרננים כי בניה ובנותיה הם עובדי שטן, האשמה חמורה שבעתיים בעיירה הדתית והשמרנית.
בין אית'ן ולנה יש ניצוץ מיידי. הוא מעניק לה תליון שמצא וששייך לתקופת מלחמת האזרחים, והמגע המשותף בחפץ זה נושא אותם לחזיון המתרחש בתקופת המלחמה. ברור כי כוח גדול ולא מקרי משחק כאן תפקיד. היא מכניסה אותו לעולמה, ובהדרגה מתגלה הקשר בין עולם זה ועברו המשפחתי של אית'ן.
לנה היא נצר למשפחת "מלחשים", מכשפים שיש ביניהם טובים וגם רעים. היא עצמה מתקרבת לגיל 16 - שלב קריטי שבו יוכרע האם תטה לצד האור או לצד החושך. הקשר עם אית'ן מסבך את הדברים, וכך גם התערבותן של הנשים הרעות
במשפחתה של לנה, המחליטות לשוב ברגע קריטי זה לחייה. הזוטרה מבין השתיים היא האחיינית רידלי (אמי רוסום), מכשפת מפתה ומרושעת, והבכירה ממנה היא סראפין (אמה תומפסון), אמא של לנה.
שתי המכשפות הרעות משוחקות בחדווה, אך לתומפסון יש בסיס מוצלח יותר להשתעשעות. סראפין משתכנת בתוך גופה של אשה חסודה והיסטרית הנמנית על תושבות העיירה. לכאורה אלו שני הפכים, אך הסרט מרמז כי הפער בין הלהט של אמונה דתית מתחסדת וכשף מרושע אינו רב.
"יצורים יפיפיים" פוסע בשבילים המוכרים של פנטזיה לגיל הנעורים. לזכותו ייאמר שהוא עושה זאת טיפה אחרת, ומסריו ראויים יותר לאוזן קשבת.
