מוח לא נותן מנוח: הפרעה טורדנית כפייתית
מהי הפרעה טורדנית כפייתית ומה הסיבות להופעתה; לקראת סדרת הרצאות על המוח שיתקיימו הערב בפאבים ברחבי הארץ, מגלה ליאור כרמי פרטים על ה-OCD
הפרעה טורדנית כפייתית (OCD - Obsessive Compulsive Disorder) הינה הפרעה שכיחה למדי וההערכות הן כי היא מונה בין 2% ל-3% מהאוכלוסייה הכללית ללא הבדל מגדרי או מגזרי. הסובלים ממנה מתארים דפוס קבוע של מחשבות או דימויים חוזרים ונשנים בעלי דפוס חודרני (אובססיות) שאינם ניתנים לשליטה ומעוררים תגובה רגשית חזקה. לדוגמה, מחשבות או דימויים על זיהום, תוקפנות, או ספק טורדני. בנוסף, ההפרעה מאופיינת בדפוס התנהגותי של מעשים כפייתיים (קומפולסיות), אלה יכולים לבוא לידי ביטוי גם בפעולות מחשבתיות המנטרלות את האובססיה.
למרות הרצון שלנו לפשט את התמונה, ולצמד בין מחשבה מסוימת לטקס מסוים, למשל, מחשבות על זיהום כאובססיה ושטיפת ידיים כקומפולסיה, או לחלק את הסובלים ממנה לקבוצות מובחנות, המציאות מורכבת יותר. כך, ניתן למצוא היבטים מורכבים יותר של ההפרעה, כגון אלה שהמחשבה העומדת בבסיס הקומפולסיה לא ברורה דיה או שהקומפולסיה עצמה, לכאורה לא קיימת. לצערנו, עובר זמן רב (כ-15 שנה) מרגע הופעת התסמינים ועד לקבלת טיפול הולם, שנים ארוכות של התמודדות אינסופית ומתישה. בהרבה מקרים מציאות זו נובעת מהבושה שבחשיפת ההפרעה ומטיפול לא מותאם.
גישות שונות - הסברים שונים לתופעה
כבר ב 1913 נדרש פרויד לסוגיה (נוירוזה אובססיבית כלשונו) והסביר אותה, איך לא, בחוויות או פנטזיות מיניות אסורות, בדרך כלל עם ההורה מהמין השני, מודחקות מהילדות. ככל שעברו השנים הלכה ההדחקה והתרופפה, וקרעי זיכרונות או חוויות שבים וצפים. אך מאחר והטאבו החברתי סביב מחשבות כאלה כל כך חזק ושלילי, מקבלות המחשבות או פנטזיות לא מודעות אלה ביטוי מוסווה באובססיות ובקומפולסיות כמענה.
מאוחר יותר (ב-1923), פיתח פרויד את התיאוריה וטען כי נסיגה לשלב האנאלי בהתפתחות, המאופיין בין היתר בסופר אגו נוקשה ודורשני, קשור גם הוא להפרעה. בנוסף, פרויד קישר בין טקסי הדת לבין ההפרעה. זו אמירה מעניינת בפני עצמה אך איננה נתמכת במציאות. כלומר, איננו מוצאים שכיחות רבה יותר של OCD בקרב אנשים דתיים.
גישה נוספת היא הגישה ההתנהגותית, אשר בבסיסה עומדת הטענה כי תהליכים של למידת התניה עומדים ביסוד ההפרעה. כלומר, על פי גישה זו אדם למד בעקבות מקרה כזה או אחר כי גירוי מסוים מעלה חרדה, לדוגמה: הפחד לשכוח, ופעולה מסוימת מפחיתה אותה - הכנת רשימות. ברגע שצימוד זה נוצר והתקבע הוא הפך לדפוס התנהגותי אשר בהדרגה השתלט על חייו של האדם.
מעניינת יותר היא הגישה הקוגניטיבית הטוענת כי מערכת חשיבה מוטה היא העומדת בבסיס ההפרעה, מעוותת את תפיסת המציאות וגוררת את התגובה הפתולוגית. כבר ב 1978 טענו רכמן ודה סילבה כי המחשבות השונות בפני עצמן אינן יוצאות מגדר הנורמה, וכי זו דרכן של מחשבות, להגיח ולהיעלם. התגובה המוגזמת למחשבות השונות היא היא מקור ההפרעה. לפי גישה זו, מערכת כשלים קוגניטיביים המאפיינת חולי OCD גוררת תגובה מוגזמת אשר באופן פראדוכסאלי מקבעת את המחשבה. לדוגמה, מחשבה תוקפנית מסוימת יכולה לחלוף בראשו של כל אחד מאתנו, אך כשל קוגניטיבי כדוגמת "זה כנראה אומר שזה האני האמיתי שלי" או לחילופין "אם חשבתי את זה – גם אעשה את זה" נותן משמעות יתר למחשבה, גורר התנהגות מותאמת ומקבע אותה.
מסלול ההפרעה במוח
בשנים האחרונות, בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והיכולת שלנו להציץ אל מאחורי הקלעים של ההפרעה, הולכת ההפרעה ולובשת פנים של מסלולים עצביים ופעילות חשמלית, ואלי זוהי בעצם ההצגה עצמה. מחקרי הדמיית מוח שונים אשר נעשו בשנים האחרונות מגלים כי הפרעה טורדנית כפייתית מאופיינת בפעילות חשמלית פתולוגית במסלול הקורטיקו-תלמוס-קורטיקל.
בין היתר, מערב מסלול זה אזורים כגון האורביטו פרונטל קורטקס (Orbito Frontal Cortex) האחראי בין השאר על מערכת הגמול והציפייה, ה ACC (Anterior Cingulate Cortex) הקשור בין היתר לניטור טעויות או הפרת ציפיות ואת הבזאל גנגליה (Basal Ganglia) האחראית בין היתר על יזימת פעולות מוטוריות אוטומטיות. שילוב אזורים אלה נותנים תמונה מרתקת על איך ההפרעה נראית מבפנים ועל דרכי טיפול חדשניות אפשריות. כך למשל, האם התערבות בפעילות החשמלית עצמה ונרמול פעילות המסלול תוביל להפחתה בסימפטומים. כיווני מחשבה אלה נמצאים עדיין בשלב המחקרי, אך פותחים פתח למבט עדכני וחשוב על ההפרעה.
הטקסט לקוח מתוך ההרצאה: "נוירופסיכולוגיה, OCD ובירה". ההרצאה המלאה תתקיים הערב (ג') בשעה 19:00 בפאב סטורג' בדיזנגוף 98, תל אביב. הרצאות נוספות על המוח יתקיימו הערב בפאבים ברחבי הארץ לכבוד שבוע מודעות מטעם WIZE , בשיתוף העמותה הישראלית למדעי המוח ועמותת "בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל . למידע על שלל האירועים הערב הקליקו כאן .
