אלפי דונם רוססו נגד ארבה: "חוששים מעוד נחיל"
עם אור ראשון המריאו מטוסי הריסוס מעל ריכוזי הארבה ביישובים ליד גבול מצרים. "הסכנה היא שיבוא נחיל עם חגבים צעירים יותר", אמר חקלאי שתיאר את הנזק. חוקרי אקדמיה, אנשי משרד החקלאות וציידי חגבים התקבצו: "רואים את זה ואומרים 'וואו'"
הארבה ממשיך לתקוף: בשדות החקלאים בפתחת ניצנה דיווחו הבוקר (יום ד') על נזק ניכר ביבול ועל החשש מפני נחילי ארבה נוספים שעלולים להגיע לאזור. 10,000 דונמים רוססו עם אור ראשון בניסיון להתמודד עם מאות מיליוני חגבים אשר עשו את דרכם ממצרים לנגב.
מכת ארבה בדרום - דיווחים נוספים בחדשות ynet:
נחילי הארבה בנגב: החל ריסוס אווירי וקרקעי
חקלאי הנגב בלחץ: "נוסעים בתוך ענן ארבה". צפו
פבלו רוזנפלד, חקלאי ממושב באר מילכה, סיפר: "הם אכלו אצלי את העלים התחתונים של תפוחי האדמה. אני לא יכול כרגע להעריך את הנזק, אבל זה 40-30 אחוז מהשדה". באזור המושב לא ריססו באופן מסיבי, ולפיכך כנראה הנזקים גדולים יותר.
עם אור ראשון המריאו מטוסי הריסוס של משרד החקלאות והחלו בפעולת ההדברה. בהמשך גיבו אותם בריסוס מהקרקע. "למרות הריסוסים הם מתרוממים באוויר ומתחילים לראות אותם, והיום רק התחיל. אנחנו לא יודעים אם זה יימשך", אמר רוזנפלד.
רוזנפלד המתין לשמאי שיעריך את הנזק, וסיפר: "בשיחה עם רשות הטבע והגנים סיפרו לי שהחגבים הופכים צהובים, וזה הופך אותם מסוכנים יותר לחקלאות. הסכנה היא שיבוא עוד נחיל עם חגבים צעירים יותר, זה גם הפחד הגדול של רשות הטבע והגנים".
יואב מוטרו, אחראי נזקי חיות גדולות במשרד החקלאות, גויס לסייע להתמודד עם התופעה, והגיע לאזור כמהין. "לא רחוק מהגבול נחתה להקה עצומה של מאות מיליונים. הנחילים האלה עפים במהלך היום ונחים במהלך הלילה". הוא סיפר כי אנשיו התכוננו להגעת החגבים, ואמר: "הנזק הפוטנציאלי קשה, בגלל זה אנחנו עובדים. כרגע הנזק החקלאי אפסי, אבל מי שניזוק יפוצה".
חוויה של פעם בחיים
תושבים רבים הגיעו לשטח לצפות בתופעה הייחודית. מוטרו סיפר: "כאדם פשוט שרואה דבר כזה - אני אומר 'וואו'. כאיש משרד החקלאות, אני חושב שזה הולך להיות טיפול כבד. כמה אנשים זכו לראות דבר כזה? זו חוויה של פעם בחיים".
סתו טלל הוא דוקטורנט מאוניברסיטת תל אביב שחוקר את הבקרה העצבית של נשימת החגבים. "אני אוהב חרקים", העיד על עצמו, לאחר שהגיע לאזור לאסוף את החגבים למטרת המחקר. טלל הסביר: "מדובר בחגבים סודניים, זה מין מדברי. כבודדים הם לא מתקרבים זה לזה, אבל כשיש לחות גבוהה וגשמים שיוצרים חול לח, הנקבות מטילות הרבה ביצים בצפיפות גדולה. הם בוקעים כולם יחד וזה מה שהופך אותם ללהקות - הם רוצים להיות יחד ומחפשים מזון יחד".
עוד הסביר כי החגבים מחפשים "כל מקום ירוק. זה לא חייב להיות שדה חקלאי. השילוב של כל התנאים האלה גרם להם להגיע למצרים וישראל".
עוד לפני שמטוסי הריסוס עלו לאוויר הגיעה לאזור כמהין משפחה ממוצא תימני שבאה לאסוף את החגבים לארוחה שתתבשל על פי מיטב המסורת. הם הסבירו כי מדובר בחרקים כשרים שאין כל בעיה לאכול אותם.
לפנייה לכתב/ת 
