50 גוונים - גרסת המציאות: משעמם כמו מסיונרית

הכלל הראשון במועדון קרב אומר שאסור לדבר על מועדון קרב. הפטפטת והדברת האינסופיות, עלולות להוציא מן האקט החתרני את העוקץ, להקהות אותו ולהפוך אותו לגנרי, רגיל, יום-יומי ונדוש. אין יותר רגש, יש רק שיח, ובלתי נגמר יש לציין. אחד המסרים הכי חזקים שלקחתי בזמנו מהסרט היה שכדי לחיות את ההווה ולהרגיש אותו באמת, עלינו להיות קשובים קודם כל לגוף שלנו, לבשר ולדם שהופכים אותנו למה שאנחנו - יצורים חיים, שבריריים וזמניים.

ביקורת נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"מחר שבת": ראיונות שטחיים של גברים באפור

"מלכת ורסאי": כסף זה לא הכל, אבל זה המון

סיליקון ואדי: לעשות אקזיט מהחיים

במידה רבה סאדו-מאזו, או בשמו המודרני BDSM (קיצור של קשירות, משמעת, סאדיזם, מאזוכיזם), שייך לאותו שדה אקזוטי וחתרני שמוטב להמעיט עליו בדיבור, ולהשאיר אותו לנחלתם של המכורים לדבר. פטפטת המין המשעממת מחד והממשטרת מאידך, הופכות את הלייף סטייל הכל כך מרתק הזה לעוד נדבך סטנדרטי בחיי המין של כולנו.

מאבד כל סקס אפיל

סטייה? קינקיות? מרגע שרב המכר "50 גוונים של אפור" הביא את אסתטיקת העור ושלשלאות הברזל היישר לחדר המיטות של עקרות הבית המשועממות, BDSM הפך לקריצה השובבה של הסחים, ומשם היה זה רק מתבקש שערוץ כמו !E יקדיש לתחום תוכנית ספיישל חגיגית ומיוחדת.

זאת הלוא מלחמה סיזיפית - בין המרכז לשוליים. המרכז התרבותי עסוק כל הזמן בלהגדיר את עצמו אל מול השוליים, ובניסיונות לדחות מחד ולקבל מאידך את הקצוות הרדיקליים שמאיימים על כוחו ושלמותו. גם ה-BDSM היה תחום כזה - מוזר, אקזוטי, מחרמן ומרתיע. קצת כמו אופיו של כריסטיאן גריי, גיבור הטרילוגיה של "50 גוונים". ואז הגיעה אל ג'יימס, מעריצת "דמדומים" שכתבה ספרות מעריצים חובבת לאינטרנט, והצליחה לעשות את מה שהצרפתים מנסים כבר 200 שנה - להכניס את הסאדו-מאזו עמוק אל תוך התרבות שלנו, כאילו מעולם לא נתפס כסטייה.

בספרו, "תולדות המיניות", חקר מישל פוקו את השיח שהתפתח לגבי המיניות של כולנו בחברה המודרנית, ומצא שישנו מנגנון מפקח ומדויק, שמחליט עבורנו מה נכון ומה לא נכון לעשות בחדר המיטות שלנו. בספיישל "50 גוונים של אפור - גרסת המציאות", נחשפים הצופים למספר זוגות שהחליטו להפוך את המיניות הסאדו-מאזוכיסטית לחלק אינטגרלי מהזוגיות שלהם בחדר המיטות ולעיתים גם מחוצה לו.

מוסיפים תבלין לחדר המיטות

כך, למשל, הזוג הראשון מספר כי נהג להשתעשע ברעיון של להוסיף תבלין אקזוטי לחדר המיטות, תבלין שהפך במהרה לדרך חיים טוטאלית. "התחלנו מכיסוי עיניים והתמכרות לתחושה הפיזית שהולכת ומועצמת כשלא ניתן לראות מי נוגע בך, ואחר כך עברנו לפרקטיקות כואבות יותר כמו הצלפות ותלייה", מספרת דניאל, שמגדירה עצמה כ"דומיננטית בחיים, אך פסיבית בחדר המיטות".

לעומתה, פיי בת ה-25 היא מלכת הסאדו בקשר. בן זוגה ביקש ממנה שהיא תהיה דומיננטית ותצליף בו, ואחרי שחשבה על זה קצת, החליטה לזרום איתו. מאז הם משלימים האחד את השנייה - היא מרביצה והוא מקבל את המכות, מתגרה, נהנה ומבקש עוד.

אם כן, כמו בניתוחו של פוקו, גם בתוכנית עצמה מעודדים את הזוגות לדבר, לנתח ולספר על חיי המין שלהם כמה שיותר, לשתף את הצופים באיך, כמה, למה ומה הכי עושה להם את זה (כולל ניסיון שטחי למדי לקשר את החיבור לסאדו-מאזו עם חוויות מהילדות), אך כל השיח הזה מתבצע בהתאם לקודים ממשטרים מאוד, שמייצרים את ההבחנה בין מה שמקובל יותר למקובל פחות.

קברו את הליבידו

כך, על כל סינק של אחד הזוגות, מגיע "דבר המומחה" - ניתוח של סקסולוגית או מטפלת מינית שמסבירה מדוע הפרקטיקה המינית שבחר הזוג בעצם מקובלת, נורמלית ואפשרית, ומה המשמעות הפסיכולוגית שלה עבור אותו האדם. מדובר במנגנון פיקוח ממשטר במסווה של פתיחות מינית-ליברלית, שמעביר לצופים מסר בסגנון של: "אתם רשאים להשתחרר בחדר המיטות ולקחת תפקיד מגדרי שונה מהתפקיד אותו אתם ממלאים בחייכם, אבל עליכם לעשות זאת בצורה נכונה ומוגדרת, ובהתאם לכללים שאנחנו נציב בפניכם".

כך, מסבירים בתוכנית על הפרקטיקות המיניות השונות שהופכות את ה-BDSM לתחום שהצופה המיינסטרימי יוכל ללעוס ואף לבלוע, מבלי להתחלחל: הכול נעשה בהסכמה הדדית, יש מילת ביטחון שחייבים לבחור ולהשתמש בה

במידת הצורך וכדומה. ואף על פי שהשתתפו בתוכנית זוגות שבאמת קיצוניים בהוויה שלהם, כמו הזוג השלישי (זמרת הרוק שחובבת את שני צדדי המתרס ובן זוגה הדומיננטי), רוב הזוגות נראים כמו השכנים הבורגנים שלכם מהדירה ליד, זוגות שלא הייתם מאמינים עליהם שהם לוקחים חלק בפרקטיקות מיניות שעד לא מזמן נתפסו מבחינה חברתית כאפלות, מוקצות וחריגות.

ובמובן הזה, דווקא בגלל שהזוגות שמשוחחים על הנושא הזה הם כל כך רגילים בזהות ובמראה שלהם, הספיישל המיוחד של ערוץ !E מאבד כל סממן של סקס אפיל, ולמרות שמדי פעם הפציע לו איזה קטע ויזואלי מחרמן, השיח האינסופי קבר את הליבידו והפך את התחום האקזוטי למשעמם יותר מהתנוחה המיסיונרית.