"ביונסה: החיים הם רק חלום": למכורים בלבד
"תנו לבנאדם לספר לכם על עצמו, והוא יספר לכם בדיוק מה הוא היה רוצה להיות". סמדר שילוני צפתה בסרט הדוקמנטרי על ביונסה ומחפשת מי ישיב לה את השעה וחצי שאבדה
אם מישהו חיפש הוכחה לכך שלסלבריטאים אסור להיות מעורבים בסרטים דוקומנטריים שנעשים עליהם, אז "ביונסה: החיים הם רק חלום", ששודר אתמול (א') ב- yes דוקו, מספק לו אותה. שבועיים אחרי השידור בארה"ב (HBO) שהפך לדוקומנטרי הנצפה ביותר בהיסטוריה של הערוץ, הוא נוחת גם פה, אבל רחוק מלספק את הסחורה.
מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
ליז ברושר: "העולם הוא כמו 'אימה אמריקנית'"
משדר קדם האירוויזיון: בעיות במחזור הקדם
"דאונטון אבי": רלוונטית, מחכימה ומרגשת
את האשמה מן הסתם אפשר להטיל על רשימת הקרדיטים - ביונסה, שמסתמנת כאישיות פרפקציוניסטית, סוג של קונטרול-פריק תמנונית משהו, הפיקה את הסרט וגם היתה מעורבת בבימויו ועריכתו. אין מה לעשות. תנו לבנאדם לספר לכם על עצמו, והוא יספר לכם בדיוק מה הוא היה רוצה להיות.
הסרט הזה מגיע בתקופה בה ביונסה לוהטת כרגיל. אמנם היא חטפה קצת על הראש בעקבות העובדה ששרה עם פלייבק באירוע השבעת הנשיא אובמה, אבל באמת שמדובר במכה קטנה בכנף, לא יותר. מעבר לזה עסקים כרגיל. ביונסה נואלס היא עדיין אשה נערצת, זמרת מעולה ומכונת יחסי ציבור משומנת היטב. באופן אירוני הסרט - ולפיכך ביונסה - עושה את כל המאמצים להוכיח שהיא דווקא אשה שבירה ואנושית, לגמרי לא יצור העל המכונף שעשתה ממנה התקשורת. אם צובטים אותה - היא נצבטת. אם דוקרים אותה - היא נדקרת. אם היא חווה קושי בחיים - היא תדבר על זה עם המחשב שלה, ותמיד, לא משנה איפה ומתי זה קורה, השיער שלה יראה פשוט מדהים.
לא ברור למה לה, לביונסה, להוכיח לעולם שהיא דווקא פגיעה ואנושית. מה שבטוח הוא שהצורך הזה עיקר את הסרט כל כך, ומה שנשאר ממנו בסוף הוא 90 דקות של - אין דרך אחרת להגדיר את זה - אסופת הקלישאות הפסיכולוגיות המשעממת ביותר שנתקלתי בה מימי. אלוהים אדירים, הבחורה יודעת ללהג. שניים וחצי משפטים על ההתמודדויות הנפשיות שעברה בעקבות הפרידה המקצועית מאבא שלה, שניהל אותה וההפלה הראשונה שעברה, וכל השאר תובנות במשקל נוצה שנשמעים כאילו פיפה מידלטון כתבה לה את הטקסטים. ותסמכו על ביונסה שהיא לא תפנה את הבמה - היא הבנאדם היחיד שמתראיין בכל הסרט, וכמעט היחיד שמוציא בו מילה. אם היא ניסתה להבהיר לנו שהחיים שלה הם שעמום אחד גדול, אז מישן אקומפלישד, גירל.
באנגלית קוראים לזה Infomercial. פרסומת במסווה של אינפורמציה או דוקו. וזה מה שביונסה סיפקה לנו. שעה וחצי מפוהקת של סרטון תדמית פוטוגני להדהים, מעוצב לעילא, מעוטר ב(הרבה יותר מידי) דקות מוזיקליות שלה מהופעות, הכנות למופע או עבודת אולפן. מסרים חינוכיים שמרניים, תודות לישו ודיבורים על הכוח הנשי וכמה היא רוצה לעודד נשים למצוא את הכוח שלהן, תוך כדי שהיא מקפצת על הבמה בלבוש מינימלי ומנענעת. לא שזה רע לנענע, אבל לפחות אל תספרי לנו שזאת הדרך שלך להעצמה נשית, לא כשהורדת 27 קילו תוך ארבעה חודשים אחרי הלידה, ודרשת מאתרי אינטרנט שפרסמו תמונות לא מחמיאות שלך מההופעה בסופרבול - להסיר אותן. לא זאת הדרך לייצר אמינות.
ואיך אפשר בלי - שום שיח סלב אינו שלם בלעדיו - הלירלור הרגיל על הפפראצים שחודרים לחייהם של מפורסמים, וזה מפיה של האשה שהשוותה והעלתה לאשה שהמציאה את השיטה (להלן מדונה). בואו נודה על האמת, רוב פרסומה של
ביונסה הגיע לה הודות להזנה הבלתי פוסקת שהיא תוחבת לגרונם של אמצעי התקשורת. זמרת נהדרת והכל, אם את שותה מהבאר לפחות אל תירקי עליה בסרט הדוקומנטרי שאת עושה על עצמך.
ביונסה אולי ניסתה ליצור סרט שיצייר את האישיות שלה בצורה כמעט מושלמת, אבל מי שעולה מבין השורות היא בעיקר אשת עסקים ריכוזית, לא תמיד מודעת, מגלומנית מעט, שנולדה להורים שדחפו אותה עוד ועוד קדימה עד שלקחה את המושכות בעצמה ושמרה על הקצב. את זה מבינים בעשר הדקות האחרונות. את ה-80 שנותרו איש לא ישיב לכם לעולם.
