תעריף החשמל מעמיד במבחן את הבטחת לפיד

"הפוליטיקאים הישנים שחושבים רק על עצמם מגיעים תמיד לאותה תשובה: הם יעלו עוד מסים ועוד מסים למעמד הביניים. הם הרי לא יקצצו לחרדים, למתנחלים, לוועדים ולאף אחת מקבוצות האינטרסים או מאלה שהתפקדו אליהם למפלגה. ברגע האמת הם יתכנסו בחדרים האחוריים של הפוליטיקה הישראלית הישנה וכשייצאו משם נגלה ששוב מי שמשלם את החשבונות זה מעמד הביניים"; כך אמר שר האוצר המיועד יאיר לפיד רק בדצמבר האחרון, במסגרת ועידת תחזיות 2013 של "כלכליסט".

כתבות נוספות בנושא:

• דיון באולפן "סוגרים חשבון": החשמל מתייקר
  
• מחיר החשמל בישראל הינו מהזולים בעולם
  
• יו"ר חברת החשמל: "תעריף החשמל חייב לעלות"
  

אל תעריפי החשמל התייחס לפיד באופן פרטני ואמר כי "כבר בינואר הקרוב הם יעלו למעמד הביניים את מס ההכנסה, ומיד לאחר מכן יעלו את מחירי החשמל, מוצרי המזון, תעריפי המים, החשמל והדלק. למה? כי מעמד הביניים הישראלי סופג הכל. אני אומר לכם עד כאן".

דקה לפני שרשות החשמל מכריזה כצפוי על התייקרות נוספת בתעריף החשמל ב־1 באפריל, ראוי לבדוק למה הוא עולה, מה לפיד יכול לעשות כדי למנוע את ההתייקרות ועד כמה הוא יכול לשלוט בעליות תעריף עתידיות מלשכת שר האוצר.

לפיד. "מעמד הביניים הישראלי סופג הכל. אני אומר עד כאן"(צילום: גיל יוחנן)

למה בכלל התעריף עולה? 

תעריף החשמל מגלם בתוכו בעיקר את עלויות ייצור החשמל, קרי עלויות תפעול מערכת החשמל הארצית. מאחר שחברת החשמל היא מונופול (מספקת כ־95% מהביקוש במדינה), סל הדלקים שלה הוא למעשה סל הדלקים של מדינת ישראל וכל שינוי בו, למעלה או למטה, משפיע ישירות על התעריף הכללי.

עד פברואר 2010 נהנתה חברת החשמל משני ספקי גז, מצרי וישראלי, שהזרימו לתחנות הכוח שלה דלק זול יחסית. בפברואר 2011 נעלם מובארק ממצרים ועמו הגז המצרי. יותר מ־10 פיצוצים בצנרת ההולכה מאל עריש לאשקלון השביתו את הזרמת הגז.

במקביל, חברת החשמל קיבלה הוראה מהמשרד להגנת הסביבה להשתמש בכמה שיותר גז מהמאגר הישראלי המתכלה ים תטיס. התוצאה היתה שסל הדלקים של חברת החשמל התהפך, והגז הטבעי שהחזיק 40% ממנו התאדה כמעט לחלוטין לטובת שימוש בסולר. השורה התחתונה - עלויות הדלקים של חברת החשמל זינקו מכ־8.8 מיליארד שקל ב־2009 לכ־24 מיליארד שקל ב־2012.

כדי לפצות את חברת החשמל המדינה החליטה להעלות את תעריף החשמל. במקום להעלות את התעריף בעשרות אחוזים בבת אחת המדינה "פרסה" את ההעלאה לשלוש פעימות - התייקרות של 8.9% שבוצעה באפריל 2012, התייקרות של 4.4% שמתוכננת לאפריל 2013 ואחת שלישית של 3.7% שנקבעה לאפריל 2014. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד — אחרי העלאת התעריף הראשונה נרשמו במדינה שיאי חום שהעלו את צריכת החשמל, שינויים במחיר הסולר ייקרו את השימוש בו והמדינה "שכחה" לתמחר את כניסת מתקני החשמל הסולאריים למשק שמסובסדים על ידי המדינה. כתוצאה מכך, ההתייקרות של 4.4% שתוכננה לאפריל השנה הפכה להתייקרות של 10%–12% ואילו זאת של 3.7% מאפריל 2014 כבר הפכה רשמית ל־8.1%.

ומה לפיד יכול לעשות?

מאחר שחברת החשמל היא חברה ממשלתית בבעלות כמעט מלאה (99.85%), שר האוצר יכול לעשות מה שכל בעל בית בשוק הפרטי עושה כשהחברה שלו במשבר - להזרים כסף, לכפות התייעלות או למכור נכסים. מדינת ישראל לא עשתה מעולם אף אחד מאלה, ובמציאות של קיצוץ תקציבי לא ברור איך היא תוכל להזרים לחברת החשמל כספים או לכפות התייעלות שתחייב תשלום פיצויים של מיליארדי שקלים.

אם נשים את כל אלו בצד, מבחינה משפטית אסור לאף גורם, בין אם זה מנכ"ל משרד ראש הממשלה או שר האוצר, להתערב בתעריף החשמל. הזכות לכך ניתנה לרשות החשמל בדיוק מהסיבה הזו - כדי שהפוליטיקאים לא "יבחשו" במשהו שאמור להתנהל על בסיס היגיון כלכלי.

אז מה נשאר? עקרונית, המדינה תזדרז להעלות את התעריף טרם כניסתו הצפויה של לפיד ללשכת שר האוצר. מעבר לכך, החברה עומדת בפני רפורמה היסטורית שאמורה לשפר משמעותית את מצבה הפיננסי.

אבל אם לפיד באמת דואג למצבה התזרימי של חברת החשמל הוא יכול להתחיל בצעד קטן ומשמעותי - לחייב את החברה לגבות תשלום כל 30 יום ולא כל 60 יום כמקובל. ההיגיון הוא שאם החברה משלמת על דלקים במזומן, אין סיבה שהיא תשתמש בציבור שישלם לה "שוטף + 60" עבור השירות. הצעד אמנם יחייב מלחמה בוועד העובדים, שרגיל להפעיל קוראי מונים, אבל כפי שהוכח לאורך ההיסטוריה - כל מהפכה גדולה מתחילה במלחמה קטנה.