בהלת זאבים טורפי ילדים בגליל. השבוע לפני
עדויות על "כלב גדול-גדול", סימני דם, עקבות להקת זאבים ביערות הצפון ושני ילדים שנעלמו בשנות ה-60. וגם: דרמת פשע עם עבריין מול שוטר בנשקים שלופים, ומתי נכתב ש"העם איבד את אמונו בנשיא מצרים וימיו ספורים"? כותרות השבוע לפני ב"ידיעות אחרונות"
היו אלה ימים מסוכנים בגבול הצפון. בתחילת חודש מרס, בשני מקרים בהפרש של שלוש שנים, חיפשו מאות שוטרים ומתנדבים שני ילדים - האחד בן שנתיים והאחר בן שמונה - בגליל העליון. בכל אחד מהמקרים עלה החשש כי הם נטרפו על-ידי זאבים, והכותרות הראשיות זעקו.
השבוע לפני - לכל הכתבות
ב-1 במרס 1960 יצאו כולם לחפש אחר הפעוט חיים ועקנין בן השנתיים, שנעלם כשטייל יום קודם לכן עם אחיו הגדול בן הארבע ושני ילדים נוספים, סמוך לקריית שמונה. בחיפושים השתתף גם מטוס סיור של המשטרה. שני הבנים הקטנים יצאו בשעת צהריים לקטוף פרחים במורדות ההרים. "אנחנו קוטפים פרחים", סיפר האח הגדול. "פתאום התנפל עלינו כלב גדול. נבהלנו והתחלנו לברוח. רק חיים נשאר לבד והתחיל לרוץ ונפל. ראיתי אותו וירד ממנו דם". הוא קרא לאמו וכשזו לא מצאה את בנה הקטן היא פנתה למשטרה.
שני הילדים שיצאו עם האחים לקטוף פרחים, בני 5 ו-6, סיפרו גם על כלב גדול. "פתאום התנפל עלינו כלב גדול-גדול, אנחנו פחדנו מאוד-מאוד וברחנו הביתה. חיים נשאר לבד ובכה הרבה".
השוטרים הביאו לזירת החיפושים זרקורים. מדי פעם נורו רקטות צבעוניות להברחת תנים ושועלים. עם שחר הגיעה למקום תגבורת גדולה של שוטרים מכל תחנות הצפון ומבסיס האימונים בקריית אתא. החיפושים התרכזו בשלוחות הרי מנרה, המקום שאליו יצאו האחים.
במהלך החיפושים נמצאו סימני דם למרגלות מושב מרגליות, כשני קילומטרים ממקום מגוריו של הפעוט. מפקד המחוז הצפוני במשטרה, אהרן זלינגר, אמר אז כי אם יתברר שמדובר בדם אדם ייעשו מאמצים לאתר את מאורתה של החיה הטורפת. "עוד לא נתקלנו במסתורין דומה של אובדן ילד", סיפר והוסיף כי טענת ההורים כאילו בנם נחטף על-ידי שכן בלתי שפוי נחקרה ביסודיות ובתים רבים בקריית שמונה נסרקו, אך לא נמצא דבר. בנוסף התקשרו חוקרי המשטרה לכל בתי החולים בארץ לברר אולי נפצע הילד בתאונת דרכים, אך ללא תוצאות.
אמו של הפעוט חיים אמרה בקול כואב "שימצאו אותו חי או מת - ובלבד שימצאו אותו". האב שאל את עצמו "איך זה קרה? הרי מעולם לא היה יוצא בלעדי מפתח הבית".
כלבי הגישוש התקשו לסייע במקרה זה, כיוון שבגדיו של חיים כובסו כמה שעות לפני שנעלם ואילו נעליו הישנות לא יכלו עוד להפיק את הריח הדרוש. גם המוצץ שנמצא לא רחוק מהמקום שבו נעלם לא הועיל, נכתב אז, כיוון שמי שמצא אותו נגע בו.
בהמשך התגברה ההערכה כי זאב או צבוע טרף את הפעוט. במכון הפתולוגי באבו כביר, שבדק את כתמי הדם שנמצאו ליד קריית שמונה, אמרו אז כי יש יסוד סביר שמדובר בדמו של חיים. השוטרים הפסיקו לחפש אחריו, והתמקדו בחיפושים אחר מאורת החיה הטורפת.
שבוע בדיוק לאחר שהפעוט נעלם הרגו השוטרים זאבה, שעל-פי הנחת המשטרה טרפה אותו. שני שוטרים, הידועים כגששים וצלפים, ארבו לחיה שלושה לילות כשהם חמושים ברובים. הם הציבו עז כפתיון לחיה ובלילה השלישי היא אכן הגיעה. בן זוגה של הזאבה שנהרגה הצליח להימלט. במשטרה חששו כי הזאב ינסה לפגוע בבני אדם, במיוחד מכיוון שבת זוגו נהרגה.
החיפושים באצבע הגליל נמשכו עוד כמה ימים, אך בעיתונות אז לא נכתב מה עלה בגורלו של הפעוט חיים.
שלוש שנים בדיוק חלפו וב-1 במרס 1963 התפרסמה ידיעה על כך שעשרות שוטרים מחפשים אחר הילד אלי צ'פנובסקי בן ה-8 ממושב אמירים, שנעלם יום קודם לכן בצהריים. מאות שוטרים, בסיוע פרשים ומסוק, חיפשו אחריו בהרי הגליל.
אחת ההערכות הייתה שהילד קפא מקור בלילה ונטרף על-ידי חיה. תושבים סיפרו כי באזור מסתובבות חיות טרף ועל תושב הכפר עכברה שצד ברדלס באזור כמה שנים קודם לכן. אמו של הילד מיררה בבכי: "הכל כבר אבוד. לא נראה את פניו לעולם. הוא מת", היא זעקה. "מי יודע מה עלה בגורלו - רק האלוהים יעזור לנו להחזיק מעמד. אלי שלי, איכה?". לפי הכתבות מאז, אלי היה בן למשפחה שעלתה רק כמה חודשים קודם לכן מארגנטינה. האם סיפרה כי בנה אהב לשוטט בהרים. "לפני כשבוע, כששוטטנו בסביבה, הוא ברח למעיין ורק בקושי הדביק אותו אביו".
גם במקרה הזה הגששים התקשו, כיוון שבביתו של הילד לא נמצא חפץ או בגד שניתן להשתמש בו. האם סיפרה כי זמן קצר לפני שיצא היא כיבסה את כל בגדיו ואין לה אפילו נעל שתוכל לסייע למחפשים. בעקבות היעלמותו של אלי הוחלט בצפון על מבצע נרחב לציד זאבים. ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי קיימת אפשרות שהזאב הגלילי רעב וכשהוא בתוך להקה גדולה הוא עלול לטרוף אדם תשוש, כמו הילד שנעלם.
הפגנות במצרים נגד הנשיא
בתחילת מרס 1968 יצאו המוני מצרים לרחובות כדי להפגין נגד הנשיא גמאל עבד אל-נאצר. הכתבים הזרים בקהיר הסבירו כי המצב דומה לזה שלפני המהפכה ביולי 1952 (מהפכת הקצינים החופשיים) ובכיר מצרי אמר ש"העם איבד את אמונו בנאצר וימיו של הנשיא ספורים".
"נאצר, אתה האחראי!" צעקו ההמונים. "נאצר אתה מוג לב, היהודים עומדים על גדות התעלה". עשרות בני-אדם נפצעו בהפגנות ו-400 נעצרו ובהם פרופסור לכימיה מאוניברסיטת קהיר, שהסית את הסטודנטים לצאת להפגין. אותו מרצה פנה לסטודנטים ואמר: "האם אתם גברים או נשים? הדור שלי, בהשוואה לדור שלכם, היה דור של גיבורים. אתם חייבים להפיל את הממשלה האחראית לתבוסה של חודש יוני", אמרו, תשעה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים.
יום לאחר מכן נאם נאצר וניסה לרצות את מתנגדיו. "אנו נשבעים. במקום זה אנו נשבעים כי נשחרר כל שעל אדמה מאדמתנו הכבושה ויהיה המחיר והקורבנות ככל שיהיו.
בישראל עקבו אחר הנאום. חוגים מדיניים ראו בו ביטוי לחולשה והגדירו את האיומים שהשמיע כניסיון מבולבל להיחלץ ממצב קשה שבו נקלע, עם התרופפות הניכרת במעמדו במצרים. מנאומו של נאצר, אמרו בירושלים, ניכר היה הפחד מפני עמו ובעיקר מפני שכבת הפועלים.
"אם מישהו יזוז אני הורג את כולכם"
ובאותם ימים בישראל, בפעם הראשונה בתולדות המשטרה נורה למוות פושע מסוכן בראשון לציון בזמן שניסה להימלט ממעצר. ההרוג, זכריה גמליאל, צבר 101 תיקים פליליים.
השוטרים הגיעו לביתו של גמליאל בזמן שישן. אחד השוטרים העיר אותו ואמר לו: "קום, התלבש, אתה עצור". ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי העבריין נדהם ושלח בשוטרים מבט של חמה ושנאה. כשעשה עצמו מתמתח, תחב פתאום את ידו אל מתחת לסוודר הירוק שלבש ושלף משם אקדח קולט גדול ומפחיד. כהרף עין הוא נעץ את קנה האקדח בצווארו של אחד השוטרים שהגיע לעצור אותו.
"אם מישהו יזוז אני הורג את כולכם", הצהיר העבריין. השוטרים קפאו על מקומם. גמליאל פסע לאחור לעבר דלת היציאה אל החצר, כשהוא מושך אל גופו את השוטר ששימש לו קיר מגן. כאשר פתח את הדלת דחף את השוטר פנימה ונמלט לעבר הבוסתן שבירכתי החצר, כשהאקדח מוטה לאחור. השוטרים לא התמהמהו. הראשון שהתאושש היה שלום ברוך, ששלף במהירות אקדח וירה לעבר רגליו של הפושע הנמלט. הוא החטיא ולא המשיך לירות.
בעיתון המשיכו לתאר דרמת פשע של ממש. כאשר הגיע השוטר שאל צווארו הוצמד האקדח אל מאחורי הארגזים הוא הבחין בגמליאל מחופר בתוך גומתו של עץ אפרסמון. הוא ראה כיצד העבריין מכניס כדור לאקדח וגם טוען. העבריין כיוון את הנשק לעבר השוטר - וזה שלף את נשקו וירה פעמיים.
כמה ימים לפני מעצרו הגיע מברק בהול למשטרת תל אביב ממשטרת נתניה, שם התגורר גמליאל בעבר, ולפיו לאחר שהשתחרר מכלא רמלה הוא גנב אקדח קולט ממכונית חונה. לאחר מכן גנב רכב ונסע איתו בפראות, תוך שהוא מסכן את הציבור. "נא לעשות כל מאמץ על מנת לאתרו", ביקשו השוטרים מנתניה. גמליאל עצמו נהג להתרברב בעבר: "המשטרה אף פעם לא תתפוס אותי חי".
לפנייה לכתב/ת 
