חרדים מהאופוזיציה: ש"ס והכיסא הקבוע בממשלה

ש"ס, שהייתה שותפה כמעט בכל קואליציה מאז התמודדה לראשונה ב-1984, עשויה שלא להיות שותפה בממשלה ה-33, שבנימין נתניהו מנסה להקים. למעשה, הממשלה היחידה שבה לא השתתפה המפלגה הייתה זו שהקים אריאל שרון ב-2003. ומי היה השותף המרכזי בה? יוסף (טומי) לפיד, אביו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד. פרט לכך פרשה המפלגה מכמה ממשלות, שבהן הייתה שותפה.

כאמור, לראשונה התמודדה ש"ס בבחירות 1984. המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים והרב יצחק פרץ כיהן בתחילה כשר בלי תיק בממשלת האחדות שהרכיבו שמעון פרס ויצחק שמיר. לאחר שלושה חודשים הוא "שודרג" לשר הפנים בממשלה. בזמן כהונת ממשלת הרוטציה, כשפרס ישב על כיסא ראש הממשלה, מונה ח"כ רפאל פנחסי לסגן שר העבודה והרווחה.

המשברים בנושאי דת ומדינה לא איחרו לבוא. פרץ התפטר מתפקידו כשר הפנים בינואר 1987 על רקע "משבר הגיור", שנבע מהחלטת בית המשפט העליון לרשום את הגיורת הרפורמית שושנה מילר כיהודייה. פרץ חזר לממשלה במאי, אך כיהן שוב כשר בלי תיק.

בבחירות לכנסת ב-1988 הגדילה ש"ס את כוחה לשישה מנדטים. אריה דרעי, שלא היה חבר כנסת, מונה לשר הפנים. פרץ כיהן כשר הקליטה בממשלת האחדות בראשות שמיר ואילו פנחסי היה סגן שר הפנים. במרס 1990 הגיע "התרגיל המסריח".

עידן הזיגזג

אחרי שכמה חברי כנסת מהמערך - בהוראת פרס - שכנעו את ש"ס לתמוך בהם, נפלה הממשלה בפעם הראשונה והיחידה בהצבעת אי-אמון. דרעי וחמישה חברי מפלגתו נעדרו מההצבעה. פרס ניסה להקים ממשלת שמאל-חרדים, אבל אז הודיע הרב עובדיה יוסף שמפלגתו לא תצטרף לממשלה בראשות המערך. פרס נתקע עם 60 חברי כנסת ומי שהקים בסוף ממשלה צרה היה שמיר. בממשלת הימין-חרדים קיבלה ש"ס שלושה תיקים: דרעי נשאר שר הפנים, פנחסי שודרג לשר התקשורת ואילו פרץ, שפרש בהמשך, נשאר במשרד הקליטה.

המפלגה שמרה על כוחה בבחירות 1992. דרעי מונה לשר הפנים גם בממשלת השמאל שהקים יצחק רבין, אבל המשברים לא איחרו לבוא. במאי 1993 עזב דרעי את משרד הפנים והפך לחודש לשר בלי תיק, בעקבות דרישת המפלגה להעביר את שולמית אלוני ממשרד החינוך. כמו כן, על רקע כתב האישום שהוגש נגדו, נאלץ דרעי להתפטר, ובספטמבר 1993 - בעקבות הסכמי אוסלו - פרשה המפלגה סופית מממשלת רבין.

ביוני 1996 חזרה המפלגה לממשלה ובגדול. בבחירות לכנסת קיבלה ש"ס עשרה מנדטים ואלי ישי מונה לשר העבודה והרווחה. אלי סוויסה היה שר הפנים ובחלק מהתקופה גם שר הדתות. המפלגה גם קיבלה כמה תפקידים של סגני שרים.

ש"ס, שבבחירות 1999 הגדילה את כוחה ל-17 מנדטים, הצטרפה גם לממשלה שהרכיב אהוד ברק. שלמה בניזרי היה שר הבריאות, אלי ישי נשאר במשרד העבודה והרווחה, אלי סוויסה מונה לשר התשתיות ויצחק כהן לשר הדתות. ביולי 2000 יצא ברק למשא ומתן עם יאסר ערפאת בקמפ-דיוויד ושרי ש"ס פרשו מהממשלה.

משרון עד נתניהו

בבחירות 2003 הגיע יוסף לפיד וטרף את הקלפים. שרון העדיף את שינוי, וש"ס נשארה לראשונה במעמד הרכבת הממשלה באופוזיציה. גם לאחר התפטרות לפיד מהממשלה בדצמבר 2004 נשארה ש"ס באופוזיציה. מי שכן הצטרפה אז לקואליציה, אחרי פרישת לפיד, היא יהדות התורה.

בשתי הממשלות האחרונות, בראשות אהוד אולמרט ונתניהו, כיהנו שרי ש"ס את מלוא הקדנציה. בממשלת אולמרט היה ישי סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת, אריאל אטיאס כיהן כשר התקשורת, יצחק כהן היה שר לשירותי הדת ואילו משולם נהרי היה שר בלי תיק. בממשלת נתניהו המשיך ישי כסגן ראש הממשלה, אך עבר למשרד הפנים. נהרי, אטיאס ויעקב מרגי כיהנו כשרים גם הם.

יהדות התורה

יהדות התורה, שעברה כמה פרידות ואיחודים מאז קום המדינה, השתתפה גם היא בלא מעט קואליציות,

אך חבריה אינם מצטרפים לממשלה ב-50 השנים האחרונות ומסתפקים בתפקידי סגני שרים. כמו ש"ס, גם יהדות התורה – המרכיבה את אגודת ישראל ודגל התורה – הייתה שותפה ללא מעט משברים קואליציוניים.

בממשלה השלישית היה יצחק-מאיר לוין שר הסעד. בספטמבר 1952 פרשה המפלגה מהקואליציה בשל ההחלטה להטיל את חובת הגיוס על נשים בצה"ל. במקביל, קלמן כהנא מפועלי אגודת ישראל כיהן במשך כמעט שני עשורים כסגן שר החינוך.

אגודת ישראל תמכה בממשלת בגין ב-1977, אך אנשיה לא היו שרים או סגני שרים. רק ב-1985 חזר נציג של אגודת ישראל לממשלה. היה זה מנחם פרוש, אביו של מאיר פרוש, שמונה לסגן שר העבודה והרווחה. מאז מכהנים נציגי המפלגה כסגני שרים, ובממשלה היוצאת למשל, מכהן יעקב ליצמן כסגן שר הבריאות.