ליז ברושר: "העולם הוא כמו 'אימה אמריקנית'"

אחת ההפתעות בעונה הנוכחית של אימה אמריקנית היא ליז ברושר, המגלמת את גרייס. לצד השחקנים הוותיקים מהעונה הראשונה, הפציעה לה שחקנית יפהפיה ולא מוכרת. בצרפת, ארץ מוצאה, היא דווקא מאוד מוכרת וזו הסיבה שהיא לא ממש חשבה על תפקיד בסדרה אמריקנית. אבל כשריאן מרפי, אחד האנשים העסוקים בתעשיה ההוליוודית מבקש לראות אותך באודישן, את אומרת אין בעיה. מהר מאוד היא מצאה עצמה בעיר המלאכים. "בחודשים הראשונים בלוס אנג'לס הייתי בפאניקה", היא מספרת בראיון מיוחד ל-ynet. "מה זה פה? איפה אני? מי אלה כל האנשים האלה? יש פה כל כך הרבה אנשים".

עוד אימה אמריקנית בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"הליהוק שלי כלסבית ב'אימה אמריקנית' - מכוון"  

"אימה אמריקנית": שואה של עונה

"אימה אמריקנית" חזרה: פחדים ובית משוגעים

מה עוד?

"מכוניות, ואנשים בודדים במכונית. זה מטורף בעיניי. עשיתי רשיון נהיגה בצרפת בשביל להסתדר פה, וקיבלתי את הרשיון יומיים לפני שטסתי, אז כשהגעתי לכאן נכנסתי להלם. פריזאים ממוצעים לא נוהגים בכלל. בגלל זה ביקשתי את הרכב הכי קטן שיש. היה לי משהו אחר לפני אבל כמובן עשיתי תאונה שבועיים אחרי שהגעתי לכאן".

וואו, הכל בסדר?

"אני והנהגת השניה יצאנו בסדר, אבל המכוניות לא ממש".

שלחה אודישן מצולם. ליז ברושר

ברושר, 27, מכנה את עצמה "פריזאית ממוצעת". היא נולדה וגדלה בעיר האורות, והתחילה בלימודי משחק בגיל 10. את האנגלית שלה, טובה יותר מזו של צרפתי ממוצע, היא חייבת להורים שלה. "גדלתי במשפחה אנגלופילית", היא מספרת, "הם שלחו אותי לפנימיה באנגליה לתקופה, וגם למחנה קיץ באמריקה בשביל ללמוד אנגלית".

בגיל 16 החלה לקבל תפקידים בטלוויזיה ובקולנוע הצרפתי, אבל רק אחרי גיל 20, שהחלה לפנות לתפקידים יותר אמנותיים ושנויים במחלוקות (שכללו הרבה עירום וסצינות לוהטות עם גברים ונשים) החלה לצבור הערכה מצד המבקרים והתעשיה בצרפת, ואף זכתה בשנת 2007 בתואר Best New Comer בתחום המשחק.

"באתי לארצות הברית לעשות טלוויזיה ואני נדהמת כל כך מהעבודה כאן. אני חייבת להגיד שלמרות שצרפת מתפארת באיכות הקולנוע שלה, בטלוויזיה אנחנו עדיין ממש לא שם", היא אומרת. "אצלנו הם כבר היו פותחים בשביתה אם היו צריכים לעבוד כל כך הרבה. חוץ מזה אני לא חושבת שיש לנו בצרפת את המיקס הזה בין קריאיטיב וביזנס וחשיבה לזמן ארוך, כמו שיש כאן".

מתאהבת ברוצח

איך בכלל לוהקת לסדרה?

"קראו לי לאודישן לדמות אמריקנית, אז לא ממש האמנתי שיצא מזה משהו בגלל שאין לי מבטא אמריקני. ביקשו ממני להקליט את עצמי בוידאו, זה היה קצת מוזר אבל כיף, כי נתנו לי סצנות פרובוקטיביות ומטורפות. האודישן היה נראה לי כמו לשים הודעה בבקבוק ולשלוח מעבר לים".

ובסוף נבחרת למרות המבטא?

"היא היתה אמורה להיות אמריקנית, אבל הם עשו אותה צרפתיה בגלל המוצא שלי. הטיסו אותי לאל איי להפגש עם ריאן מרפי לשמוע על הדמות. הוא דיבר חמש דקות שבסופם אמר: 'אני אוהב את המבטא הצרפתי שלך. הדמות תהיה צרפתיה'. הוא יצא משם וכך היה. אבל אני חושבת שזה מוסיף עוד מימד של מוזרות לדמות שלה, משהו זר שאני אוהבת, כי המבטא מוזר".

"אימה אמריקנית: המוסד הסגור", שתגיע לסיומה ביום שלישי (yes OH) מגוללת את המתרחש במוסד לחולי נפש בשנות השישים. אנשים שהופללו, רוצח סדרתי, נאצים וחייזרים הם רק חלק מהמתכון. ברושר כאמור, משחקת את גרייס, אחת המאושפזות. "אני מרגישה שכל העולם הזה הוא מוסד סגור אחד גדול", אומרת ברושר בנסיון להסביר מהו אותו מוסד סגור בסדרה.  "יש לך את המדע, יש כנסייה, יש פסיכותרפיה, יש לך את כל המוסדות הגדולים שמנסים להבין את נפש האדם, שכולנו קצת תקועים בהבנתה. מכניסים לשם גם חייזרים, את כל הפחד מהדבר השונה והזר. מרגיש קצת כמו בבית, לא?", היא צוחקת.

קוראת את התסריט ולא מאמינה. ליז ברושר

הדמות שלך מאושפזת לאחר שרצחה ונמשכת לחשוד ברצח

"אנשים מאשימים את הדמות שלי בפרק הראשון שרצחתי את כל המשפחה שלי וחתכתי את הגופות שלהם לחתיכות קטנות, אז אני חושבת שהיא נקשרת אליו באופן אינסטינקטיבי, בגלל שהיא לא שמה לב למה שאנשים אומרים ומה אנשים מאמינים. אני חושבת שהיא לומדת להאמין לאנשים. אנשים משתנים. אני חושבת שהיא מאמינה שאנשים משתנים כי היא מאמינה בשינוי של עצמה".

איך זה לעבוד עם ריאן מרפי?

"אני לא מכירה אף אחד כמו ריאן מרפי. זו הסיבה שהעונה הראשונה כל כך שונה מהעונה השניה. אני תמיד נדהמת מכל תסריט חדש שאני מקבלת, לאן זה הולך. אף פעם לא עבדתי עם בן אדם כזה. הוא ממש נוכח בכל פרט וכל

פעם שאני צריכה לבחור אאוטפיט, או נעלי בית צריך לבדוק עם ריאן. למרות שיש לו עוד סדרות, מבחינתי הוא איתנו בפידבק שהוא נותן, והוא מבחינתי קיים בתסריט שאני קוראת כל פעם ואומרת לעצמי, 'או מיי גאד, זה מעוות'".

לסיום, מה יותר מפחיד: לראות את הסדרה בבית או לצלם אותה?

"תראה, כל מה שקורה בסדרה הזאת ממש מעוות לפעמים, והאנשים ממחלקת האפקטים כל כך טובים שהכל נראה ממש אמיתי שזה מפחיד. אני חושבת שכשאני רואה את הפרקים עכשיו זה פחות מפחיד אותי, אבל במהלך הצילומים, עם הפרופס והשחקנים, ממש קל להתבלבל ולחשוב שזה קורה באמת, וזה באמת מפחיד".