"משפחות": הצצה אינטימית במראה מורכבת
האחים תומר וברק הימן שמגיעים ממשפחה לא פשוטה משל עצמם, מציגים בסדרה הדוקומנטרית "משפחות" של ערוץ 8 חמישה גיבורים שכבר לא יכולים להישען על ההגדרות הישנות שכוננו בעבר תא משפחתי. התוצאה מרתקת ועושה חשק לעוד
אוי, משפחות. אי אפשר איתן ואף אחד לא באמת יודע איך זה בלעדיהן, כי גם כשהן אינן, האָיִן שלהן נוכח לא פחות. ובכל זאת, האחים תומר וברק הימן, שני דוקומנטריסטים שמהווים משפחה בפני עצמה, מתפתים לעוד סיבוב על המוסד הזה. מנסים לפצח ממנו עוד חתיכה, לזהות עוד חוליית DNA, בתקווה שאם נבין איך זה עובד מתחת לפני השטח אצל אחרים, נצליח לפשט קצת את המשפחה שלנו עצמנו. כי לא משנה כמה רדיקליים או פרובוקטיביים הסיפורים שמרכיבים את "משפחות" (א'-ד', 22:00, ערוץ 8), שחקן פורנו או בן "סודי" של אדם מפורסם, השכבה הבסיסית מורכבת מאותן מולקולות-יחסים ראשוניות.
מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"ביונסה: החיים הם רק חלום": למכורים בלבד
ליז ברושר: "העולם הוא כמו 'אימה אמריקנית'"
מורן מזור: "זה לא דומה לשום דבר"
האחות של אחד הגיבורים הגדירה את זה יפה: מדובר באנשים שונים לחלוטין שבכל סיטואציה אחרת היו פונים לדרכים נפרדות. הם לא בחרו להיוולד לאותה משפחה, אבל ברור לכולם שזה, לכשלעצמו, אמור להספיק כדי שהקשר הזה יעבוד בכל מחיר. למה?
- עוד ביקורות, כתבות ומבצעים מיוחדים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השאלה הזאת מוכיחה שמשהו בכל זאת השתנה. המבנה המשפחתי משתנה, הנכונות שלנו להביט בשינויים האלה גדלה, ו"משפחות" מספרת את הפריבילגיה של הדור הנוכחי, פריבילגיה שהשינוי הזה הוליד: התמרדות מול המוסד המשפחתי וההגדרה המסורתית של התפקידים שלו. ההבדלים בין הורים לילדים מיטשטשים, ממש כמו ההבדלים בין ריאליטי לדוקומנטרי. מצד אחד הורים, ובעקבותיהם גם הילדים שלהם, כבר לא יכולים להישען אחורה אל ההגדרות הישנות שמבהירות מה התפקיד של כל אחד מהם. אך מצד שני, עוד לא התקבעו תפקידים חדשים.
לחבר מחדש את הפאזל
אנחנו שבויים בסוג של בועת ביניים שבה הורים מנסים ליצור קשר עם הילדים שלהם, אבל אין להם את הכלים - הם צריכים לגלות אותם לבד. ילדים רואים את ההורים שלהם באור אחר, פגיע, חסר אונים, חשוף, ומנסים לעכל את המקום החדש שלהם ולהבין מה דורש מהם המקום הזה. מכיוון שבטבע אין ואקום, אל החלל הזה מתפרצים רגשות, בתקווה שכשהבוץ ישקע, החלקים של הפאזל יתחברו אחרת.
ורגשות, ברוך השם, יש הרבה במשפחות. תיגע בהם באצבע והם יאיימו להטביע אותך. תומר וברק הימן טבעו ב-24 פרקים כאלה, מחומרי גלם שצולמו במשך שנה וחצי, ותיעדו חמישה גיבורים ואת המשפחות שלהם: נער מאומץ עם אספרגר שמתחקה אחרי ההורים הביולוגים הגואטמלים שלו, בחור שמתפרנס ממשחק פורנו ומתפקד על תקן הגבר של אמו, אשה בת 72 שחושפת שבעלה המת התעלל בה, בחור שגדל ללא אב כתוצאה מרומן מחוץ לנישואים ועכשיו מנסה להשלים את הפער, וגבר שברח עד ללונדון כדי להימלט מהצל של אביו, איש הצבא הפטריוט.
כולם נעים בין הכמיהה הקדמונית למשפחה שתקבל אותך ותאפשר לך להיות מי שאתה, ובין בנייה אינטנסיבית של חומות והגנות מול אותה משפחה ממש.
"משפחות", כמו הפרויקטים הקודמים של האחים הימן, יחד או לחוד, מוכיחה בעיקר
שלכל בנאדם יש סיפור, רק צריך להקשיב ולהגיע אליו. הסגנון שלהם לא תמיד מעודן, לפעמים הוא פשטני או נופל לקלישאות, אבל יש להם עין רגישה לליהוק, הגיבורים שלהם מחזיקים את המסך בקלות כך שהסיפור עובר במלואו, כולל הרגש. פרק אחד מושך לראות את זה שבא אחריו והתוצאה היא סדרה זורמת, מסקרנת, שאולי לא תפצח את הגנום המשפחתי, אבל תאפשר לנו הצצה במעניינת במראה, ולפעמים זה מספיק כדי להבין שאנחנו לא לבד.
