"דאונטון אבי": רלוונטית, מחכימה ומרגשת
"על אף העלילה מהמאה הקודמת, סוד הצלחתה של דאונטון אבי הוא ברלוונטיות ובמסרים החתרניים שלה". לרגל עלית העונה השלישית, אבי שושן מפציר בכם להתחיל להתמכר
"אמנות ההתקדמות היא לשמור על סדר בתוך השינויים, ולשמור על שינויים בתוך הסדר", אמר הפילוסוף והפיזיקאי הבריטי אלפרד נורת' וייטהד, ונדמה שאין ציטוט יותר מתאים מזה כדי לתאר את "דאונטון אבי". הסדרה הבריטית, הפכה בשלוש עונותיה לתופעה עולמית עם מעריצים מושבעים כמו מישל אובמה, המעצב מארק ג'ייקובס ובעיקר בקרב שופטי טקס האמי, גלובוס הזהב והסאג, בהם קטפה הסדרה את כל הפרסים החשובים.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
הסרט על יוסי בנאי: ככה צריך לזכור יוצר שאוהבים
50 גוונים - גרסת המציאות: משעמם כמו מסיונרית
"מחר שבת": ראיונות שטחיים של גברים באפור"דאונטון אבי" (ימי שלישי ב-22:00, ערוץ 1) היא לא פרק בשיעור היסטוריה, גם לא גרסה מחודשת ל"אדונים ומשרתים" והיא בהחלט לא דומה לאף אחת מהסדרות אחוזות התזזית שזוכות להצלחה דומה בימים אלה (מישהו אמר "בית הקלפים"?). אם כבר, אני מאמין שהיא אבולוציה מופלאה לסדרה מצוינת אחרת - "מד מן", רק שהפעם העתיקו את העלילה מניו יורק של שנות השישים, לאנגליה של תחילת המאה העשרים ובמקום עובדים זוטרים מול שותפים במשרד פרסום מצליח, אנחנו נשאבים לעולמם של בני משפחת קרולי, בעלי האחוזה האמידים ומשרתיהם, שלעיתים מקפידים על גינוני כבוד יותר מהאדונים עצמם.
צפו בטריילר לעונה השלישית של "דאונטון אבי"
למי שטרם ראה את שתי העונות הראשונות, הסדרה מגוללת את סיפורה של משפחת קרולי, שמתגוררת באחוזה רחבת מידות בכפר אנגלי בעל אותו שם. העונה הראשונה נפתחת עם שקיעתה של הטיטניק, ואילו העונה השניה חותמת את קרבות מלחמת העולם הראשונה והשפעת הספרדית שבאה בעקבותיה. שנים שהתחילו בשיכרון הכוח והסתיימו בהכרת ערך החיים.
בקומות העליונות של האחוזה המפוארת מתגוררים לורד רוברט, אשתו קורה ושלוש בנותיהן: ליידי מרי הענוגה המאורסת למתיו, בן דודה והיורש של האחוזה באחד הרומנים המרגשים שראינו בשנים האחרונות על למסך. ליידי אידית, ילדת הסנדוויץ' הקלאסית שאינה מוצאת את מקומה במשפחה וסובלת מחוסר מזל בכל הקשור לאהבה, וליידי סיביל, הבת הצעירה שמורדת במוסכמות ונישאה לנהג האירי הדעתן וחסר תואר אצולה.
מעליהם משקיפה ה"פטריארך" של המשפחה, ליידי גראנתם, אמו של רוברט אותה מגלמת השחקנית הנהדרת מגי סמית, שעושה כאן את אחד מתפקידיה הגדולים. בצידו השני של המתרס, אנחנו נחשפים לעולם המשרתים התוסס תחת הנהגתו של הבאטלר השמרני קרסון כשלצידו אם הבית מיסיס יוז, הטבחית מיסיס פאטמור ועוזרתה דייזי, הזוג בייטס ועוזר הבאטלר, תומס, שמגלם הומוסקסואל, בזמן שזו הייתה עבירה שדינה מאסר. תחת קורת גג אחת הם רבים ומשלימים, אוהבים ורודפים, כואבים וחוגגים את החיים, בשתי עלילות שמתרחשות בשני עולמות נפרדים שבחלק גדול מהפעמים מצטלבים לסיפור מרגש יחיד ושלם.
"דאונטון אבי" אולי מצטיינת בשחזור מופתי לאופנה של שנות העשרים במאה הקודמת, אבל סוד הצלחתה הוא במסרים החתרניים שלה, שמבעד לעיניים של 2013 נראים בלתי נתפסים, אבל מוכיחים לנו כי אולי הדקורציה השתנתה לצבעים פחות קודרים, אך החוקים הנוקשים נשארו כמו שהיו.
אז אולי המשרתים כבר לא עם מדים מיושנים, ואינם צריכים להבריש מאה פעמים את השיער של הגברת, אבל כשרואים את "דאונטון אבי" מבינים עד כמה כסף ממשיך להניע את העולם ובסופו של דבר, אדם נמדד בכיסו ורק אחד כך בכוסו וכעסו. כשברוסיה גוברים הקולות להחזיר את הנאשמים במעשה הומוסקסואלי לבית האסורים, בדיוק כמו שמאיימים בעונה השלישית על תומס, ובעלי הממון יש גם את השררה, הרלוונטיות של סדרה כמו "דאונטון אבי" גדולה מאי פעם.
למי שלא הספיק לצפות בשתי העונות הראשונות של "דאונטון אבי", נותר רק להמליץ בחום להצטרף לחוויה הטלוויזיונית של הסדרה המופתית, שמוכיחה שוב למה בלונדון יש טלוויזיה מצוינת. ההתחלה קצת קשה כי מדובר בסדרה שמקדשת את הדיאלוג ולא את הדרמה, אבל דווקא בגלל זה היא תענוג טלוויזיוני עבור כל מי שמעוניין לצפות בסדרת טלוויזיה ולהרגיש שהוא לא שרף עוד שעה מול המסך, אלא עשה כבר את מה ששכחנו שניתן לעשות מול הקופסה הזו: ללמוד, להחכים ובעיקר להתרגש.
על העולם שהיה ונעלם, למשפחה שהיתה ערך עליון, עולם בו דרך ארץ ושפה תקינה נחשבו סמל לכבוד ולא של יומרה, לעולם בו האהבה בין צעירים התחילה
בחיזור ארוך ורומנטי ולא ישירות במיטה, לעולם בו היה כבוד למדינה וגאווה לשרת תחת הדגל הלאומי ולא להשתמטות ולמאבק נגד השוויון בנטל ולעולם בו היה דבר חשוב אחד: ערבות הדדית ועזרה לזולת ולא אני ואפסי עוד.
ושוב, "דאונטון אבי" היא הסדרה הכי טובה בטלוויזיה שכנראה אתם לא רואים. אל תישארו מאחור ותתחילו להתמכר. אחרי שתעשו את זה, גם אתם תסכימו שמודבר בסדרה החשובה ביותר על המסך.