מרתון ת"א: הזדמנות לעשות טוב לגיזרה ולחברה

"רציתי לברוח ובחרתי לרוץ"/ אורנלה איציקוביץ

כבר 15 שנים אני רצה. פעם רצתי כדי לברוח, היום אני רצה חדורת מטרה. אני אורנל'ה, בת 28 סטודנטית לפסיכולוגיה לקראת סוף התואר באוניברסיטה הפתוחה. נפלטתי ממסגרת החינוך הפורמלי. בבית הספר לא ידעו להתמודד עם תלמידים כמוני, מה זה כמוני?

ביסודי ובחטיבה הייתי תלמידה מעולה. לא באתי ממשפחה אמידה במיוחד. כבת לעולים חדשים ההורים שלי לא חסכו ממני דבר אבל גם ידעתי שאני לא יכולה לבקש כי אין. במעבר שלי לתיכון בגיל 16 אבי נפטר ומשם הענינים החלו להתדרדר...

היה לי קשה בבית, גם ככה לא הייתה לי סביבה תומכת במיוחד, בעקבות קשיים כלכליים ובעקבות המצב החדש אליו נקלעתי השתנה כל עולמי.

עיקר חייה של נערה בת 16 הוא בית הספר והחברים. בחברים התברכתי אבל בית הספר איכזב אותי קשות. לא הייתה לי תמיכה. למערכת היה יותר נוח לפלוט אותי החוצה, מלאפשר לי להוריד להם את הממוצע. קיבלתי הביתה אין ספור מכתבים ש"לא ייצא ממני כלום", "לא תהייה לי תעודת בגרות" וש"לא אסיים 12 שנות לימוד".

מה שהם לא ידעו זה שאני בסתר ליבי תמיד ידעתי מה אני שווה. צחקתי על הרעיון שלא ייצא ממני כלום ובמקום לקחת את זה למקומות נמוכים ואפלים צמחתי מזה.

איך צומחים מכזה מצב? בכל השנים כשביליתי שעות לבד במחשבות שלי היה דבר אחד שניחם אותי תמיד - הספורט. מגיל צעיר עסקתי בפעילות גופנית. למדתי שזה מנחם אותי, מרגיע אותי, יוצר לי חברויות, מקנה לי משמעת והכי חשוב הייתה לי מהות להישאר פה. היה לי בשביל מה.

עוד תחרות, עוד אימון, להשיג עוד תוצאה יותר טובה. גיבשתי את הרעיונות האלו בתוכי ויישמתי בכל הזדמנות. השתתפתי באליפות ישראל בריצה, אז עוד למדתי בחטיבה והאבסורד הגדול הוא שלבסוף בגרות בספורט לא הייתה לי, וגם אותה השלמתי אחרי הצבא. הריצה נתנה לי כלים להתמודד עם ההישגיות של העולם בחוץ ולהצליח.

היום אני עובדת בעמותת חלו"ן, עמותה לשוויון הזדמנויות בחינוך לילדים ממצב סוציו-אקונומי נמוך, שידם אינה תמיד משגת לקבל עוד עזרה בשיעורים. העזרה ניתנת בזמן שעות בית הספר בקבוצות קטנות. העמותה יצרה פרויקטים של העצמה אישית כמו אילוף כלבים, ג'אגלינג, שפים צעירים ועוד. ללא חלו"ן התלמידים שלנו לא היו נחשפים לפעילויות האלו ולא הייתה להם אפשרות לממן עזרה מחוץ ללימודים.

מבחינתי זוהי סגירת מעגל. אני רוצה לתת לתלמידים של חלו"ן את מה שהריצה נתנה לי, את הכלים והמשמעת של התמודדות עם מצוקות בחיים. אני מאמינה שחינוך הוא לא רק לשבת בכיתה ולכתוב. חינוך דרך הספורט יכול לקדם אותם ולהוביל אותם להצלחה.

"מבחינתי זוהי סגירת מעגל". אורנלה איציקוביץ, רצה

מחר, ב-15.03 ארוץ במרתון תל אביב. את הריצה שלי אני אקדיש לתלמידי חלו"ן, אותם תלמידים שאמרו להם שהם כישלון ושלא ייצא מהם דבר. אני הצלחתי ואני מקווה שמהסיפור שלי עוד רבים ואחרים יצליחו, ירוצו וירגישו שווים.

מוזמנים להתרשם מעמוד הפייסבוק שלנו שם תמצאו קישור לפרויקט . מוזמנים גם ליצור קשר עם עמותת חלו"ן בטלפון:

02-6420411. נתראה על קו הזינוק.

אורנלה.

הזדהות  עם אלה שבשבילם המרוץ לעולם לא נגמר/ הרב יחיאל אקשטיין 

מחר, ה-15 למרץ יתקיים מרתון תל-אביב, אירוע הפנינג הספורט מהגדולים במדינה. 35 אלף רצים ירוצו מול קהל של מאות אלפי צופים וכולם יהיו שותפים לחגיגה עממית של פעילות בריאותית, טיפוח והשגיות.

המרתון בתל אביב שונה באופיו מהתחרות בערים אחרות בעולם. בעוד בניו יורק בלונדון ובערים מובילות נוספות המרתון קשור באופן הדוק בגיוס כספים למטרות צדקה הרי שבכל הקשור לתחרות המרתון בישראל, אין כך פני הדברים.

"הקרן לידידות" החליטה לפעול ולשנות את המצב והצטרפה כשותף החברתי למרתון תל אביב. אנו רוצים להבטיח שבתוך כל החגיגה הזו ראוי שתהיה גם אמירה חברתית - ערבות הדדית, עזרה לזולת ומעל לכל אחדות ואם תרצו במילה אחת - ידידות.

הקרן לידידות תתרום חמישה שקלים, לכל קילומטר ריצה במרתון תל אביב. כרגע ההערכות מדברות על כ-600,000 קילומטר ועל בסיס זה נתרום כשלושה מיליון שקלים, שיופנו לעזרה לילדים ולמשפחות נזקקות כדי שיוכלו לחגוג את הפסח בכבוד ובשמחה.

הקרן אינה מגבילה את סכום התרומה וככל שתגדל המודעות וההשתתפות במרתון ילך ויגדל סכום התרומה. מעבר למאמץ האישי של כל רץ והרצון להגיע להישג אישי, כל צעד במרתון יש לו משמעות החורגת מגבולות הפרט והיא הופכת אותנו לחברה טובה יותר ובעלת אחריות קולקטיבית לאלה שלא שפר עליהם גורלם - זהו המסר החברתי המיוחד הטבוע בברית שלנו עם המרתון.

רבים שואלים אותי מדוע בחרה הקרן דווקא בבמה זו. התשובה לכך מורכבת ממספר רבדים. ראשית אנו עושים זאת מתוך אמונה שבדרך זו נוכל לאפשר לאנשים רבים להיות מעורבים ולהניע אותם לתרומה ועזרה לחברה.

יש כאן הזדמנות ייחודית לקבוצות רבות בחברה הישראלית לרוץ שכם אל שכם ולתרום - ילדים ומבוגרים, חילוניים ודתיים, יהודים וערבים, עשירים ועניים, בריאים ומוגבלים, מימין ומשמאל כולנו נרוץ למען מטרה אחת, נתאחד וכעם אחד ובלב אחד, נרוץ ונרתם למשימה שהיא חשובה יותר מהמחלוקות בינינו - עזרה לזולת ולחלש, בכך בוודאי נגביר את האחדות ביננו.

בנוסף יש כאן אמירה חברתית ודמוקרטית - כולנו חזינו בגלי המחאה שהקיפו כמעט את כל השכבות בעם. אנו בקרן לידידות מודעים לפערים ההולכים וגדלים בתוך החברה הישראלית ומודאגים מאוד מהירידה העקבית של קבוצות הולכות וגדלות באוכלוסיה בכל הקשור למצבם הסוציו-אקונומי. העשירים הולכים ומתעשרים ומנגד המעמד הבינוני כורע תחת העול הכלכלי והופך אט אט ובהדרגה לחלק מהמעמד הנמוך.

החברה בישראל הבחינה בעוצמת הפער ובאי השוויון וכולם תמימי דעים שיש לשנות את המצב. בניגוד למה שניתן לחשוב, חלק מהותי בדיון על השוויון בנטל קשור בשיפור מצבן של הקבוצות החלשות בחברה. השוויון בנטל מחייב שוויון בשוק העבודה, שוויון בחינוך ושוויון ביכולת ההשתכרות בכבוד - עזרה לחלשים וצמצום הפערים הם צו השעה, כך אמרה החברה עצמה.

אנו מקווים שהשותפות שלנו במרתון תל אביב היא רק הסנונית הראשונה ושכבר בעתיד הקרוב יהפכו אירועי הספורט העממיים בישראל למפגן של סולידריות חברתית ותרומה לקהילה - אני קורא לכל מי שאכפת לו להירשם ליזום ולתרום, כי ביחד נעשה טוב וניתן תקווה למי שאולי איבדו אותה.