חוק הפיצוי לנפגעי הברנוער - סיבה לגאווה

לפני כשלוש שנים וחצי, ב-1 באוגוסט 2009, נכנס אדם רעול פנים לברנוער, פתח בירי ורצח את החניכה ליז טרובישי, בת 16, ואת המדריך ניר כץ. עוד כ-20 נפגעו. כשבוע לאחר הרצח התקיימה עצרת המונים בכיכר רבין. נשיא המדינה שמעון פרס, שר החינוך גדעון סער ואישים בכירים נוספים נאמו בה.

לצערי, לא אזרתי את העוז להשתתף באותו אירוע. הייתי עמוק בארון. פחדתי שמישהו יזהה אותי באירוע ויחבר את השתתפותי עם נטייתי המינית. חששתי גם להראות כל סימני אבל והזדהות. לעולם לא אשכח את התחושה שעברה בגופי באותו ערב: פחד, בלבול, תסכול וכעס - כולם יחד הציפו אותי, אך נותרתי קפוא במקום. חיי עברו מאז מהפך ובימים אלה אני סוגר מעגל. כרכז הפעילות הפרלמנטרית והחקיקתית של אגודת הלהט"ב בישראל ו"עוצמה" - הזרוע הפוליטית של האגודה - נפלה בחלקי הזכות להיות חלק מהצוות היוזם ודוחף את הצעת החוק לפיצוי נפגעי הברנוער שתונח השבוע על שולחן הכנסת.

אותם נפגעים ומשפחות ההרוגים נותרו ללא תמיכת המדינה. מדובר על מקרה טרגי של אטימות שלטונית איומה. במקרה "רגיל" של ירי מכוון נגד חפים מפשע, הנחת המוצא היא שמדובר על פיגוע טרור, והמדינה מכירה בנפגעים כנפגעי פעולות איבה ללא כחל וסרק. במקרה זה, בשל המקום המסוים שבו בוצע הטבח, סירבה המדינה להכיר בו כפיגוע טרור, והיא מייחסת את הרקע למעשה הנתעב כאל פשע שנאה. החוק לא מכיר בזכאות של נפגעי פשעי שנאה לפיצויים שלהם זוכים נפגעי פעולות איבה, ולכן הנפגעים נותרו ללא פיצוי כלשהו.

מה שהפך את נפגעי הברנוער לנטולי סיוע הוא נטייתם המינית. אילו היו סטרייטים, האירוע היה מוגדר ככל הנראה כאירוע טרור לכל דבר ועניין והנפגעים היו זוכים לחסות תחת החוק. נסיונותיהם של חברי הכנסת ניצן הורוביץ ודב חנין בכנסת הקודמת לקדם את החלת חוק נפגעי האיבה על נפגעי פשעי שנאה נתקלו בחומה בצורה מצד האוצר שבלם אותם. כך שגם אם היה מוכח בוודאות שזה פשע שנאה, זה לא היה מועיל לנפגעים ולמשפחותיהם.

חלק מהפצועים מצויים עד היום בהליך שיקומי ארוך וקשה, מרותקים לכיסאות גלגלים ויישארו נכים עד סוף ימיהם. במשך השנים נאספו תרומות על-ידי האגודה וארגונים נוספים לרכישת ציוד לנפגעים כמו כיסאות גלגלים, מיטות וכיו"ב. חלק מהפצועים נאלצים להתמודד לא רק עם הפגיעה הגופנית הקשה והטראומה, אלא גם עם ההוצאה הכפויה מהארון ועם הניתוק מהמשפחה שנכפה עליהם בעקבות כך.

קואליציה חוצת מפלגות

הצעת החוק שיזם וניסח היועץ המשפטי של האגודה עו"ד משה שוחטמן מבוססת על התקדים של חוק התגמולים לנפגעי אסון ורסאי משנת 2002. כמו בתקדים ורסאי, התקווה היא שהמדינה תיקח על עצמה אחריות מוסרית-ערכית מתוך מטרה ברורה להקל על השגת הסדר מהיר והוגן לנפגעים, גם אם הסדר זה אינו מגיע לפיצוי שמקבלים נפגעי פעולות איבה ומשפחותיהם.

הצעת החוק החדשה התקבלה בזרועות פתוחות על-ידי יעל גרמן מיש עתיד, שלקחה על עצמה את קידומה. ההפתעה המרגשת שנוצרה היא הקואליציה הרחבה סביבה. כך, ניתן למצוא ביחד עם גרמן וקארין אלהרר מיש עתיד, את אורלי לוי ומירי רגב מהליכוד ביתנו, דב חנין מחד"ש, ניצן הורוביץ ממרצ, יצחק (בוז'י) הרצוג וסתיו שפיר ממפלגת העבודה, דוד צור מהתנועה ורבים וטובים שמצטרפים השבוע. גרמן וחברי הכנסת הנוספים הוכיחו לי ולכולנו כי חלק לא מבוטל מהפוליטיקאים נמצאים שם לא רק "בשביל הכיסא". הם קשובים, הם חרוצים, והם שם בשביל לעזור לציבור שבחר בהם. יפה ומרגש לראות זאת בפעולה.

אני גאה היום להיות חלק מיוזמי המהלך שנלחמים על יצירת מדינה שוויונית וערכית יותר. אני גאה היום בנטייתי המינית, ובעיקר גאה להיות אזרח מדינת ישראל. לכשיעבור החוק המוצע, אהיה גאה אף יותר.