ת"א רוצה להיות לונדון? זה מתחיל בשימור הטבע

באביב לפני כשנה לקחתי את המצלמה שלי והחלטתי ללכת לצלם ציפורים ברכסי החוף שבצפון-מערב תל-אביב, בין חוף תל ברוך וחוק הצוק. למרות שאני עובד באוניברסיטת תל-אביב, מרחק יריקה מהרכס, עברו שנים רבות מאז ביקרתי במקום. הגעתי לפנות בוקר, ישבתי במכונית ונהניתי מנוף שלא נגמר עם האופק לים, כשמאחורי אני מתחיל לשמוע את הרחש העולה של ציוצים המתמזגים עם רעש הגלים שלמרגלות המצוק.

לידיעות נוספות בנושא הגוש הגדול

• ת"א: הבסיס בתל ברוך יוחלף במגדלים רבי קומות
• לאחר עשור: אושרה תוכנית "הגוש הגדול" בת"א
• הפנינג על החוף בת"א: ג'יפים רמסו דיונות וזיהמו
  

ממש לידי נחת שרקרק מצוי, שבדיוק הגיע בנדידת האביב של כ-5,000 ק"מ מאפריקה הרחוקה. צילמתי אותו, נפעם מהיופי והצבעוניות והמשכתי לחפש בעלי חיים נוספים שלא ידעתי על קיומם במקום. שועלים, צפרדעים, חבצלות ובזים היו רק חלק מעושר הטבע שמסביב. חזרתי לביתי, מאושר לגלות איזה יופי מסתתר בלב תל-אביב וגוש דן.

בינתיים טסתי לחו"ל למספר חודשים. כשחזרתי , פגשתי ברכס את עו"ד גלית סמואל. היא פרסה מולי מפה עם תכנית בנייה ענקית - כאן יוקמו יחידות דיור, חניונים בעלי אלפי מקומות חנייה, ושלושה מרכזים מסחריים. אין מספיק מרכזים מסחריים בתל-אביב? שאלתי בקול רם. האוויר היה כבר סתווי, אך הרוח הזכירה את ההרגשה שעטפה אותי באפריל שעבר. השרקרקים כבר לא היו שם, הם נדדו חזרה לאפריקה. משהו זז בי, תחושה מבשרת רעות.

לרוב, כאשר אנו חושבים על טבע בתל-אביב עומד מול עינינו פארק הירקון, או אזור שהדשא שולט בו. עמיתיי, זואולוגים ותיקים, סיפרו לי בעצב על העיר הלבנה ששפעה בעבר בעלי חיים. אז הבנתי, שהערך של שיקום ושימור הטבע העירוני, במיוחד בגוש הבטון של גוש-דן ,כנראה חשוב הרבה יותר מכל דירה או חנות שתיבנה שם.

שלוליות הענק, ציוצי הציפורים, קרקורי הצפרדעים - כל אלה אינם שייכים רק לאנשי המדע. הם שייכים לכולנו - לתושבים בשכונות הסמוכות, בערים הסמוכות ובמדינה כולה. לדור הבא, שבתקווה יוכל עדיין להכיר ולחוות כיצד נראית מציאות שאינה מדומיינת, גם בתל אביב.

יש חלופה לבנייה המתוכננת

מן העבר האחד עומדים האינטרסים הנדל"ניים והכספיים של קבלנים, בעלי אינטרסים ובעיקר - קופת עיריית תל-אביב עצמה, לוחצים ונלחצים להקים עוד ועוד מבני בטון ול"סרס" את הטבע לשבילים, לדשא, לחניונים בתשלום ולקניונים המניבים תשואות, שכירות ו"ערך". מן העבר השני עומדים מרבית אזרחי גוש-דן, שנזכרים בנוסטלגיה בזכרונות שלהם מהאזור - טיול בית ספר, תרגיל ביולוגיה מבית הספר התיכון, גלישה בחוף, או סתם טיול משפחתי של שבת בצהריים.

זכותנו כתושבים ליהנות משמורה עירונית אמיתית, שתזכיר לנו את הערך המוסף של המקום בו אנו חיים, כפי שעוצב במשך עשרות אלפי שנים. בערים הנחשבות לנחשקות ביותר למגורים ברחבי העולם - מלונדון, דרך ניו-יורק ועד הונג קונג, מייצגות את העיר שמורות אקולוגיות עירוניות לא פחות ממקומות אחרים בה. תל-אביב רוצה להידמות להן בגובה גורדי השחקים ובהבהובי הפרסומות בלילות, אך דווקא בתנאים הבסיסיים שהופכים עיר למופלאה תל אביב משתרכת לה מאחור.

השבוע תדון המועצה הארצית לתכנון ובנייה בערעור שהגישו אלפי תושבים שהחליטו להפסיק לעמוד מהצד ולראות כיצד לאדמה, לטבע ולהסטוריה אין יותר ערך. מול דיוני המועצה תתקיים הפגנה של תושבים המתנגדים לתוכנית.

קיים פתרון אחר לבנייה המתוכננת במסגרת השטח בתכנית 3700 של העיריה - ניתן להגביה את אלפי יחידות הדיור המתוכננות ממזרח ללשטח הפתוח ולצמצם את מספר החניונים. ניתן לוותר על הקמה של מדשאה נוספת לאורך החופים, ולשמור על פיסה של טבע בלתי נגוע בלב גוש-דן, בסמוך לחוף.

זוהי קריאה אחרונה לפני שהם ימשיכו למשימה הבאה, אותה יהיה קשה עוד יותר לעצור. הבחירה היא שלנו - להבהיר לנבחרי הציבור שלנו, שאנחנו רואים ערך בטבע ובשטחים פתוחים ליד הבית. שאנחנו מעדיפים שמורת טבע קטנה על עוד חניונים וקניונים, ודאי לאורך החופים שלנו. שהאינטרסים הנדל"ניים אינם מעניינים אותנו – תפקידם של נבחרי הציבור לשמור על המרחב הציבורי ששייך לכולנו. 

הכותב, דניאל ברקוביץ, הוא מפעילי המטה המרכזיים להצלת רכס החוף האחרון בתל-אביב