משיכת כסף מחברה בע"מ: תכנון נכון יעלה פחות
כמשכורת, כדיבידנד או כהלוואה: לכל אחת מאפשרויות של בעלי מניות למשוך כסף מהחברות השלכות שונות על המס שישלמו. כדאי לתכנן זאת מראש
בעלי מניות המושכים כסף מהחברות שבשליטתם, אינם תמיד מודעים להשלכות המס הנובעות ממשיכות אלה. השאלה היא כיצד לסווג את משיכת הכסף: כתשלום משכורת או דמי ניהול, כדיבידנד, או אולי כהלוואה?
כתבות נוספות מאת אבי נוב :
- בעלי חשבון בחו"ל? רשויות המס בישראל עוקבות
- מסים: האם כדאי לשים את הכסף בנאמנות
- גם על חוב למס הכנסה יש התיישנות. מדריך
לכל אחת מאפשרויות משיכת הכסף מהחברה (כמשכורת, כדיבידנד או כהלוואה), תוצאת מס שונה, כמפורט להלן:
משכורת - אם משיכת הכסף מהחברה תוגדר כהכנסה ממשכורת, שיעור המס יהיה בהתאם לשיעור המס השולי שחל על הנישום, אשר יכול להגיע ל-50%. מדובר ללא ספק בתוצאה רעה לנישום.
דיבידנד - אפשרות טובה יותר היא שמשיכת הכסף מהחברה תוגדר כהכנסה מדיבידנד, ואז יוטל מס בשיעור שבין 25% ל-32% (תלוי בנסיבות). זאת כבר תוצאה הרבה יותר טובה מהקודמת.
הלוואה - התוצאה הטובה ביותר מבחינת הנישום היא שמשיכת הכסף תוגדר כהלוואה. במקרה זה, יראו את משיכת הכסף כהלוואה שהחברה נתנה לבעל המניות, והיא כשלעצמה אינה כפופה למיסוי. החיסרון היחידי הוא שבעל המניות, במקרה זה, יצטרך להחזיר את ההלוואה לחברה בתוספת ריבית והצמדה.
מגדירים את משיכת הכסף מהחברה
משיכה של בעל מניות מהחברה, שלא בדרך של משכורת או דיבידנד, הינה חוב של בעל המניות לחברה, אשר אמור להופיע במערכת הנהלת החשבונות. החוב הזה מכונה "יתרת חובה של בעל המניות".
יתרת החובה של בעל מניות יכולה "להיסגר" על ידי החזרת הכסף בפועל לחברה, או על ידי הגדרתה כמשכורת או דיבידנד ותשלום המס בהתאם לשיעורי המס הרלוונטיים החילם על בעל המניות.
אם בעל המניות לא סגר את יתרת החובה, ובהנחה כי מדובר בהלוואה שנלקחה, הוא יצטרך לשלם ריבית לחברה בשיעור שנקבע בתקנות מס הכנסה (5.24% בשנת 2013). אציין עוד בעניין זה, כי לעמדת רשות המסים הריבית חייבת בתשלום מע"מ.
מה לעשות כדי שהמשיכה תוגדר כהלוואה?
מפסיקת בתי המשפט עולה כי הגדרת משיכת הכסף מהחברה כהלוואה לצורכי מס, תלויה במספר מאפיינים עיקריים:
• הסכם הלוואה - יש לערוך הסכם הלוואה בכתב. טענת הנישום כי ההלוואה נערכה בעל פה עשויה שלא להתקבל.
• תנאי הסכם ההלוואה - בהסכם ההלוואה יש לפרט את תנאיה לרבות גובה הריבית ומועדי החזר ההלוואה.
• תשלום הריבית בפועל - נראה כי תשלום הריבית לחברה המלווה פעם בשנה לפחות, אמור לספק תנאי זה.
• בטחונות - בהסכם ההלוואה יש לכלול הוראות ביחס לביטחונות ושעבודים להבטחת החזר ההלוואה.
בנוסף לאמור, אם בעל המניות אינו עובד של החברה ולא מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד, רשות המסים תתקשה לטעון כי מדובר במשכורת. במקרה כזה, המשיכה תוגדר כדיבידנד, או יתרת הלוואה שתוחזר.
קיימת גם משמעות לאופן משיכת הכספים. ככל שמשיכת הכספים מהחברה אינה מתבצעת באופן קבוע, יהיה קל יותר להגדירה כמשיכת דיבידנד או קבלת הלוואה מהחברה, אשר בעל המניות יידרש להחזיר. אולם, כאשר משיכת הכספים מתבצעת באופן קבוע, הנטייה תהיה להגדיר את הכספים כמשכורת ולא כדיבידנד.
ד"ר אבי נוב הוא עורך דין לדיני מיסים ומיסוי בינלאומי