בוגי והפרות הקדושות: זהו מתווה יעלון לביטחון
הוא כבר קיצץ כרמטכ"ל - ונכווה במלחמה. הרפתן שקיווה כל-כך להחליף את ברק יחתוך בבשר החי של הטנקים והנגמ"שים, יבקש מאחרים לשלם על כיפת ברזל, אבל יש לו חמש פרות ביטחוניות שלא יינגסו. תקיפה באיראן? קודם ילטש תוכניות
למשה (בוגי) יעלון לא יהיו מאה ימים של חסד בקומה ה-14 של משרד הביטחון; גם לא חודש. באמצע השבוע הבא ינחת בישראל הנשיא ברק אובמה. יעלון יידרש להפגין את מלוא כישוריו המדיניים והדיפלומטיים כדי לסייע לנתניהו להתגבר על נקודות המחלוקת הקשות שיש עדיין לישראל עם הממשל האמריקני בעניין איראן. כך גם בנושא הפלסטיני. אחרי שאובמה יעזוב, יגיע המבחן הראשון בזירה הפנים-ישראלית: המאבק מול האוצר והשרים במטרה למזער את הקיצוץ בתקציב הביטחון, ובשלב השני קביעת סדר עדיפויות חדש ומתן הנחיות לצה"ל ליישום הקיצוץ.
אלו שתי משימות לא פשוטות למי שבעבר, כרמטכ"ל, אחרי שהאינתיפאדה השנייה החלה לדעוך, אולץ לבצע קיצוץ אכזרי בתקציב צה"ל. קיצץ ונכווה. כעבור שלוש שנים, אחרי שפרש מצה"ל, היה מי שטען כי הוא אחראי לחלק מכשלי המוכנות והלוגיסטיקה שהתגלו במלחמת לבנון השנייה. בוגי לא שוכח. הוא גם יודע שהרמטכ"ל בני גנץ ואלופי המטכ"ל ידרשו ממנו בתוקף למזער את רוע הגזירות ויראו בהצלחתו או באי הצלחתו מבחן לכוחו ולכושר התמרון הפוליטיים שלו. התוצאה תשפיע גם על מעמדו בממשלה ובקבינט.
יעלון מגיע מוכן ומבושל לתפקיד שאליו הוא נושא שנים את עיניו. הוא היה מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז, סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל. אחד האישים המרכזיים, לצד אריאל שרון ושאול מופז, שבזכותם הודבר טרור המתאבדים באינתיפאדה השנייה.
כתוצאה מהפעלתנות הזו וממה שיעלון עצמו אמר בפומבי בהזדמנויות שונות, אפשר לגבש תמונה לא רעה על עמדותיו הבסיסיות של שר הביטחון ה-17 של ישראל. האיש שבקרוב מאוד יקבל החלטות שישפיעו על החיים שלנו פה, יאשר מבצעים וגיחות שבהם יסכנו חיילים את חייהם, יהיה גורם מוביל בעיצוב מדיניות הביטחון ויחתום על חוזים של מיליארדים.
איראן: אובמה יכול יותר
בנושא הגרעין האיראני אפשר להגיע למסקנה שיעלון מוטרד, ממש כמו נתניהו, מהפער שנותר רחב בין "הקו האדום" של ישראל לבין זה של ממשל אובמה: אם למנוע מצב שבו איראן תהיה "מדינת סף גרעינית" (בעלת יכולת לייצר מתקן נפץ בתוך 4-3 חודשים) או לחכות להחלטה על ייצור בפועל לפני שחושבים על תקיפה. יעלון שואף לצמצם את הפער הזה בין עמדת ישראל לזו של ארה"ב.
עם זאת, כמו כל בכירי הממסד הביטחוני-מדיני וקהילת המודיעין המכהנים, בוגי אינו מצדד נלהב בתקיפה עצמאית של מתקני הגרעין. גם הוא סבור שלאמריקנים יש יכולות שלנו אין, וכי יכולות אלה מאפשרות לארה"ב לא רק לתקוף באיראן בצורה אפקטיבית הרבה יותר אלא גם למזער את נזקי התגובה. אולם יעלון אינו שולל לחלוטין שימוש באופציה צבאית כחול-לבן, אם יתברר שאיראן קרובה להיות או שהיא כבר מדינת-סף גרעינית וכי לארה"ב אין דרך יעילה - או כוונה לפעול צבאית - כדי להפוך מגמה זו. בכל מקרה, בסביבתו של יעלון מדברים על שינויים, עדכונים וליטושים הנדרשים בתוכניות המבצעיות של צה"ל לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. עניין זה יהיה אחד הראשונים על סדר יומו כשר ביטחון.
מעבר לכך, יעלון מוטרד כנראה גם מהכרסום שחל לאחרונה באמינות האופציה הצבאית האמריקנית. בלי איום צבאי אמין, הוא מאמין, אין סיכוי לשכנע את הנהגת איראן להפסיק את המרוץ לפצצה. הסנקציות נושכות, אך בינתיים לא ממש מסכנות את המשטר, ובסבב השיחות האחרון לפני שבועיים בקזחסטן כבר הראה המערב שהוא מוכן להתקפל ולוותר על חלק מדרישותיו ומהסנקציות בלי שום תמורה. נוסף על כך, בוושינגטון רווחת התזה שראוי לחכות עד אחרי הבחירות לנשיאות איראן ביוני. אז יראה עצמו המנהיג העליון עלי חמינאי חופשי לעשות ויתורים מבלי שייתפש כמי שנכנע ללחץ המערבי. יעלון סבור שזו טעות, מכיוון שבקצב הנוכחי של העשרת האורניום והתקנת הצנטריפוגות מהדגם החדש איראן תהיה למדינת-סף גרעינית כבר בסוף הקיץ.
הפלסטינים: מרמים אותנו
הנושא השני בחשיבותו שיעלון יידרש לו בשיחות עם אובמה יהיה שרטוט מסגרת חדשה ומפת דרכים להסדר עם הפלסטינים. בעניין זה נראה שאין חילוקי דעות בין בוגי לביבי. שניהם יאמרו לאובמה שהיעד הסופי היה ונשאר שתי מדינות לשני עמים, אך כרגע הוא אינו בר-השגה מפני שכשהעולם הערבי בוער אי אפשר לגשר בין דרישות הסף הפלסטיניות לבין דרישות הסף של ישראל. לכן צריך להתמקד במחוות ובצעדים מדודים שיקטינו את החיכוך האלים בין הצדדים בגדה וגם בעזה (בתיווך המצרים), ישפרו את איכות החיים ואת האווירה בשטחים ויאפשרו לקדם את בניית המדינה הפלסטינית מלמטה.
בניגוד לברק, האמון שרוחש יעלון להנהגה הפלסטינית שואף לאפס. התחושה שהפלסטינים מרמים אותו נצרבה בתודעתו כשהיה ראש אמ"ן ואחר כך כשהיה רמטכ"ל באינתיפאדה השנייה. לשיטתו אפילו אבו מאזן אינו רוצה באמת להגיע לשלום באמצעות מו"מ, אלא לבודד את ישראל בעולם - עד שלא תהיה לה ברירה אלא להשלים עם מדינה פלסטינית בגבולות 67' שהאו"ם יקים למענם. לכן לטעמו אין להסכים להקפאה נוספת של הבנייה בהתנחלויות.
הצפון: התוכנית שלא בוצעה
בצפון לא צפוי שינוי במדיניות. יעלון סבור אמנם שהמוטיבציה של חיזבאללה להיכנס לעימות עם ישראל פחתה בעת האחרונה, אך צה"ל צריך לשמור על מוכנות גבוהה למלחמה שבה יידרש להשמיד את מערכי הרקטות והטילים בלבנון. מדוע? מפני שאם האיראנים ידרשו מחיזבאללה לפעול, נסראללה לא יוכל להרשות לעצמו לשבת בחיבוק ידיים. ישראל גם לא תוכל להשלים עם העברת נשק אסטרטגי מהמשטר הסורי הקורס ללבנון, וזה עלול לגרום להתלקחות. נפץ אפשרי שלישי הוא זליגת הנשק הכימי הסורי לידיים לא אחראיות, ונפץ רביעי הוא מטענים על הגדר וירי תלול מסלול של טרוריסטים איסלאמים קיצונים מסוריה לעבר יישובים ברמת הגולן.
במקרה שתיפתח מלחמה בלבנון, יעלון מצדד במערכה אווירית-יבשתית משולבת, בדומה לתוכנית "מגן ארץ" שהכין ואישר כרמטכ"ל ולא בוצעה במלחמת לבנון השנייה. מערכה אווירית בלי מתקפה יבשתית לא תספיק, לדעתו, כדי לשתק את ירי הרקטות ולהשמיד את מרבית הכוח החמוש של חיזבאללה.
ביחס לזירות הביטחוניות האחרות לא צפויים לעת עתה שינויים בטקטיקה, בשיטת ההפעלה או בתפישה האסטרטגית תחת שרביטו של יעלון. כך גם ביחס למח"מ - המלחמה שבין המלחמות. למעשה מדובר בסדרת מבצעים, לעתים גלויים, לעתים חשאיים, לעתים בטווחים ארוכים מאוד ולעתים ממש מתחת לאף, שמבצעים צה"ל, המוסד והשב"כ. בוגי, שפיקד על סיירת מטכ"ל בזמן חיסול אבו ג'יהאד בתוניס - כמו ברק ומופז שהיו שרי ביטחון לפניו - מכיר את הנושא בצורה יסודית. מה שמבטיח עין מקצועית זהירה שתפקח על אנשי היחידות והמבצעים המיוחדים לבל יפגעו או יסבכו מדינית את ישראל.
התקציב: לקצץ בעוז
חזרה לתקציב: עמיתיו של יעלון לשולחן הממשלה ירצו לקושש ממערכת הביטחון לפחות חמישה מיליארד שקלים כבר השנה. בשנה הבאה ידרשו קיצוץ נוסף, אולי אף עמוק יותר, בתקציב הביטחון, שעומד כיום על כ-61 מיליארד שקלים. יעלון מסכים שמערכת הביטחון צריכה לתרום את חלקה כדי לסתום את הבור הענק בתקציב, אך הוא ינסה לצמצם את הנזק. סביר להעריך שיעלון וכמוהו צמרת צה"ל ינשמו לרווחה אם הקיצוץ הקרוב לא יעלה על שלושה מיליארד שקלים.
אבל האתגר הממשי הוא לקבוע סדר עדיפויות ולתת הנחיות לחלוקה מחדש של העוגה שהצטמקה. עניין לא פשוט, במיוחד לנוכח העובדה שהמטכ"ל בניצוח גנץ כבר גיבש והכין לפרטיה תוכנית רב שנתית (תר"ש) חדשה בשם "עוז", בעלות של מיליארדים. התוכנית מוכנה ומחכה למימוש. לא קל יהיה לפרום אותה.
גנץ, כמו גם האלופים במיל' מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני וראש האגף הביטחוני-מדיני עמוס גלעד, היו חברים במטכ"ל של בוגי ויש לו עם רובם יחסי קרבה ואמון. אבל כשמדובר בקיצוצי תקציב אין חברים. הוא יידרש לחתוך בבשר החי - וזה יכאב. יעלון יודע זאת, ובשיחות סגורות במקום לומר מה יקצץ הוא מעדיף לפרט על מה לא יוותר. קדימות ראשונה בתקציבי בניין הכוח יש לתת לדעתו לתחומים שיש בהם תועלת צבאית גנרית או ורסטילית. כלומר למערכות ולתחומי עשייה צבאית שיתאימו מיד או בשינויים קלים לשימוש כמעט בכל סוגי המשימות שצה"ל יידרש לבצע. כמו שאמר גנץ, "מהגרעין (באיראן) עד לסכין (בשטחים)".
מקור מהימן בטוח ששר הביטחון הבא, פעם קיבוצניק רפתן מגרופית, מגדיר חמישה תחומים "פרות קדושות שאסור לגעת בהן":
- עדיפות ראשונה בעיני יעלון יש למודיעין;
- אחריו באות מערכות התקשוב (העברת מידע לכוחות הלוחמים, שליטה ובקרה);
- במקום שלישי נמצאות יכולות האש המדויקת מנגד (חימושים "חכמים" לטווחים ארוכים) המשוגרים מהאוויר ומהיבשה;
- אחר כך מעוניין בוגי בפיתוח יכולות סייבר בהתקפה, בהגנה ובאיסוף מודיעין;
- וכמובן מחקר ופיתוח צבאיים.
לעומת זאת, מערכות הגנה אקטיבית ליירוט טילים ורקטות למיניהן (כיפת ברזל למשל) אינן כלולות ב"רשימת החסינות" של יעלון. הוא סבור שרפא"ל יכולה לממן את ייצור המערכות ולפרוש את התשלומים שתקבל עד שיגיע הכסף מהתקציב ובעיקר מהאמריקנים. נראה שיו"ר רפא"ל אילן בירן מסכים איתו אף שאינו אוהב את הרעיון. בכל מקרה, עניין זה, כמו גם נושא הרכישה של טייסת נוספת של מטוסי קרב חמקנים מסוג F-35, ילובן רק כאשר יתברר בכמה יקוצץ הסיוע הצבאי שארה"ב תעניק השנה לישראל.
אפשר להניח כמעט בוודאות שתר"ש "עוז" תעבור תהליך עדכון בהנחיית יעלון. הדיאטה תכלול כנראה צמצום במספר הטנקים. הרמטכ"ל לשעבר סבור שיש לנו כיום יותר מדי מהם. כן יהיה שינוי במספר האוגדות המתמרנות ובהרכבן. מקצתן יישארו אוגדות שריון כבדות המבוססות על טנקי מרכבה חדישים. אחרות יצומצמו ויהפכו ל"אוגדות קלות". יעלון כנראה אינו חסיד גדול של רכישת נגמ"שי נמ"ר חדישים ויקרים. לאחרונה הוא נשמע אומר כי ברוב המלחמות האחרונות החי"ר הלך ברגל. וכך ראוי שיהיה גם במלחמה הבאה. בלבנון, למשל.
גם את התפישה שגיבש חיל הים להגנת "המים הכלכליים" (אסדות הקידוח והפקת הגז) יבקש בוגי לבחון מחדש. כיום היא מבוססת על כמה ספינות שטח ומערך כבד של אמצעי התרעה ומודיעין שאמורים לתת הגנה מרחבית למתקני הגז. ייתכן שאפשר לחסוך עלויות אם המערך יתבסס על כלי שיט לא מאוישים במקום ספינות שטח.
תפוח אדמה חם אחר שייפול לחיקו של יעלון הוא נושא גיוס החרדים, מה שמכונה בטעות בעגה הפוליטית "שוויון בנטל". יעלון מצדד בגיוס הדרגתי עם מכסות יעד לפי המתווה שהציע בשעתו בשם נתניהו לקדימה. החרדים כמעט שהסכימו למתווה הזה, אבל קשה להאמין שהוא יתקבל על דעתו של שר האוצר יאיר לפיד. יעלון גם אמר לא מכבר שלשיטתו חייבים להגדיל בצורה משמעותית את התגמול שמקבלים כל המשרתים בצה"ל ובכללם גם את התגמול שמקבלים חרדים שיתגייסו. זה ישמש להם תמריץ להתגייס ולשרת.
אלו הנושאים העיקריים שינחתו על שולחנו של יעלון כשר הביטחון בבת אחת וכמעט מהרגע הראשון. כדי לטפל בהם ביעילות הוא יזדקק לצוות מיומן ואנרגטי מאוד. בין האנשים הקרובים אליו אפשר למצוא את מנכ"ל משרדו האחרון וראש חטיבת המחקר לשעבר באמ"ן, תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר; סגן הרמטכ"ל לשעבר ואיש עסקים בהווה, אלוף (מיל') דן הראל, ויועץ התקשורת עופר הראל. במשרד הביטחון הוא ימצא את המנכ"ל שני ואת ראש האגף הביטחוני-מדיני גלעד. יעלון מכיר ומוקיר את שניהם. כך שמוקדם עדיין לנבא מי יהיה בכוורת של החייל-האיכר מגרופית. מה שבטוח - משעמם לא יהיה לו.
לפנייה לכתב/ת 
