Dead Space 3: סוף לפחד

• עוד ב-games: טריילר חשיפה לאססינס קריד 4   
  

זה היה הרגע בו החל השטיק הרגיל של אייזק בשנים האחרונות: התפרצות חדשה של מרקר - הארטיפקטים החוצניים הזדוניים שעומדים במרכז סדרת המד"ב-אימה - החלה לשגע את אוכלוסיית מושבת הירח עליה מצא אייזק מקלט, ולשכתב את הקוד הגנטי של התושבים כך שיהפכו למפלצות מצויידות באיברים מחודדים וזרועות ציד לאחר מותם. יכולות ההתחדשות של המפלצות הללו משמען שכדי להסב להן נזק משמעותי, ולא לבזבז מחסניות שלמות על מרכז הגוף שלהן, צריך לדייק בירי כדי לקצוץ מהן איברים. אחרי שתורידו להן את הראש - והן יגדלו במקומו מחושים; ואז תורידו להן את הרגליים - והן ימשיכו לזחול לעברכם כעכבישים מצויידים בזרועות עם קצוות חדים כחרב; או אז אובדן איבר נוסף כנראה יביא, עם קצת מזל, למותן המיוחל.

כל זה מתרחש בדקות הראשונות של פרק הפתיחה של Dead Space 3; עוד 19 פרקים מחכים לכם במשחק שסוגר את סיפור הטרילוגיה וכולל יותר עולם, יותר עלילה, יותר נשקים והרבה יותר מפלצות מבשני המשחקים הקודמים.

אל הרי השיגעון

דד ספייס 3 מקיים, מרוב הבחינות, את הדרישות מפרק סיום אפי. הוא לוקח אותנו ממושבת הירח אל קצה החלל האנושי, אל כוכב קפוא בשם טאו וולנטיס, החשוד ככוכב הבית של המרקר המקורי. הוא מבטיח להעביר אותנו אל מעבר לפי השאול כדי למצוא את התשובות שאנחנו מחפשים לשגעון המרקר. בדרך לשם הוא נותן לנו לחקור סביבות גדולות ומגוונות יותר משל פרקי הסדרה הקודמים, כולל ריחוף כמעט חופשי בתוככי צי חלל אבוד וטיפוס אל ראשו של הר קרח שהמילה 'עוין' לא מתחילה לתאר את השנאה שהוא רוחש לקיומכם, אותו הוא ינסה לסיים בכל דרך אפשרית. וכמובן, הוא זורק עלינו מאות מפלצות, אלפי מפלצות, יותר מפלצות מבשני המשחקים הקודמים ביחד - בצירוף כמה מהבוסים הגדולים ביותר בסדרה.

בחצי הראשון של המשחק, השילוב בין אווירת האימה המסורתית של המותג לבין ססמת ה"יותר זה יותר טוב" של דד ספייס 3 שומר על האיזון העדין הדרוש. הסביבה הפתוחה למחצה הגדולה הראשונה של המשחק, צי החלל האבוד של ברית המושבות, מרשימה בהיקפה, ועשירה גם בקטעים שקטים, חלקם בתוך שרידי ספינות החלל המתות וחלקם בדממת הואקום ביניהם, וגם בקרבות עזים. אנחנו מוצגים לצוות דמויות משנה גדול יותר מבמשחקים הקודמים, ולמרכיבי המשחקיות החדשים: משימות אופציונליות, שמתרחשות במפות בונוס המרחיבות את שטח המשחק לבוודאי לפחות ב-50 אחוזים גדול יותר מדד ספייס 2; ומערכת הרכבת ושדרוג נשקים עשירה באפשרויות.

כן, יש יותר פיצוצים וקטעי אקשן על-פסים וכן, המפלצות כבר מוכרות היטב לכל שחקן דד ספייס, כך שאווירת האימה ותחושת הלא ידוע הן כבר לא מה שהיו פעם. אבל הסביבה עדיין בנויה כבית קברות ענק שבו כל צעד מאיים להעיר את המוות משנתו וכל דלת יכולה להסתיר סוד טרגי מרגעיהם האחרונים של בני האדם שהגיעו לכאן לפנינו. זה דד ספייס וזה עובד כמו שצריך, וכרגיל מחוזק על ידי האיכות האודיו-ויזואלית חסרת הפשרות של הסדרה.

הכיוון המוצלח נשמר גם לאחר הנחיתה על כוכב הלכת הקפוא אותו סובבים שרידי הצי. אנחנו מוצאים את עצמנו בסביבה עוינת, מוכת קור ורוחות מעוורות, וצריכים להתמודד עם מרכיב הישרדות חדש: סכנת היפותרמיה, שמאלצת אותנו לנוע במהירות בין נקודות מקלט, תוך לחימה וחקירה, לפני שטמפרטורת הגוף של אייזק תצנח לנקודה קטלנית. המפלצות אמנם מוכרות ברובן, גם בהופעתן וגם בהתנהגותן, אבל המסתורין נשמר בזכות שאלות חדשות שמעלה הכוכב, דרך שרידי המשלחת האנושית שאבדה בו מאתיים שנה לפני כן: מה הם גילו בטאו וולנטיס? האם החייזרים שחיו בכוכב הם בוני המרקרים? מה נותר מהם ומהציביליזציה שלהם ומדוע הכוכב קפא לפתע, כמעט ברגע אחד, לפני שני מיליון שנה? וכמובן, מהי מטרת המרקרים, מעבר להשחתת כל רקמה ביולוגית שנתונה ברדיוס השפעתם?

אם הייתי צריך להעניק ציון לדד ספייס 3 בשלב זה, בערך באמצע שלו, הייתי אומר "מעולה". למרבה הצער, כאן בערך המשחק מתחיל להתקלקל. הוא אף פעם לא פחות ממקצועי, אבל תחושת ההבטחה שלו הולכת ומתחלפת באכזבה. למה?

עוד ב-games: משחקים להורדה לסוף השבוע

נתחיל בבעיות הקלות. יש את עניין ה-Statis וה-Kinesis, שתי היכולות המיוחדות של אייזק שהיו חלק חשוב ממה שהפך את דד ספייס המקורי ליחודי, ומאפשרות לו להאט אויבים ואובייקטים ולהזיז אותם מרחוק בהתאמה. שתיהן כאן, שתיהן קריטיות למשחק, אבל אין בהן שום שימוש חדש ומעניין. ה-Kinesis סובלת במיוחד, מאחר והיא הבסיס לרוב החידות במשחק, ואלה בנאליות, טריוויאליות לפתרון ולא משרתות שום מטרה ראויה לציון. למעשה, נראה שהמטרה היחידה שיכולה להיות להן היא לעכב אותנו באזור מסוים כדי לאלץ אותנו לחסל את כל המפלצות שם לפני שנוכל להמשיך הלאה.

המשימות האופציונליות הן הקורבן הבא. הן מתחילות היטב, כאזורי רשות שניתן לחקור במטרה לגלות משאבים נוספים ופרטי עלילה לא קריטיים שמשלימים את פאזל הרקע של ההתרחשויות, אבל בשלב מאוחר העיצוב שלהן מתחיל לסבול: יש להן פחות סיפור, הן בנויות מקטעי העתק והדבק, והדבר היחיד שהן יודעות לעשות, נראה, זה לזרוק על השחקן כמות בלתי נלאית של מפלצות. כל-כך הרבה, למעשה, שהתגמול בסוף האזור לא שווה את המשאבים שתבזבזו כדי להגיע אליו.

אבל אלה דברים קטנים שהייתי יכול להעלים מהם עין. העיקריים הם שניים, ושניהם קשורים להרגשה שלצוות הפיתוח אזלה המוזה בשלב כלשהו. אחד קשור לחוסר השראה במשחקיות, והשני לחוסר השראה בסיפור.

עוד ב-games: לוס אנג'לס מול לוס סאנטוס בGTA V

מבחינת המשחקיות, ככל שמתקדם המשחק לסופו מתחזקת התחושה שליוצרים נגמרו הרעיונות, או הזמן ליישם רעיונות חדשים. עוד קטע טיפוס, הפעם מלמעלה למטה במקום מלמטה למעלה, עוד קטע תעופה עם משחקיות מינימלית, עוד קרב בוס ועוד גל מפלצות: המשחק זורק עליך את כל מה שיש לו בניסיון נואש לחזור ולהלהיב, אבל הכמות לא יכולה לפצות על כך שהכל בשלב זה כבר מרגיש יד שניה, אם לא שלישית. הסביבה האחרונה של המשחק, שאמורה להיות המוזרה והמעניינת ביותר, עמוק בלב הכוכב והתעלומה, מרגישה משעממת וריקה.

ואקום בקופסה שחורה 

מבחינת הסיפור מתרחשת ההתפרקות הכואבת ביותר של מהות דד ספייס. המשיכה של המותג התבססה בחלקה הגדול על התעלומה של המרקרים, על אופיים המורכב: מצד אחד, ברור שיש בהם משהו מרושע ביותר. מצד שני, זוכרים את ההזיות שהם השרו על הגיבור בשני המשחקים הקודמים? ההזיות הללו היו נוראיות, אבל גם הכריחו את אייזק להתמודד עם האובדן ותחושות האשמה שלו ובסופו של דבר הוציאו אותו מהניסיון הקשה, על פי סוף דד ספייס 2 גם אם לא על פי תחילת דד ספייס 3, אדם שלם יותר. היה משהו מטאפיזי במרקרים, משל כור המצרף, שהתמודדות איתו, אם היא לא הורגת אותך פיזית או נפשית, מוציאה אותך מהצד השני אדם טוב יותר. בכל מקרה היה ברור שיש כאן, כמו בכל סיפור אימה טוב, תעלומה קוסמית שהיא מעבר ליכולתו של בן אנוש להבנה מלאה - או שאתה שומר על שפיותך ונותר על שולי ההבנה, הרומזת על סודות אפלים ועמוקים מיני חקר, או שנפשך נסדקת ומתעוותת בשגעון חסר תקנה ואטום, שקוי השבר שלו מעידים מבחוץ על הסוד הנורא שריסק את מוחך.

הקופסה השחורה הזאת של דד ספייס נפתחת בדד ספייס 3, כפי שאולי היינו מצפים מסוף הטרילוגיה. אבל בסיפור מהסוג הזה, פתיחת הקופסה השחורה אמורה לחשוף לפני השחקן עומקים אינסופיים של אפילה חדשה, ובה כוכבים רחוקים לאין קץ צפים בין תקווה ליאוש. במקום זה, דד ספייס 3 פותח את הקופסה, מאיר לתוכה בפנס גדול ומגלה... מכניזם פשוט שניתן לסיכם בשורה וחצי. זה החטא הגדול של המשחק - הוא מפזר לגמרי, או לפחות ב-90 האחוזים החשובים, את התעלומה מסביב למרקרים, ומשאיר אותנו עם סיפור פשוט, שבו הכל פשוט: המוטיבציה של בוני המרקרים, התפקיד של המרקרים, ההיסטוריה של הכוכב והמין ששלט בו - הכל ברור, חד משמעי וסגור.

המשחק אפילו לא מאפשר לנו להבין את הדברים הללו לבד, אלא טורח להסביר לנו אותם בפרוטרוט דרך אייזק והמדען הראשי של המשלחת הנכחדת, שהותיר אחריו יומן מפורט פלוס הוראות שימוש. אייזק ומה שנותר מצוותו מרכיבים גופה קפואה של חייזר? "זה בכלל שאריות של חייזר!", הם מכריזים בהשתאות לאחר סיום ההרכבה, למקרה שלא היינו מבינים את זה לבד. מייד אחר כך חווה אייזק חזיון רב עוצמה שמקורו במרכזי העצבים השורדים עדיין של החייזר הקפוא. כשהגיבור מתאושש, הוא מייד פוצח במונולוג שמפרש לנו את החיזיון במושגים מוחלטים, שנדע בדיוק מי הטוב ומי הרע ושחס וחלילה לא ישאר פה איזה חופש פירושי מטריד.

פלא שמרכיבי ההזיה המעניינים של סיפורי המשחקים הקודמים לא קיימים בכלל במשחק החדש? אם היו מכניסים אותם, אפשר להיות בטוח שמייד אחר כך היה אייזק מנהל שיחה עם אלי ובה הם היו "פותרים" את החלומות שלו באופן שהיה משביע את רצון הקהל בתוכנית פסיכולוגיה פופולרית אמריקאית. וכמה מתאים שסצנת המשחקיות האחרונה, בפרק סוף שכולו מאולץ וצפוי, היא קרב בוס שגרתי מול תפלצת ענק שעיניה הבולטות הכתומות מסמנות בבול קליעה את אזוריה הפגיעים. חכו עד סוף הקרדיטים ותקבלו עוד "ביצת הפתעה" ללא שמץ הפתעה. זה כאילו יוצרי הסדרה השקיעו את כל היצירתיות שלהם בשני המשחקים הראשונים ובתחילת השלישי - ואחר כך, תשושים רעיונית, הרכיבו את כל השאר מהחלקים הכי משומשים בארגז הכלים.

לסיכום, מאחר ואי אפשר להמליץ לאנשים לשחק חצי משחק, מה אפשר לומר על החוויה המלאה של Dead Space 3? נהניתי מלפחות 15-16 מתוך 19 הפרקים + פרולוג של המשחק, ומדובר בנתח יפה של שעות משחק איכותיות. מצד שני, המשחק הולך ונחלש לקראת הסוף, והופך את ההבטחה צופנת הסוד של עלילת הסדרה ל-closure בנאלי: מה שהיה אחת מהתעלומות המעניינות בגיימינג הפך לעוד סיפור דרג ג' על מפלצות חלל. זה השאיר אותי עם טעם מר; מדובר עדיין במשחק עשוי היטב ומושקע מאוד, אבל לטובת הסדרה אולי היה עדיף לעצור בסוף דד ספייס 2, עם התמונה המעניינת לאין שיעור מכל מה שיש בסוף דד ספייס 3 של רוח הרפאים של ניקול, גרסת המרקר, הרודפת אחר אייזק בראשו ומנסה לצרוח לתוכו מסר מחריש אוזניים שמי שמקשיב לו עד הסוף - מות יומת.

הטוב:

- המון מהמשחקיות והאווירה האהובים של דד ספייס, גם אם מעט יותר נוטים לכיוון האקשן

- גרפיקה מצויינת, אודיו מדהים כרגיל

- הנקרומורפים עדיין מלחיצים

- כמה מרכיבי הישרדות חדשים, גם אם לא מנוצלים מספיק

- אפשרויות משחק רבות, כולל קו-אופ וכל מיני מצבי New Game+

הטוב פחות:

- חסך ברעיונות משחק חדשים

- התפתחות סיפור, דמויות בנאלית

הממש רע:

- תעלומת הסדרה נפתרת באופן פשטני שמקצץ לה, טוב יותר מכל נקרומורף, את הרגליים