כריס קולפר: קשה להיות השראה להומואים צעירים
הוא זכה בגלובוס הזהב על תפקידו כקורט ההומו בסדרה Glee, ומרגיש שמדובר באחריות גדולה. בראיון מיוחד מספר כריס קולפר על חברי ילדות שהציקו לו ("אין טעם לחדש קשר"), המעריצים ("מחפשים תשומת לב") והג'וב החדש כסופר
המבול הנוכחי של דמויות ה"הומו המגניב", שנמצאות כמעט בכל סדרת טלוויזיה אמריקנית, חייבות את קיומן ככל הנראה, לקורט המל מ-Glee, האבטיפוס של הגיי האופנתי לעשור הנוכחי: מוכשר, בעל לב חם, ו-BFF שהפך לאקססורי הכרחי בכל חייה של בחורה בת עשרים, גם מחוץ למסך הקטן.
אמריקה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
גיא רז: מעריץ את התרבות הישראלית והפלסטינית
ג'ון צ'ו: "מתנצל שהכנסתי את MILF ללקסיקון"
אנדרו לינקולן: "באפוקליפסה אמיתית אמות ראשון"
אבל התפקיד הססגוני טומן בחובו גם צד מאוד רציני: כריס קולפר, שכבר קיבל את פרס גלובוס הזהב על התפקיד, הפך בזכות הדמות החיננית בסדרה, למקור השראה בולט לטינאייג'רים המפחדים לצאת מהארון. בראיון מיוחד ל-ynet, הוא מודה שלפעמים האחריות הזאת קצת כבדה עליו.
הוא גם יודע לשיר. האזינו לכריס קולפר
"זה היה ממש מפחיד בהתחלה", הוא מספר. "לא היה אף אחד כמוהו בטלוויזיה לפני כן, לפחות לא מישהו שראיתי. לכן גם הייתי די בשוק כשמעריצים החלו לפנות אלי בגלל התוכנית ולספר לי כמה הדמות שאני משחק בסדרה עזרה להם. כשאתה בן 18 ומקבל מכתבים מילדים יותר קטנים ממך שמתחילים לספר לך על החיים שלהם, את כל הסודות האפלים והעמוקים שלהם, העול שאתה מרגיש מתחיל להיות כבד".
עוד ביקורות, כתבות ומבצעים מיוחדים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אתה חוזר אליהם?
"בהתחלה ניסיתי, אבל פשוט לא יכולתי לעשות את זה, גם בגלל הכמות, גם בגלל שזה הגיע מכל מקום, לא רק בדואר אלא גם פייסבוק ואימיילים. אני שומר כל מכתב שאני מקבל, ויש לי ערמות על גבי ערימות של מכתבים בבית שקיבלתי מאז שהסדרה התחילה, וכל מכתב הוא מדהים ומרגש ועצוב כמו המכתב שקדם לו. אבל פעם בכמה זמן יש מכתב שהוא יוצא דופן בכמה שהוא מרגש או קשה ואני עושה הכל כדי להתקשר או לשלוח חזרה מילות עידוד".
חשבת להפנות את המכתבים הקשים לבעלי מקצוע?
"לא. אני לא מעביר את זה לאף אחד בגלל שאני מרגיש שזה מאד אישי, ואני לא רוצה לפגוע באמון שהם נתנו בי כשכתבו אותו. נראה לי שהם לא סיפרו את הדברים האלה לאף אחד, ויכול להיות שדווקא בגלל שאני מרוחק מהם יחסית הם מרגישים נוח להפתח בפניי. עם זאת, אתה חייב להבין שאני קורא דברים כאלה, אני בסוג של מאבק עם עצמי. מצד אחד אני ממש רוצה לעזור, מצד שני אני לא יודע כמה בכלל אני יכול לעזור. הרבה פעמים אני מסתקרן ועושה תחקיר על אנשים ששולחים לי מכתבים מזעזעים, מסתכל בטוויטר שלהם או משהו כזה ומגלה שהם לא שולחים רק לי דברים, אלא גם לסלבריטאים אחרים. שזו לא קריאה לעזרה, אלא קריאה לתשומת לב",
סיפור חייו של קולפר, 22, שנכלל בשנה שעברה ברשימת 100 האנשים המשפיעים בבידור של מגזין טיים, הוא מקרה קלאסי של הברווזון המכוער. למרות שגדל בקליפורניה, מקום יחסית נאור בכל הקשור ליחס להומוסקסואלים, בכיתה ו' הוריו הפסיקו לשלוח אותו לבית הספר לאחר שסבל מהתעללות מצד הילדים האחרים בכיתה. במקביל ללימודים בבית הוא נרשם לחוג דרמה, ואחרי ששיחק בכמה הצגות של חובבנים התחיל ללכת לאודישנים, עד שהגיע לאודישן של Glee.
האגדה מספרת שהיוצר של הסדרה (ה', 20:30, yes Drama), ריאן מרפי, כתב את התפקיד של קורט במיוחד עבורו אחרי שראה אותו באודישן. "זה לא כזה רומנטי כמו שזה מתואר באתרי הבידור", צוחק קולפר. "אני חושב שמה שקרה זה שריאן חשב שבחור שמגיע ושר לו סונטת אופרה באודישן זה מיוחד ואינדיבידואלי. הסדרה הזאת הרי כולה עוסקת בשונה ובאינדיבידואלי, אז כנראה שהוא חשב שאני צריך להיות בפנים".
דמות הגיי בטלוויזיה הפכה עם השנים לוורסיה של קורט.
"אני חושב שזה מצחיק. יחסית לתעשיה שידועה ביצירה של דמויות וסיטואציות, אין איזשהו שטח אפור לדמויות של גייז בטלוויזיה. הדרך שבה הן מוצגות כיום היא צרה מאד יחסית למציאות, והאמת היא שזה די מתסכל אותי. זה מצחיק, כי בהתחלה הייתי קצת מעורב ביצירת הדמות של קורט וניסינו לברוח מסטראוטיפים. לא שיחקתי אותו יותר מידי נשי, או אובר-דה-טופ מוקצן, כי ידעתי שאני בעצמי לא הייתי רוצה לראות דבר כזה בטלוויזיה".
חבריך מספסל הלימודים שהציקו לך, ניסו ליצור איתך קשר מחדש?
"ברור. קיבלתי הודעה בפייסבוק ממישהו בקטע של 'היי, זוכר איך היינו חברים טובים בבית הספר?' ואני אומר לעצמי 'לא. אולי בגלל שלא היינו?". ברור שאני לא עונה. פעם כתבתי אימייל ארוך ומפורט בתגובה למישהו אבל לא שלחתי בסוף, כי לא ראיתי בזה טעם".
סופר עד שתיים
למרות שנתוני הרייטינג של Glee נמצאים בירידה בשתי העונות האחרונות, קולפר הוא בין השחקנים הבודדים שהצליחו לתרגם את ההצלחה של הסדרה גם לתחומים נוספים. בשנה שעברה הוא פרסם את הספר הראשון שלו "The Land of Stories: The Wishing Spell", המיועד (איך לא) לנוער. הספר הגיע לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.
ב-11 בינואר יצא בהפצה מוגבלת לאקרנים הסרט Struck by Lightning (שבת, 22:00, yes2 HD) אותו כתב, הפיק ובו הוא משחק בתפקיד הראשי. "כל אחד שלא מכיר אותי אישית חושב שזה כל כך שונה וחדש", הוא מתייחס לתפקידו כסופר. "מבחינתי זה תמיד היה שם. משהו שרציתי להכנס אליו. כשגדלתי אהבתי מאד לבלות זמן בחנויות ספרים והתעניינתי במיוחד במדפים של ספרי ילדים".
ובסופו של דבר הצלחת להגיע לזה בזכות Glee.
"כן. אחרי שזכיתי בגלובוס הזהב קיבלתי הצעה מחברת הפצה לכתוב
אוטוביוגרפיה, ואמרתי להם שאני לא מעוניין כי אני בן 20. מה הם רצו שאכתוב? 'אני בן 22 והנה מה שלמדתי עד כה?', לא תודה. אבל אמרתי להם שאני אשמח לכתוב ספר פנטזיה לילדים.
"אנשים סביבי היו בקטע של 'אוקיי. עוד שחקן שחושב שהוא יודע לכתוב', אבל הם ביקשו ממני בכל זאת לשלוח את חמשת הפרקים הראשונים. אחרי ששלחתי הם חזרו אלי והחתימו אותי על חוזה לשני ספרים, כאשר השני ייצא במהלך השנה הבאה".
מה דעתך על כל הקולות השמרניים שנשמעים לאחרונה? בסדרה יש גם בחור שמעדיף להתלבש כאישה.
"אני חושב שהאנשים האלה לא מחוברים לעולם של הצעירים, בגלל שכל דבר שקורה בתוכנית שלנו אתה רואה בכל בית ספר קהילתי. אתה לא יכול להכריח בית ספר להיות משהו שהוא לא. אל תתנהגו כאילו ילדים בבית ספר לא עושים סקס או לא מעשנים סמים, כי דברים כאלה קורים כמעט כל יום. אז לצאת כנגד Glee? אני חושב שזה פשוט אדיוטי. אין משהו שעשינו בתוכנית שלא קורה ברגעים אלו ממש באיזה בית ספר".
