נימוסים ברשת: פרופיל זוגי זה חוקי?
מה עושים עם ניג'ס פייסבוק שלא מרפה, איך מתמודדים עם זוג חברים שאיחדו פרופיל בשם האהבה ומתי אפשר לגנוב סטטוס? אנחנו עוזרים לכם לפתור את דילמות הנימוסים הוירטואלים שלכם
הטכנולוגיה מקלה על חיינו אך גם מעלה שאלות רבות הקשורות למוסר מקוון וניאו-נימוסים. מדור "נימוסים ברשת" מנסה לסייע לכם להתמודד עם שאלות כאלו. לא מסכימים עם התשובות שלנו? לא נורא, גם אנחנו לא מטורפים על השאלות שלכם, שאותן אגב אתם יכולים לשלוח לנו במייל.
- בפרק הקודם: גרגמלים, הם רק רוצים לבאס.
ויטה שלום,
לאחרונה אישרתי בפייסבוק, מתוך רחמים, אדם מעצבן וטיפש במיוחד הלומד איתי במחלקה. עד כאן הכל טוב ויפה עשיתי את המעשה הטוב שלי, אני גיבור ואפשר להתחיל לסגוד לאצילותי וטוב לבי. הבעיות התחילו כשהבחור המעצבן התחיל להגיב לי לכל סטטוס פוסט או תמונה ואפילו מנסה להתכתב איתי בצ׳אט. ניסיתי להתעלם ממנו אבל מסתבר שמדובר בנודניק רציני שלא מרפה ושימשיך להגיב גם אם אל-קאעידה יאימו לנסר לו את הרגליים.
אני לא רוצה למחוק אותו או לעשות לו Hide מכיוון שאז תדמית מגן החלשים שלי תלך לעזאזל. מעבר לזה, שנינו לומדים קולנוע ולכן חשוב לי להמשיך להיחשף לסטטוסים של סטודנטים כי הרבה פעמים הם מפרסמים בקשות עזרה בהפקות שונות. מה עושים? מה עושים!
- אלמוני חתיך
אלמוני יקר, נראה שלמישהו יש Man Crush עליך, או בעברית: אתה מושא התאהבותו של גבר סטרייט המחפש את קרבתך - אבל על הדרך מצליח להלחיץ אותך עד כדי כך שאתה חותם "אלמוני חתיך". כלומר, לרשימת הסיבות שמנית, המסבירות מדוע אינך יכול להרחיק את הניג'ס מרשימת החברים שלך, מתווסף הסבר נוסף: אם הוא ילך, מי יחבק אותך ככה, מי ישמע אותך בסוף היום ויתן לך ימבה לייקים.
אלמוני חתיך, אתה חושב שהוא מציק לך, אבל מה שבאמת מציק לך זו העבודה שזה כל כך נעים ללעוג למישהו רק בגלל שהוא מחפש את קרבתך. אך מרגע שתשלים עם ההבנה הזו, תפסיק להתעצבן מחיבוק הדוב וחייך ישתפרו. אולי אפילו תמצא את אורך הרוח לתת לו לייק מידי פעם, ובכך לשמח את נשמתו האומללה ששואבת את החיזוקים שלה מאגודלים כחולים.
אה, אתה אומר, כשאת עונה לעצמך, את נותנת תשובות פרקטיות, אבל כשבא אליך בנאדם אמיתי במצוקה פתאום אין לך מה להגיד. אוקי, אוקי, הנה שני פתרונות פרקטיים. ראשית, אתה יכול לבחור שהבחור לא יראה פוסטים ספציפיים שלך. לצד כפתור ה-Post שמופיע מתחת לשורת הסטטוס שלך, ישנו כפתור נוסף המציג מי יכול לראות אותו. הקלק עליו, בחר באפשרות Custom ואז הקלד את שמו תחת המשפט: Don't share this with.
אם זה גוזל לך יותר מדי זמן, אתה יכול פשוט לפנות אל החבר ולכתוב לו בנימוס שאתה מרגיש שהוא מקדיש לך המון תשומת לב, ושאתה מוצא את ההתנהגות הזו קצת מביכה. הוא כמובן ייעלב ולא יכתוב לך יותר לעולם, מה שאומר שתצטרך למצוא מישהו אחר שירדוף אחריך ויציק לך.
ויטה היקרה,
יש לי חברים בזוגיות והם מקריפים לי את הצורה. קודם כל, יש לי בפייסבוק בני זוג שנישאים ולא מסתפקים בחשבון בנק משותף, הם רוצים גם לאחד פרופיל. איבדתי כבר שלושה חברי ילדות לישות הרשתית הבולעת הזו, ואני חוששת שבקרוב אאבד חבר נוסף.
בעיה נוספת שנתקלתי בה היא תופעת החלפת סיסמאות בין בני זוג. מעבר לכך שזה מזעזע - זה מאוד מבלבל. לפני כמה ימים למשל עלה מולי בן הזוג של חברה שלי אבל מתוך הפרופיל שלה. רק במזל לא כתבתי לו "נו, שאלת אותו כבר מה הקטע של אוסף תמונות הקריפי של הילדים העירומים?" מה אני יכולה לעשות כדי למנוע מחבריי לעשות מעשים נוראים שכאלו?
- אנסטסיה ביוורהאוזן
אנסטסיה, את לא בזוגיות כרגע, נכון? בטח יש לך כלב או חתול או דג שאת קוראת לו "בעלי" או גרוע מכך: "הילד שלי", נכון? סתם, צוחקת איתך. החברים שלך מגעילים.
תראי אנסטסיה, אחת מתופעות הלוואי של זוגיות היא שהיא גורמת לבני זוג רבים לפתח אישיות משותפת, ואין לזה קשר לפייסבוק. הם מפתחים תחומי עניין משותפים (או שאחד הצדדים מאמץ את תחומי העניין של השני), מפתחים הומור משותף ונוטים לענות על שאלות אישיות ב"אנחנו דווקא לא אהבנו את ג'אנגו". הם לא עושים את זה כי הם טיפשים, אלא כי קשה לברוח מקלישאות, הן תמיד רצות מהר מאיתנו. זו אחת הסיבות שכשזוגיות מגיעה אל קיצה, פרודים נוטים להצהיר שעכשיו הם יכולים "לחזור לעצמם". לא מדובר כאן על תהליך נפשי אלא פעולה כירורגית מורכבת.
כשהתופעה הזו מתרחשת בחיים שמחוץ לאינטרנט, אנחנו כחברים אולי מתעצבנים קלות, אבל נוטים להבין את זה. אבל כשהחיבור הזה מקבל ביטוי ויזואלי ברשת, ופתאום אנחנו ממש יכולים לראות את המיזוג, מיצי הקיבה מבעבעים והדם רותח בוורידים. רכוש הרי אפשר לחלק, אבל מה עושים עם כל הלייקים הללו?
אבל אם נקדיש לזה עוד מחשבה, הצעד הזה, מגעיל ככל שיהיה, הגיוני למדי. תראי אנסטסיה, כשבני זוג פעילים בפייסבוק, התכנים שהם מעלים הופכים דומים יותר: הם עושים שייר אחד לשניה, מעלים בדיחות דומות מדי וכשהם נוסעים לחופשה בחו"ל, הרבה פעמים הם אפילו מעלים אלבומים משוכפלים. תחשבי על המשמעות של הרוטינה הזו: יום אחד השניים יביאו לעולם ילד והפיד שלך יתמלא במספר כפול של תמונות של תינוק שוכב בעגלה, תינוק אוכל גרבר, תינוק מטנף עם ידיו הקטנות טאבלט חדש עם הכיתוב "הנסיך גם מכור לפייסבוק".
במילים אחרות אנסטסיה, אם שני בני זוג לא מצליחים לשמור על האופי העצמאי שלהם - מגיע להם להתאחד וירטואלית. חשוב מכך, זה מגיע לנו.
לגבי התופעה השנייה ששיתפת, מדובר על הפרה ברורה של תנאי השימוש של פייסבוק. סעיף 4.8 אוסר במפורש על שיתוף של סיסמאות או מתן גישה לחשבון הפרטי. כאזרחית שומרת חוק במדינת פייסבוק הגדולה, זה מחובתך להסגיר את החוטאים לרשויות ולהתפלל לעילוי נשמתם הסוררת.
מעבר לזה אנסטסיה, את צריכה למצוא חברים חדשים. נשמע שבחרת להקיף את עצמך בילדות קטנות עם קוקיות, מה זה אומר עלייך?
הי ויטה!
קודם כל אני אוהבת את הטור שלך, הוא מצחיק וחמוד. ועכשיו לשאלה. לפני כשבוע חברה שלי בשם שירי פרסמה במאמאזון פוסט הומוריסטי בנושא יום המשפחה. הפוסט זכה להצלחה ונהיה ויראלי תוך שעות ספורות וזכה ללייקים ושיתופים רבים ואפילו רץ בוואטסאפ.
הבעיה היא שהיו גולשות רבות שפשוט העתיקו אותו בלי לתת קרדיט לכותבת. ודווקא הגולשות האלה זכו לשלל מחמאות "ואו, איזה כישרון כתיבה! מדהים" הכותבת נעלבה מאוד כשהיו בנות שהעתיקו בלי לתת לה קרדיט.
השאלה שלי מהם נימוסי רשת במקרה זה? האם מותר להעתיק בלי לתת קרדיט או שמא זה מעשה מגעיל?
אשמח לתגובה,
- אלה
ראשית אלה, אני רוצה להודות לך על המחאה. אני מודה שכבר נמאס לי להחמיא לעצמי, זה נהיה פתטי. וכעת לשאלתך.
אנחנו לא יכולים פשוט להשתולל ולגנוב אחד לשני מחשבות וניסוחים. ריבנו של עולם, הרי זה מה שמפריד בינינו לבין החיות. מארק "צוקי" צוקרברג, היהודי הצדיק, הבין את חשיבותו של הקרדיט וברא את כפתור השייר: כפתור שמאפשר להפיץ את הרעיון וגם לוודא שההוגה יקבל את הקרדיט הראוי לו.
בנוסף, בפייסבוק פועלים בעלי מקצועות בזויים ומשונים כמו קופירייטרים, תסריטאים, פילוספים ומשוררים. וגם אותו דבר אבל ממין נקבה. פעמים רבות הלייקים שאלו מקבלים מתורגמים בסופו של דבר להצעות עבודה ואפילו משכורת. כך שמעבר לתפקידם המסורתי כמנפחי אגו, ללייקים הרבה פעמים יש משמעות אמיתית.
עם זאת אלה, מגיע שלב שבו סטטוס או ציוץ הופך לכל כך ויראלי, שזו תהיה קטנוניות מסויימת להתחיל להתעסק בשאלה "מי אמר למי ובאיזה הקשר". והנה לך דוגמה מובהקת, האם יש לך מושג מי אמר "המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"? מאחורי כל לחן עממי עומד איזה מסכן עם מנדולינה שלא קיבל את ההכרה לה הוא ראוי.
שירי צריכה לשמוח שאמירה שלה זוכה לקבל הדים, היא יכולה להיות גאה בעצמה שהצליחה להגיע לליבן של אלפי אמהות אחרות, אבל בשלב מסוים, כשהדבר כבר יצא משליטתה, עליה להמשיך בחייה. גנבו לה סטטוס, לא את הילד. ואגב, הוא בוכה, שתפסיק לספור לייקים ותקרא לאבא שלו שיבדוק את החיתול.
