"הקוסם מארץ עוץ": שביל האבנים המוכרות
הסופר האמריקני ליימן פרנק באום, העריץ מכשירים חשמליים וחידושי מדע. מכורח אהבתו לקידמה ולכתיבה נולד "הקוסם מארץ עוץ", שיחד עם זוג הנעליים האדומות של דורותי הפך לקלאסיקה בתרבות המערב. על גלגוליו בעקבות תרגום חדש
אחד הדימויים האיקונים ביותר בתרבות המערב הוא זה של הנעליים האדומות השייכות למכשפה המרשעת מהמזרח, שבצירוף מקרים מדהים נחת עליה ביתה של דורותי - אותה ילדה שסופה העיפה אותו מקנזס הארצית היישר לארץ עוץ הקסומה. דימוי זה נחקק היטב בדי.אן.איי התרבותי שלנו, בין השאר משום שהוא מהווה את נקודת הפתיחה למסע גדוש הרפתקאות ופלאות שעוברת דורותי יחד עם שותפיה לדרך: הכלבלב טוטו, הדחליל, איש הפח והאריה, בדרכם אל הקוסם מארץ עוץ. ואת הדמויות האלו - אי אפשר לשכוח.
הספר "הקוסם מארץ עוץ" הוא הראשון והקאנוני בסדרת ספרים (חלקם רשמיים וחלקם לא), שכתב ל' פרנק באום האמריקני. ה"קוסם" ראה אור לראשונה ב-1900, ומאז זכה לאינספור עיבודים, מהדורות, איורים מחודשים, נמכר במיליוני עותקים, תורגם לכל שפה שהיא, וכמובן - הפך לאחת הקלסיקות הגדולות והמשפיעות ביותר של ספרות הילדים העולמית, ולפורץ דרך בסוגת הפנטזיה.
הסופר ליימן פרנק באום (1856-1919) נולד במדינת ניו-יורק שבארצות הברית. הוא התחנך באחוזת הוריו (אביו עשה את הונו משדות נפט), אך נשלח לפנימייה צבאית בגיל 12, משום שהיה ילד חולמני. מהפנימייה שב לאחר שנתיים בעקבות מחלה וחשש לבריאותו. יחד עם אחיו הוא הפיק בצעירותו עיתון ביתי שבו היה יכול לבטא את כמיהתו לכתיבה. כמיהה זו באה לידי ביטוי לאורך כל חייו: באום כתב ספרי ילדים, תסריטים, מחזות, שירים וסיפורים קצרים. כדי להשתחרר, כנראה, מהצלחת "הקוסם מארץ עוץ" כתב גם מספר ספרים בשם בדוי, אולם לעד ייזכר כיוצר של דורותי וחבריה.
"יותר מכול, התאפיין באום בהפלגות של דמיון פרוע ומקורי לחלוטין", מסבירה גילי בר-הלל סמו, שבנוסף להיותה אספנית מובהקת של סדרת ספרי "הקוסם מארץ עוץ" - גם תרגמה את המהדורה המוערת של הספר (הוצאת אריה ניר). "הוא ידע למצוא את הקסם בחפצים יומיומיים, ולהפיח נשמה ואישיות בכל דבר, מדחליל ועד גרמופון - כן, יש גרמופון חי באחד מספרי ההמשך. הוא אהב אגדות אירופאיות קלאסיות אבל כתב סיפורים אמריקנים, בהם הגיבורים היו ילדים בני המעמד העובד שנדרשו להפעיל תושייה וביטחון עצמי בנסיבות משונות ביותר".
לעברית תורגם הספר לראשונה על ידי ימימה אבידר-טשרנוביץ ב-1943. תרגומים נוספים ליצירה נעשו על-ידי אוריאל אופק, אליעזר כרמי ואחרים, ובימים אלו רואה אור במהדורה מחודשת ובתרגומה של בשמת אבן-זהר משנת 1980, עם איורים חדשים של המאייר יניב שמעוני, שהוסיף פרשנות עדכנית לעלילה המוכרת (הוצאת מחברות לספרות).
הקוסם החלוץ
"בעיניים מודרניות קשה לנו להעריך עד כמה מהפכני וחדשני היה הספר הזה", מסבירה בר-הלל סמו, "הוא היה חלוץ בהרבה דברים שהיום הם כמעט מובנים מאליו מבחינתנו: ספר הרפתקאות עם אלמנטים פנטסטיים שנכתב במיוחד לקוראים צעירים, בלי להטיף מוסר ובלי לחנך. הגיבורה היתה ילדה רגילה, שאפשר להזדהות איתה, שנקלעת להרפתקאות קסומות ולוקחת בהן חלק פעיל".
"גם העיצוב הגרפי המוקפד של הספר היה מהפכני. גם העובדה שמדובר היה בסדרה אהובה וקבועה שבכל שנה במועד פחות או יותר קבוע - חג המולד - היה מתווסף לה כרך נוסף. זה ההסבר להצלחה בתחילת הדרך".
לא פחות משהספר עצמו זכה להצלחה רבה, מה שעיצב אותו כאחת היצירות המרכזיות בתרבות המערב הוא העיבוד הקולנועי המצליח משנת 1939 בכיכובה של ג'ודי גארלנד, שעורר גם שערוריות לא מעטות בנוגע להתרחשות מאחורי הקלעים. "יש המנסים לטעון שזוכרים את הספר היום בזכות הסרט שנעשה ב-1939, אותם אנשים לא מביאים בחשבון שלא היו מעבדים את הסיפור לסרט אלמלא היה מדובר כבר אז בקלאסיקה", מסבירה בר-הלל סמו. "בספר עצמו יש משהו מאוד פשוט וארכיטיפי, הוא אחד הדוגמאות הראשונות והברורות לז'אנר 'לשם-ובחזרה' שהיה ז'אנר בולט ואהוב במיוחד בספרות הנוער הפנטסטית ממש עד לתקופה האחרונה".
ארץ קסומה, מלאה במדע
בר-הלל סמו מתכננת לתרגם ולהוציא לאור את הספר השני בסדרה במהדורה מיוחדת, ובהחלט עולה שאלה לגבי טיבם של ספרי ההמשך הרבים, אשר מוסיפים זוויות מבט והתייחסויות חדשות לארץ עוץ. "באום היה סופר מאוד ספונטני ולא מאורגן", היא מסבירה, "הספרים שלו הם אפיזודיאלים ומלאי סתירות. הם לא אחידים מבחינת איכות. אף אחד מהספרים של באום אינו נטול פגמים, כולל 'הקוסם מארץ עוץ', אבל יש, גם בספרים המאוחרים יותר, רגעים פילוסופיים מבריקים ורגעים קומיים מענגים".
ייתכן ויש בשילוב שמציינת בר-הלל סמו הסבר לסיבה מדוע הפך "הקוסם מארץ עוץ"
ליצירה שכל מדיום ניהל עמה דיאלוג. לאורך המאה ה-20 ועד ימינו, הקולנוע, התיאטרון, הטלוויזיה, מדיומים טכנולוגיים, מדורי הסאטירה בעיתונות והספרות כמובן כולם התייחסו לספר והרחיבו את הפרשנויות אליו. ניתן להזכיר בין השאר את ספרו של גרגורי מגוויר, "מרשעת", את סדרת האנימציה היפנית ששודרה גם בישראל, וממש בימים אלו: הסרט "ארץ אוז" מבית אולפני דיסני. לא מדובר רק בהמרה של היצירה הספרותית לפורמט אמנותי אחר, אלא בהדהוד של היצירה המקורית בתוך שלל יצירות אמנות ששאבו ממנה השראה, והציגו סיפור נוסף.
ההקשר הקולנועי לבאום הוא נקודה מעניינת. במשך כל חייו באום, כיוצר, היה מוקסם מפיתוחי המדע והקדמה, והיה בין הסופרים הראשונים שכתבו על רובוטים מכאניים (בדגש על טיק-טוק הרובוט שפועל במנגנון של גלגלי-שיניים נמתחים) ושעירב בין פנטזיה למדע, לדוגמה בספרו "The Master Key", שבו ילד פוגש בשד חשמלי. כל חייו הוא נמשך אל במת התיאטרון, וכשתעשיית הקולנוע הבראשיתית רק החלה להתפתח, עבר עם משפחתו להוליווד בתקווה להשתלב בה, אבל מת בגיל צעיר למדי ב-1919, בלי לדעת על החיים הענפים הקולנועיים והעתידיים, שנועדו ליצירתו.
